ניימאר מנהיג או כוכב? אי אפשר גם וגם
האם ההחלטה להעניק לניימאר את סרט הקפטן של נבחרת ברזיל היא נכונה? ההיסטוריה מלמדת שלא
ב-1822 ברזיל הכריזה על עצמאות מפורטוגל והכניסה בלאגן עצום שמורכב ממיליוני אזרחים, פרוביצניות, ערי-מדינות, מעמדות, דתות שונות, מחוזות, תרבויות שונות ומוצאים אתנים שונים תחת אותו דגל. עד היום "המולטי-הכל" הזה שיש בברזיל לא באמת התמקם בנוחות תחת אותו דגל משותף. ואולם, נבחרת ברזיל בכדורגל כמעט תמיד היתה קונצנזוס לאומי מובהק - אולי היחיד. ויותר מזה, הנבחרת היוותה את הבסיס להרבה מהלאומיות הברזילאית החדשה - היא היתה הגורם הראשון שייצא לא רק אוצרות טבע מחוץ לברזיל, אלא גם את ה"מיוחדות" הברזילאית. הגדיר אותה מול העולם ובצורה מצוינת.
- ניימאר ניסה להתנצל ושוב נפל
- חאלס ניימאר, מעכשיו רק כדורגל
- מי צריך מנהיג בכלל? ברזיל היא הפייבוריטית הברורה לזכייה
ניימאר. זוכרים לו את המונדיאל צילום: אי פי איי
כמו כן, השחקנים הברזילאים - מכל מוצא אתני, מכמעט כל מחוז, מכמעט כל תרבות - נהפכו בעצמם לשגרירים של "הברזילאיות" - אותו מונח מעט מעורפל עבור הברזילאים אבל 'ברור' מאוד לשאר העולם.
קרלוס אלברטו פריירה, מאמן הנבחרת לשעבר, אמר ל-BBC פעם: "הזמנים היחידים בהם המדינה מאוחדת הם משחקי הנבחרת.
אתגר מיוחד וקשה
העניין הוא שלמרות שהנבחרת תמיד היתה גורם מאחד, להנהיג את הנבחרת תמיד היה אתגר מאוד מיוחד. קרלוס אלברטו טורס, הקפטן האגדי של נבחרת ברזיל בשנות השבעים, אמר לסם ווקר מהוול סטריט ג'ורנל: "תמיד קנאתי בקפטנים של מדינות אחרות. הקבוצות שלהם היו הומוגניות באופן יחסי אלינו. השחקנים שלהן חשבו באותה צורה ולעיתים קרובות גם חונכו באותה צורה - להנהיג נבחרת כזו תמיד נראתה לי עבודה קלה ביחס למה שהיה בברזיל.
בברזיל אין דרך אחת לחשוב על כדורגל ואין חינוך פורמלי. בזמנו היו ילדים עניים שהלכו לבית ספר אולי שנתיים ואז התחילו לשחק כדורגל בצורה מסודרת והפסיקו ללכת לבית ספר. אז להיות קפטן של ברזיל זה להיכנס לעומק האישיות שלך ולנסות להזיז בה דברים כדי שזה יתאפשר לך להבין אנשים, את הרקע שלהם, את המחשבות שלהם. רק ככה אתה יכול להיות המנהיג שלהם. כי ברגע שאתה מבין אותם טוב יותר, אתה יכול לעזור להם יותר".
קרלוס אלברטו טורס הוסיף: "מנהיגים הם טבעיים אם יש להם קשר עם השחקנים האחרים. אם מכריחים אותם להיות מנהיגים או שהם מכריחים את הנבחרת להעניק להם את המנהיגות, זה לא טבעי - וזה לא יעבוד. כי לא יכבדו את המנהיג. ויותר חשוב - בנבחרת כמו נבחרת ברזיל תמיד יש כמה מנהיגים. ואתה צריך לשתף איתם פעולה כדי שיסייעו לך להנהיג. ודבר מאוד חשוב בהיסטוריה של ברזיל - השחקן הכי טוב הוא לא הקפטן הכי טוב. זה משהו שחייבים להבין".
הדוגמה הבולטת ביותר לכך שהשחקן הכי טוב הוא לא בהכרח הקפטן הכי טוב, או המנהיג הכי טוב של הנבחרת היא של אדסון ארנצִ'יס דוּ נסימנטוּ - פלה.
השחקן זכה באליפות העולם ב-1958 כטינאייג'ר והוסיף עוד שני גביעי עולם לרזומה שלו. הוא כבש יותר מ-1,270 שערים ב-1,363 משחקים וזכה ביותר מ--20 תארים עבור המועדון שלו סנטוס. כשהוא כבש את שערו ה-1,000 בקריירה שלו - השערים של העיתונים בברזיל הציגו את תמונתו ואת תמונת הנחיתה על הירח הראשונה של אפולו 12, שהתרחשה באותו היום.
אבל הוא אף פעם לא היה הקפטן בנבחרת. הקפטנים בזמנו היו קרלוס אלברטו פריירה טורס - המגן ההתקפי הראשון ולוחם על. הידרארלדו לואיס בליני, בלם קשוח שפעם שיחק עם ברך שבורה ואף פעם לא כבש שער בנבחרת. מאורו ראמוס דה אולייברה, קשר אלגנטי עושה משחק, גם כן שיחק כקפטן של פלה בזכות הבנת המשחק האדירה שלו והיכולת להשפיע לטובה על השחקנים סביבו.
במסיבות עיתונאים ב-2015 במנהטן נשאל פלה למה הוא אף פעם לא היה הקפטן של הנבחרת. תשובתו היתה: "הוזמנתי להיות קפטן אבל תמיד אמרתי לא. והתשובה לכך ברורה - אם לברזיל או לסנטוס היה אותי כקפטן, אז היינו מאבדים שחקן אחד שמקבל כבוד מהשופט".
תשובה מעניינת עם זאת, לקרלוס אלברטו טורס היה הסבר משכנע יותר ללמה פלה סירב לקבל את סרט הקפטן. "שחקן כמו פלה תחת הרבה מאוד לחץ. יש כל כך הרבה לחץ על הכתפיים שלו מהאוהדים והעיתונות, זה טוב יותר עבורו להתרכז אך ורק במשחק שלו וביכולות שלו ולא לחשוב כקפטן על הבעיות של האחרים. קפטן צרך להיות מודאג כל הזמן כדי לפתור בעיות של הקבוצה, לדבר עם המאמן, למצוא דרך נכונה יותר עבור הקבוצה להתנהל. להיות מתווך בין הקבוצה להתאחדות לכדורגל והעסקנים. צריך למנוע מהשחקן הטוב ביותר שלך להתעסק בכל הדברים הללו".
כלומר, אף אחד לא יכול להיות השחקן הכי טוב והקפטן הכי טוב. ואכן, כבר יותר משלושים שנה שבנבחרות עדיף שהשחקן הכי טוב לא יהיה הקפטן. במונדיאל האחרון, לדוגמה, רוברט לבנדובסקי נבחר להיות קפטן של נבחרת פולין ונעלם לחלוטין מהמגרש. ליאו מסי קרס תחת הלחץ הכפול ככוכב וקפטן. גם כריסטיאנו רונלדו לא בדיוק פרח כמנהיג הטכני והכללי של פורטוגל במונדיאל.
ניתן לומר ששחקנים כגון לוקה מודריץ' והארי קיין התמודדו היטב עם הלחץ הכפול - אבל צריך רק להסתכל על נבחרת צרפת, האלופה, כדי להבין את החשיבות שבפיצול האחריות. האם הנבחרת הצרפתית היתה יכולה להצליח במונדיאל אם פול פוגבה היה קפטן ולא הוגו לוריס? האם האם פוגבה היה מקבל את הזכות להנהיג את חבריו לקבוצה אם הוא היה דורש את הסרט?
והאם העובדה שההיסטוריה מלמדת כי הקפטנים שזכו במונדיאל תמיד היו 'אפורים' או בתפקידים הגנתיים יחסית (דידייה דשאן, פיליפ לאהם, קרלס פויול, קאפו, פאביו קנאברו, דונגה, לותאר מתיאוס) לא מסייעת להבין שזה חשוב להפריד בין תפקיד הכוכב לתפקיד הקפטן?
האחרון שזכה במונדיאל כקפטן וככוכב הגדול היה דייגו מראדונה ב-1986 וגם זה מקרה נדיר לאורך ההיסטוריה.
פלה. מעולם לא היה קפטן צילום: Fifa ניימאר - קפטן או כוכב?
השבוע עסקו רבות בקפטן החדש והקבוע של נבחרת ברזיל, ניימאר.
הכוכב של פריז סן ז'רמן וויתר על סרט הקפטן לקראת מונדיאל 2018 בגלל שלא רצה באחריות הזו. צ'יצ'ה, מאמן נבחרת ברזיל, בחר בשיטת הרוטציה בין קפטנים - ואולי זה תרם להפסד ברבע הגמר לבלגיה המסודרת יותר. ניימאר היה עסוק בעיקר בעצמו במונדיאל. מהשיקום המהיר מהפציעה שלו, דרך ההצגות שהביכו אותו ואת ברזיל ועד התנהלותו לאחר המונדיאל שפגעה עוד יותר בתדמיתו.
לקראת פגרת הנבחרות הראש צ'יצ'ה הודיע כי ניימאר - השחקן המוביל של נבחרת ברזיל בשנים האחרונות - יחזור להיות הקפטן. בשום סיטואציה הוא לא הוכיח את יציבותו הרגשית והנפשית כדי לקבל את התפקיד המורכב (הוא אף התעלם מהתקשורת מספר פעמים במונדיאל) אבל לפיו: "למדתי הרבה ואני אלמד עוד הרבה. והאחריות היא דבר טוב עבורי". בנוהל של מנהיגים כיום, ניימאר גם תקף את התקשורת: "אף אחד כאן בחדר הזה (חדר התקשורת) לא חווה מה שאני חוויתי באולימפיאדה ואז גם במונדיאל. שמו עליי מטרה - מתחו הרבה ביקורות עליי. ואני לא הייתי במיטבי. ולכן חשבתי ששתיקה היא התשובה הטובה ביותר"..
יש לציין שבמשחקו הראשון כקפטן, ניימאר ניסה לסחוט עבירות ממגן נבחרת ארה"ב, דיאנדרה ידלין, שהפך את העניין לוויראלי כאשר ניתן היה לראות בצורה ברורה מה הוא אומר לשופט על ניימאר ("הוא עשה הצגה, ראית את המונדיאל, נכון?). במשחק השני ניימאר ספג צהוב על הצגה וטען שזה "חוסר כבוד" של השופט כלפיו. בשני המקרים, לא נראה שניימאר למד משהו ממה שקרה במונדיאל.
ג'ילברטו סילבה, קשר נבחרת ברזיל לשעבר וקפטן בארסנל בעברו, הביע ספק לגבי היכולת של ניימאר להנהיג. הוא גם מותח ביקורת על שיקול הדעת מאחוריי ההחלטה. "אני מאמין שזו החלטה שהתקבלה במטרה להגן על ניימאר מהביקורות שהוא חטף במונדיאל ואחריו" אמר סילבה לאתר Goal.com. "צריך להזכיר לו שהאחריות הגדולה שלו היא לנבחרת ולמה שהיא מייצגת בעולם הכדורגל. להיות קפטן זה להבין את האחריות. אני מקווה שזה יעזור לו לצמוח כאדם. ויש לו עדיין הרבה לאן לצמוח".
הנקודה שסילבה רומז עליה היא שניימאר לא מספיק שלם כאדם כדי להוביל בני אדם אחרים. יותר מזה, נראה שיש לחץ חיצוני על הנבחרת למנות אותו כקפטן - כדרך לניקיון התדמית שלו. לחץ חיצוני כזה - בעיקר מגורמים כגון נייקי, שמעורבת (דרך מתווכחים ברזילאים) בניהול ההתאחדות לכדורגל הברזילאית - מסביר מדוע הוחלט שהפרזנטור המוביל של נייקי בעולם הכדורגל, יקבל את סרט הקפטן של ברזיל.
העניין הוא שהתפקיד הזה, כאמור, מורכב מאוד ודורש הרבה מאוד אנרגיות. האם ניימאר יכול להשקיע את האנרגיות בלהצטיין על המגרש כשחקן המוביל ולהצטיין מחוץ למגרש כמנהיג של הנבחרת שמייצגת אומה כל כך מסובכת כמו ברזיל? ניימאר יצטרך לשנות את ההיסטוריה כדי להוכיח שההחלטה לתת לו את סרט הקפטן היתה נכונה.
