ההשקעה הנמוכה בגיל הרך: הגיע הזמן לתקציבים במקום לדיונים

ישראל משקיעה 400 דולר בלבד בשנה בכל ילד עד גיל 3 ישראל לא רק אחרונה ב־OECD בהוצאה הלאומית על חינוך בגיל הרך, היא גם האחרונה בחלקה של הממשלה בהוצאה זו: 15% בלבד, בעוד ההורים נושאים בשני שלישים מההוצאות. כך מעכב הקרב הפוליטי בין שר העבודה חיים כץ ושר החינוך נפתלי בנט את שדרוג מעונות היום שחר אילן, 39 תגובות לכתבה המלאה 

הפוליטיקאים הישראלים אוהבים לציין שהגיל הרך הוא החשוב ביותר להתפתחות הילד ושיש להפוך את פירמידת תקציבי החינוך. בפועל, נתוני ה־OECD חושפים שישראל משקיעה רק 400 דולר בשנה בכל ילד בגיל זה, מספר נמוך דרמטית מכל מדינה אחרת שבארגון אספו עליה נתונים (בחישוב נדיב המספר יכול אולי לטפס לכ־1,000 דולר). נתונים אלו מוכיחים שבישראל טרם הבינו שמעונות יום לפעוטות הם יותר ממוסד שמרטפות שמפנה הורים צעירים לעבודה, אלא גם מוסד חינוכי חשוב שראוי להשקיע בו.

מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אלי גרונר צילום: נמרוד גליקמן

יחס בעייתי זה משתקף גם במסקנות הוועדה הבין־משרדית בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשעבר אלי גרונר, שהוגשו בראשית 2016. מסקנות הוועדה היו שהגדלת מספר המעונות מחייב את השארתם באחריות משרד כלכלי כמשרד הכלכלה או העבודה והרווחה, בעוד השקעה באיכות החינוך דורשת את העברתם למשרד החינוך.

אלא שהמלצות אלו מתעלמות מהמובן מאליו: נדרשת תוכנית לאומית שגם תגדיל את מספר המעונות, וגם תשפר את איכות החינוך בהם. שני יעדים אלו דורשים, לבסוף, את אותו דבר: עוד תקציבים.

בינתיים הורים צעירים נדרשים להשקיע אלפי שקלים במעון לפעוט כדי ששני בני הזוג יוכלו לצאת לעבוד. מצב זה מדכא שילוב אמהות בשוק העבודה ובמקביל תורם ליוקר המחיה הגבוה ממילא. המלצות ועדת טרכטנברג בעקבות מחאת 2011 הביאו להגדלת השקעת המדינה בחינוך ילדים בגילאי 4-3. נראה שכעת נדרשת הצפה של ההפקרה התקציבית של גילאי 3-0 במערכת הבחירות הקרובה לטובת סיכוי כלשהו לפתרון אחריה.