פי שניים יותר גבוה מפסל החירות: הפסל הגבוה בעולם ייחנך בהודו
החודש ייחנך בהודו הפסל הגבוה בעולם המתנשא ל־182 מטר. בהקמתו יש בעיקר מסר ברור למערב: אנחנו מעצמה
בהשוואה למונומנטים מערביים, גובהו של פסל האחדות יהיה כמעט כפול מגובהו של פסל החירות בניו יורק (93 מטרים). כמוהו, גם הוא ממוקם על אי קטן ומשקיף על מקווה מים: כאן, נהר הנראמדה, אחד מחמשת הנהרות הקדושים לדת ההינדו; שלא כמוהו, ניתן לראותו ממרחק של עד 7 קילומטרים, משם הוא נדמה כנטוע על פני המים.
פסל האחדות זוכה לסיקור תקשורתי בינלאומי נרחב בחמש השנים שחלפו מאז החלה בנייתו. הפסל עשוי בצלמו של מי שנחשב לאחד מהאבות המייסדים של הרפובליקה של הודו, שר הפנים הראשון והמיתולוגי של הודו העצמאית, סרדר וואלאבאי פטאל (1950-1875), ולא בדמותו של בודהה או דמות דתית מיתית אחרת.
תגדירו רוחניות
זה הפסל הראשון של הודו בעשירייה הפותחת של הפסלים הגבוהים בעולם, ויחד עם פסל נוסף, שייחנך ב־2021 על קו החוף של מומבאי ויתנוסס לגובה 212 מטר, ניתן לראות בו קריאת תיגר על הדומיננטיות היפנית־סינית ברשימה; וכמובן, זוהי גם תקיעת אצבע בעינו של המערב שתוהה מה למדינה שמזוהה כל כך עם עוני, ולדת שמזוהה כל כך עם רוחניות, ולצמד פסלים שעלותם מסתכמת ב־945 מיליון דולר. ואולי האופן שבו אנו תופסים רוחניות פשוט שגויה?
“נהוג לחשוב על הודו כתרבות רוחנית”, אומר ד”ר אודי הלפרין, מומחה לדתות ולתרבות הודו בחוג ללימודי מזרח אסיה באוניברסיטת תל אביב, “עם זאת, ההינדואיזם, אף שיש בו את האלמנטים האלה, הוא למעשה דת מאוד חזותית ופלסטית, ויש בה הרבה דגש על חומר. כלומר, אם ביהדות זה ‘לא תעשה לך פסל וכל תמונה’, אז בהינדואיזם זה תעשה לך וגם יהיה לך. הגילום של האלוהות הוא לב הפולחן, והפסלים בהינדואיזם הם לא רק דימוי או מייצג של האל — הם האל. במקרה של הפסל הספציפי הזה, שהוא של אחד המנהיגים הגדולים של הודו בתקופת העצמאות, דמות פוליטית בעיקרה, לא מדובר באל, אבל העובדה היא שבהודו יש תרבות שלמה של פסלים של אנשים שנחשבים בעצמם להתגלמות של אלוהות. גם בנוגע לבודהה, אגב, האמונה היא שהוא היה דמות היסטורית, והפסלים מנסים לחקות את דמותו ההיסטורית כמו שתופסים אותה היום”.
הלפרין סבור כי אם נצא לרגע מההקשר ההודי נוכל לראות בפסל, בפשטות, מבנה אדריכלי גבוה, ממש כמו בורג’ חליפה בדובאי ומרכז הסחר העולמי החדש בניו יורק, או קתדרלות גבוהות וגדולות באירופה. במילים אחרות: פסל האחדות מאותת לעולם שהודו — הדמוקרטיה הגדולה בעולם — היא מעצמה בכל החזיתות.
קצת הון פוליטי
“הודו עושה בשנים האחרונות מאמצים רבים למצב את עצמה, או לגרום לעולם להבין שהיא הופכת למעצמה גלובלית”, אומר הלפרין. “היא משקיעה היום המון כסף בהייטק, דיגיטציה, מחשבים, סלולר, היא בירת המוקדים לשירות לקוחות של העולם. היא משקיעה המון בתשתיות של דרכים, יש רפורמות כלכליות, יש את יום היוגה הבינלאומי שהיא יזמה ב־2014, והודו היא גם מעצמה גרעינית, אז בהקשר הפוליטי אפשר לטעון שחלק מהניסיון שלה להדגים עוצמה כזו קשור לרצון שלה לשדר אותה לעולם”.
מלבד זאת, הפרויקט, חרף מיקומו במרחק 250 קילומטרים מהעיר המרכזית של גוג’אראט, אחמדאבאד, יהווה אטרקציה תיירותית: “בהודו יש תיירות פנים ענפה שהיא מנוע כלכלי חזק, והיא גם מוקד לתיירות עולמית. זה אחד הדברים שהייתי שמח לראות במו עיני”, אומר הלפרין.
פסל האחדות מעורר עניין גם בהקשר הפוליטי. הוא נחשב לבבת עינו של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי, ותזמון חניכתו, על פי השמועות, מתואם עם השקת קמפיין הבחירות שלו לקראת קדנציה נוספת ב־2019. זו לא תהיה הפעם הראשונה שמודי, יליד גוג’אראט ואחד המנהיגים הפופולריים בעולם, מרוויח עוד קצת הון פוליטי. במסע הבחירות הקודם שלו, ב־2013, הניח את אבן הפינה לפסל וצוטט כאומר ש”אין הודי אחד שאינו מתחרט שפטאל לא היה ראש הממשלה הראשון של הודו העצמאית”.