יילב גייטס, מפתח לאלקסה של אמזון ועורך וידיאו, עבר לפני כשנתיים לסן פרנסיסקו. בהתחלה הוא נדד בין הדירה של אחיו לדירות חברים, עד שמישהו אמר לו, "אחד החברים שלי גר ב־Negev house. במשך שנתיים הוא גר עם שמונה אנשים שונים בחדר, שניים מהם מיליארדרים עכשיו. אתה חייב לגור שם". גייטס עבר לבית שברחוב 6 בסן פרנסיסקו. בחודש הראשון היה לו קשה, אבל ככל שחלף הזמן הוא גילה שבמטבח ובסלון המשותפים ל־40 החבר'ה שגרים איתו תמיד יש מישהו מעניין לדבר איתו, לצאת עמו לריצה, להתעניין איך מתקדם הסטארט־אפ שלו או לעזור בעריכת וידיאו קצרה.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
בסרטון שהעלה ליוטיוב בתחילת השנה גייטס מדבר על חוויית החיים בנגב עם אחד הדיירים הוותיקים בבניין, אנדרו שרייבר, שהתגורר בו כשנתיים וחצי. "אנשים נרתעים מזה ש־40 אנשים חיים עם מטבח משותף וסלון אחד. נראה להם מוזר שאנשים מבוגרים, שמרוויחים טוב, בוחרים לגור ככה", אומר שרייבר. "למה אנשים גרים בסן פרנסיסקו? היא לא נקייה, היא יקרה, מזג האוויר לא מושלם, המסים גבוהים, אבל יש פה המון אנשים שאפתנים מאוד, שבוערת להם אש בבטן לעשות דברים גדולים. ובמקום כמו נגב אתה גר עם ריכוז של אנשים כאלה. והמיקום מרכזי מאוד, רחוב 6 הוא מקום מצוין לגור בו. בכל פעם שאני חושב לעזוב מגיעים אנשים חדשים ומעניינים, ואני אומר, 'טוב, אשאר עוד קצת'".
נגב שברחוב 6 ב־SoMa, שכונה מרכזית ואופנתית בסן פרנסיסקו, הוא אחד משלושה בתי Co־living (מגורים משותפים) שהקימו שני חבר'ה צעירים, שכמו גייטס ושרייבר רצו לגור עם אנשים מגניבים באמצע העיר בלי לפשוט את הרגל: אלון גוטמן (31) ודני האבר (30). הם היו מהראשונים שהציעו בנייני מגורים משותפים, שאופיים מסגיר את הדנ"א הישראלי והאמריקאי של שני המייסדים: טירונות גולני פוגשת את מעונות ברקלי. טיול של אחרי הצבא פינת בית אחווה סטודנטיאלי. הקיבוץ המופרט בסן פרנסיסקו.
המטבח המשותף ב"נגב ברחוב 6". ברשת נפוצו סיפורים על מבחני קבלה שמזכירים מבחני אומץ וא"ש לילה
בתי נגב הצליחו, והשתלבו בטרנד השיתוף שסחף את העולם. חולקים נסיעה באובר, ישנים בחופשה בדירות של אחרים עם airbnb, עובדים לצד זרים ב־WeWork וגרים בחבורה כמו בחדר הילדים בקיבוץ במעונות של נגב. "זה היה מדהים. הרבה אנשים מצאו עבודה, הקימו יחד חברות ונוצרו חברויות חזקות מאוד. יש חמישה זוגות שהכירו בנגב והתחתנו, כולל זוג של מוסלמית ויהודי וזוג שהתחתן לפני כמה ימים, של ישראלי וסינית. כיף שאנשים מתחברים ככה בגלל משהו שאנחנו בנינו, זה מתגמל מאוד", מספר גוטמן ל"מוסף כלכליסט".
לגוטמן יש קילומטרז' ארוך בשוק השכירות ב־Bay Area של סן פרנסיסקו ואפס ניסיון בשכירת דירות בישראל. הוא גדל בהוד השרון, שבה אנחנו גם נפגשים בזכות החתונה של אחותו, שלכבודה קפץ לביקור. כילד הוא התעניין בטכנולוגיה ותוכנה ובזמן הלימודים בתיכון עשה תואר ראשון במתמטיקה באוניברסיטת בר אילן. בצבא הוא שירת בתלפיות וב־8200, ובמקביל עשה תואר נוסף בפיזיקה ובמדעי המחשב. לאחר שהשתחרר התחיל ללמוד לתואר שני במדעי המחשב — תואר שמעולם לא סיים. "ב־2012 נסעתי לארצות הברית לבקר חברים, והציעו לי התמחות בסטארט־אפ של חבר של חבר, שעסק בטכנולוגיות חינוך. הצטרפתי ואחר כך עברתי לגוגל ועבדתי כמתכנת בצוות החיפוש".
השותף שלו לנגב, דני האבר, עשה את המסלול ההפוך. הוא גדל בלונג־איילנד, ניו יורק, ולמד בתוכנית לתכנון קרקע עירונית באוניברסיטת וויסקונסין במדיסון ("לא למדתי בתוכנית מסיבות פרקטיות, כי חשבתי שאעסוק בזה, אלא כי זו היתה תוכנית ממש טובה", הוא אומר). ב־2011, אחרי הלימודים, הוא נסע לבקר משפחה בארץ, בירושלים, והביקור נהפך לכמעט שנתיים שבהן גר בתל אביב והקים את Nuqudy, חברת מדיה פיננסית בערבית. "היינו פופולריים בקרב ארבעה אנשים במדינות ערביות", הוא אומר בציניות שמנקדת את כל השיחות איתו. בסוף 2012, כשנסגרה החברה, עזב האבר לפאלו אלטו כדי לחפש רעיון לחברה הבאה שלו. "לא היו לי שם חברים או משפחה, אז במשך חודשיים גרתי על הספה של מישהו שהכרתי בקרייג'ס ליסט, ובסוף הוא נהפך לחבר מאוד טוב".
כמה חודשים מאוחר יותר הכירו גוטמן והאבר בהאקר ספייס, חלל עבודה שמתכנתים באים אליו לעבוד יחד. הם התחברו והחליטו לשכור דירה בסן פרנסיסקו. "בזמן הקצר שגרתי בפאלו אלטו היא הפסיקה להיות מרכז לסטארט־אפים, וסן פרנסיסקו נהפכה למרכז", מסביר האבר, "וחשבתי שאם עברתי למקום שבו אין לי הרבה משפחה וחברים ואני רוצה להקים חברה, אז אגור במקום שבו הכל וכולם נמצאים".
הסלון המשותף בבית "נגב פולסום", שמוקדש לחובבי ספורט. 75 איש חולקים בניין בן שלוש קומות
"במשך כמה חודשים חיפשנו מקום לגור", מספר גוטמן. "עברנו דירה אחרי דירה ולא הצלחנו למצוא משהו שאנחנו רוצים ושמתאים לנו במחיר. ואז דני מצא לופט של סטארט־אפ שפשט את הרגל, עם חלל גדול למטה וחדרים למעלה. החלטנו לקחת אותו ואמרנו שמאחר שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את המקום הזה ואת החשבונות, נמצא חברים שיצטרפו אלינו. התחלנו לחפש ולראיין אנשים, כל מיני חבר'ה טכנולוגיים כאלה מקורנל ו־MIT, ועשינו להם ראיונות של אישיות, של ריקוד –"
רגע, ריקוד?
"כן, לראות שהם חבר'ה חכמים ונחמדים וגם קלילים ושכיף לבלות איתם. וככה זה גדל משנינו לארבעה, שישה, שמונה, עשרה ו־22 אנשים".
כולם בלופט של 140 מ"ר?
"כולם ישנו במיטות כמו בצבא והיה כיף. אלה היו חבר'ה שמרוויחים משכורות של 100–200 אלף דולר לשנה, שחלק מהם רצו לחסוך וחלק רצו את הכיף של הבית הזה, שכשאתה מגיע אליו כולם יושבים על הספות, מספרים בדיחות, מדברים על דברים שמעניינים אותך".
למה קראתם לו בית נגב, Negev house?
"הרעיון היה שכמו שהחזון של בן גוריון היה למצוא דרכים יצירתיות להפריח את השממה וליצור חיים במדבר, אנחנו היינו צריכים למצוא דרך לגור בעיר שהתנאים בה היו בלתי נסבלים".
בתוך ההמולה של הבית התוסס הזה ברחוב 12 המשיכו גוטמן והאבר לחפש את הגוגל שלהם. הם עבדו על רעיונות שכיום כבר מפותחים לדברים קיימים, כמו מטבע וירטואלי שאנשים יסחרו איתו על פלטפורמת שירותים בווידיאו, או מונית שירות שאפשר להזמין מראש לנקודות איסוף והורדה רצויות (כמו השירות של Chariot, שפעיל כיום ב־11 ערים). "ופתאום הבנו שהפרויקט הצדדי הזה שפיתחנו כדי לפתור לעצמנו בעיה וכדי לגור עם חברים פותר בעיה הרבה יותר גדולה וחשובה מכל הדברים שאנחנו רושמים על הלוח הלבן במשך חודשים", אומר גוטמן. "הבנו שזה רעיון ממש טוב והחלטנו להקים Theme houses, בתים נושאיים, שייצרו קבוצות עם אותם תחומי עניין ותרבות, כי אז — כמו שהיה אצלנו — לא אכפת להם לגור יחד".
בינואר 2014 הרפתקת הלופט שלהם נהפכה לביזנס. לבית שגרו בו גוטמן והאבר קראו "נגב שברחוב 12", ובחודשים הבאים הם הקימו עוד שני בתי נגב. ברחוב 6 נפתח בית ההאקרים (Hacker house) — מבנה בעל חמש קומות עם מטבח וסלון גדולים, שהיה מיועד לאנשי טכנולוגיה. "זאת היתה כנסייה ישנה שעמדה ריקה ולא כל כך ידעו מה לעשות איתה. שכרנו אותה לעשר שנים, שיפצנו, יצרנו חדרים ליחידים ולשניים, וכבר בזמן השיפוצים התחלנו לראיין אנשים. כשהם הסתיימו, כעבור שלושה חודשים, המקום היה מלא". 45 הדיירים שבו שילמו 1,500–1,900 דולר תמורת חדר פרטי או 1,000–1,250 דולר תמורת מיטה בחדר לשניים.
בהמשך הקימו את נגב פולסום, ברחוב פולסום, שיועד לחובבי ספורט. "גרו שם אנשים שעבדו במקצועות מגוונים כמו אמנות, הוראה וגם הייטק, כי בכל זאת זו סן פרנסיסקו", אומר גוטמן. הבית הזה היה גדול יותר, פרוס על פני שלוש קומות, וכלל גם חדרי קולנוע, כביסה, משחקים וספרייה. גרו בו 75 אנשים. גוטמן והאבר, אגב, אוכלים את הדייסה שהם מבשלים, ולכן הם התגוררו בבתים שהקימו: גוטמן עם הגיקים והאבר עם הספורטאים.
הדמיה של דירת oWow. ויתרו על שטחים בזבזניים כמו מסדרון כדי לחסוך עלויות
מאיפה היה לכם בכלל כסף לשני הבניינים?
"את נגב הראשון הקמנו עם כסף שלנו, ואת הרווחים ממנו העברנו לבתים האחרים, בתוספת השקעה ממשקיע נדל"ן מקומי, ששם סכומים לא גדולים", אומר גוטמן. "שכרנו את הבתים ושיפצנו אותם, זו השקעה בסדר גודל של כמה מאות אלפי דולרים, שהחזרנו בתוך 3–4 חודשים, ואז גם המשקיע התחיל לקבל רווחים".
איך 75 אנשים מסתדרים עם התור לשירותים ולמקלחות בבוקר או שותים קפה לפני העבודה?
גוטמן: "האזורים המשותפים גדולים מאוד, ויש כמה חדרי אמבטיות ושירותים, אז תמיד יש לך לאן ללכת. מה שכן היה בעיה זה הניקיון. רצינו שהם יהיו אחראים כי זה בית, לא מלון, ושברנו את הראש איך ניצור תחושה כזו. עבדנו עם חיישנים חכמים שיעזרו לאנשים להיות אחראים. למשל שמנו על הקירות נורות לד שמחוברות לחיישן רעש, ואם מרעישים אחרי 11 בלילה האורות מתחילים להבהב. אבל לפעמים זה עבד הפוך ואנשים ראו את האורות ואמרו, 'וואו, איזה מגניב'. או שמיקמנו מצלמה מעל הכיור, שזיהתה אם מישהו השאיר משהו, נגיד צלחת, ואוטומטית העלתה את זה לקבוצת פייסבוק כדי לבייש אותם. יום אחרי שהעלינו את זה המטבח היה נקי".
אבל לא הכל הלך חלק בנגב. ברשת נפוצו סיפורים על מבחני קבלה שמזכירים מבחני אומץ וא"ש לילה. אנדרו פראולי, צעיר שהתגורר בבית ההאקרים במשך כשנה, פרסם ב"הגרדיאן" בספטמבר שעבר את חוויותיו, שכללו שינה באלכסון במיטה קצרה מדי, מפגשים עם ג'וקים בארונות, תיאור ציני של "מנהל האושר" של הבניין שראיין אותו, מקלחות קטנות ותחזוקה רעועה. בית נגב הראשון שברחוב 12 חטף תלונה מאחר שכמות הדיירים בו היתה יותר מהמותר, וארגונים אקטיביסטיים מהעיר לא אהבו שבניינים ישנים מתחדשים ונהפכים לביזנס שדוחק את הדיירים החלשים הוותיקים.
מנגד, נגב היה המקום להיות בו. אלף מהנדסים התחרו בהאקתון של 36 שעות שערכה סיילספורס. שניים מששת הפיינליסטים היו מבית ההאקרים של נגב, והם זכו ב־85 אלף דולר. בסלון של הבית סטארט־אפים קמו וגוועו. אחד האורחים הקבועים היה ויטליק הוטרין, שסיפר על החברה החדשה והמגניבה שלו, את'ריום. כיום המתחרה של ביטקוין שווה 22 מיליארד דולר.
בתי נגב פרחו. הדיירים הוותיקים ראיינו חדשים והמשיכו להעמיד אותם במבחני ריקודים. חברויות התחזקו. זוגות נוצרו ונפרדו. דיירים יצאו יחד לריצות, לטיולים, שייפו יחד רעיונות. אנשים באו והלכו. "שמנו לב שאנשים נשארים בבית בערך שנה. אחרי שנה הם מתייצבים עם קבוצת החברים שלהם, ואז שלושה עד חמישה חברים עוזבים ושוכרים יחד דירה", אומר גוטמן. הבעיה היא שבמרכז העיר אין כמעט דירות בעלות ארבעה חדרים אלא רק דירות שני חדרים. אז הם שכרו דירות שני חדרים, חילקו כל חדר לשניים עם וילון, חצו את הסלון עם קיר גבס או איזו מחיצה מאולתרת, העיקר שיגורו עם החברים הטובים שלהם באמצע העיר.
אל הוואקום הזה בשוק גוטמן והאבר רוצים להיכנס. ארבע שנים אחרי שהקימו את נגב, הם מבינים שהוא פלסטר זמני, וכדי שאנשים כמותם יוכלו להמשיך לגור באמצע העיר הם צריכים לקחת צעד אחד גדול קדימה. במקום לשכור בניינים ולהפוך אותם למעונות של סטארטאפיסטים הם הקימו חברה חדשה ששמה oWow (מחווה לשלוש המילים האחרונות של סטיב ג'ובס, מייסד אפל), שרוכשת מגרשים ובונה מאפס (או כמעט מאפס) בניינים שבהם יש בעיקר דירות ארבעה חדרים, מהסוג שכמעט אין בלב הערים, שהן יעילות וחכמות בתכנון שלהן, כדי שצעירים יוכלו להרשות לעצמם לגור במרכז. הם קוראים לדירות האלה מאקרו־יחידות, בקריצה למיקרו־יחידה הקטנטונת והפופולרית.
בישראל הבעיה הפוכה — בונים בעיקר דירות ארבעה חדרים ומעט מאוד דירות קטנות.
גוטמן: "באזורנו אין היצע של דירות ארבעה חדרים אלא רק דירות חדר או שניים. פופולרי מאוד לבנות עכשיו יחידות מיקרו, שהן קטנות מאוד מאוד וחוסכות כסף". וגם אחרי הסלון שהוא חדר שינה והמטבחון הצפוף, מוסיף האבר, המיקרו־יחידה יקרה ולא מתאימה למשפחות או לאירוח חברים.
כרגע oWow עובדת על שישה פרויקטים הנפרשים על יותר מ־50 אלף מ"ר, שבהם יוקמו כ־500 דירות חסכוניות ויעילות. "אין מסדרונות, ואין חדר שינה מרכזי, כי לא צריך את זה, זה בזבוז", מסביר גוטמן. "גם המטבח והסלון הם מרחב אחד. אנחנו חוסכים בכל שטח שאפשר כי כל מטר מרובע מעלה את המחיר. ואנחנו גם עושים הכל בעצמנו: אנחנו חברת פיתוח הנדל"ן, הקבלן הראשי, האדריכלים, מנהלי הבנייה ואלה שדואגים לכל האישורים. אנחנו מוותרים על גורמים מתווכים שייקחו עוד כסף, ואת החיסכון הזה מגלגלים אל הדיירים שישכרו את הדירות. הדגש העיקרי והראשון שלנו הוא על המחיר ואנחנו מציעים חיסכון משמעותי של 30%–50%".
גוטמן מתמקד באסטרטגיית מחיר מסיבה ברורה — אזור המפרץ סובל מרמת מחירי דיור סופר־גבוהים. שכירות של דירת שני חדרים נעה בין 3,000 דולר לחודש (לפי קבוצת הנדל"ן פַּרַגון) ל־4,650 דולר (לפי חברת ההשקעות SmartAsset; אלף דולר יותר מדירה דומה בניו יורק). המשמעות היא שמחצית מתושבי המפרץ מוציאים יותר משליש מהכנסתם על דיור, ו־9% מהם מוציאים אף יותר מ־60%. בסקר שנערך השנה עבור מועצת אזור המפרץ טענו 42% מהאנשים שעלויות הדיור הן הבעיה הכי חשובה באזור, ו־46% אמרו שהם יעזבו אותו בשנים הקרובות.
הפרויקט הראשון של oWow ממוקם באוקלנד, במבנה שהיה בעבר נשקייה. החברה קנתה את הקרקע, השאירה את המעטפת החיצונית ובונה בפנים מאפס 24 יחידות דיור של שניים עד ארבעה חדרים, בפרויקט שעלותו כמה מיליוני דולרים. דירת חמישה חדרים (סלון וארבעה חדרי שינה), עם שני חדרי שירותים ומקלחת, תעלה 4,400 דולר לחודש. כלומר, אם ארבעה חבר'ה שוכרים את הדירה, כל אחד משלם 1,100 דולר לחודש — לעומת דירת סטודיו בבניין סמוך שעולה 1,900 דולר. "אנחנו בונים על חיסכון משמעותי בהשוואה לממוצע כיום בשוק", מסביר גוטמן, "וזאת הסיבה שהיום, חודשיים לפני סיום הבנייה, שליש מהפרויקט כבר מושכר. זה מבהיר כמה הביקוש גדול".
oWow היא שינוי מחשבתי גדול מאוד ביחס לנגב.
גוטמן: "נכון, ובאיזשהו מקום לא ידענו איך לעשות את זה אבל אחרי שנתקלנו במציאות שוב ושוב לא יכולנו להתעלם ממנה יותר והקמנו את oWow. קהילה זה נחמד אבל היא לא עובדת טוב כמו שחושבים. תמיד יש כמה שאתה אוהב, כמה שאתה בסדר איתם וכמה שאתה לא רוצה לפגוש. גם בנגב הקהילה נחמדה, אבל לטווח הארוך אתה לא רוצה לגור בקהילה, ולכן אנשים עוזבים את הקיבוץ. אנשים מעדיפים קבוצות חברים קטנות, משפחות, וזה הערך המוסף השני שלנו, והשלישי הוא בניין עם חברים שזה נחמד, אבל הדבר הכי חשוב והעיקרי הוא המחיר.
האבר. "חודשיים גרתי על ספה של מישהו שהכרתי בקרייג'ס ליסט" "במגורים משותפים המיקוד הוא על חיים חברתיים, קהילה, גמישות. הכל נורא קל ודואגים לך, ובפועל לא באמת חוסכים הרבה, כי ראינו בנגב שכשצריך לדאוג לתחזוקה ותחלופה של אנשים, צריך להוציא המון על תפעול. קהילה עולה כסף. לעומת זאת, ב־oWow הדבר שהכי חשוב לנו הוא המחיר. אנחנו יכולים לדבר על קהילה וחברה עד מחר. אם אנשים ממעמד הביניים לא יכולים לשלם את המחיר אתה לא משרת אותם".
זאת אומרת שאתם עולים שנתון ופונים לקהל מבוגר יותר מהקהל של נגב, אולי גם למשפחות.
"אנחנו עולים שנתון, פונים לקהל רחב יותר שהוא לא רק חדש בעיר — שזה קהל שמאוד מאפיין מגורים משותפים. בנגב היה לנו קל להביא אנשים כי הם היו חדשים בעיר, לא היו להם חברים, והם אמרו, 'ככה יהיה לי בית ויהיו לי חברים, אני בא'. עכשיו אנחנו מלכתחילה בונים בצורה חכמה וחסכונית (בעזרת תוכנה שפיתחו), שתעודד אנשים לגור בדירות יותר זמן".
אף שקהילה היא לא המטרה שלהם, אלא המחיר, גם ב־oWow גוטמן והאבר חושבים על החיבור החברתי בין שוכרים. עבור מי שמגיע לבד וזקוק לעוד שלושה שותפים לדירה, הם פיתחו תוכנה שעושה ניתוח אישיות לחשבון של השוכר בפייסבוק, ומציעה לו לפגוש באמצעות וידיאו את האנשים הכי מתאימים לו כשותפים פוטנציאליים. עד אז הוא נדרש להפקיד עירבון רק על חלקו, ואם הוא לא מתלהב מהשותפים הפוטנציאליים, כעבור שבועיים הוא יכול לבטל את החוזה.
גוטמן והאבר חולמים בגדול. הם עובדים כרגע על כמה פרויקטים במקביל, כולם באוקלנד. במקביל הם אחת משתי החברות הסופיות שמתמודדות במכרז עירוני לפיתוח ובנייה של מגרש בן 23 דונם בריצ'מונד, במיקום אסטרטגי הסמוך לתחנת רכבת. התוכנית שלהם כוללת פרויקט גרנדיוזי בן 967 יחידות דיור, שהם מכנים "מאקרו־יוניט 2.0", שיאפשרו להם להוזיל עוד את העלויות באמצעות טכנולוגיה חדשנית. "אנחנו עובדים על משהו שאנחנו קוראים לו 'קיר קסם' (magic wall), מין קיר שאפשר להזיז ולשחק איתו לפי השינויים בחיים שלך או הביקוש בשוק, ולהפוך דירה של ארבעה חדרים לשלושה או שניים בלחיצת כפתור".
גוטמן חולם להקים גם פס ייצור ליחידות דיור מודולריות, כפי שמייצרים מכוניות, שישונעו לאתר הבנייה. להערכתו, כך יהיה אפשר לחתוך את מחירי הדירות ביותר מ־50%.
מאיפה המימון לכל התוכניות הגרנדיוזיות?
"עד עכשיו גייסנו כ־50 מיליון דולר לפרויקטים של oWow ממשקיעי נדל"ן פרטיים קטנים, ובפרויקטים הבאים נפנה למשקיעים מוסדיים".
ומה עם בתי נגב?
"אנחנו יוצאים מהם. אחד מכרנו, אחרים אנחנו נותנים לחברות Co־living שאין להן תקציב לקנות, והן משלמות לנו ריטיינר".
ואיפה אתם גרים?
"יש לנו עכשיו מגורים זמניים, אבל ברגע שהבניין הראשון יסתיים, נעבור אליו. כמו המשפט 'Always eat your own dog food', גם אנחנו עוברים מבית נגב לדירה של oWow. ואנחנו מחפשים עוד חבר'ה ישראלים שיבואו לעבוד איתנו בבנייה, שיווק וכספים. יש לנו מנטליות ישראלית מאוד של מציאת דרכים יצירתיות לעשות דברים, כמו הדרך של בן גוריון".
מישהו שיעבור את מבחני הריקוד שלכם?
"בדיוק".
