חיים כץ הניח על שולחן האוצר אקדח טעון בכדורי סרק
שר העבודה והרווחה מאיים לבטל הסכם בן 37 שנים שלפיו עודפי הגבייה בביטוח לאומי מועברים לאוצר. אך מאחר שהביטול יעלה למדינה 20 מיליארד שקל בשנה, אין סיכוי שהאיום ימומש. חשוב יותר לשאול איך ייראה ההסכם שיביא את כץ לסגת
שלא יהיה ספק: בסופו של העימות שפתח אתמול שר העבודה והרווחה חיים כץ עם משרד האוצר, כץ ייסוג בו מההחלטה לבטל את ההסכם בין האוצר למוסד לביטוח הלאומי. עודפי התקציב של המוסד ימשיכו להיבלע בתקציב המדינה כמו ב־37 השנים הקודמות.
אם הסוף ברור, על מה המלחמה בעצם? דבר ראשון, על קיום דיון ציבורי לגבי השימוש ביתרות של הביטוח הלאומי ולגבי צמצום הגירעון האקטוארי העתידי שלו. היטיב לתאר זאת יו"ר ועדת הכספים של מועצת ביטוח לאומי עו"ד ערן יאראק: "הביטול חשוב כדי לגרום לאנשים לחשוב. שמנו היום אקדח על השולחן".
1. אבל המטרה האמיתית של הורדת הידיים היא לחלץ מהאוצר תנאים שיאפשרו לכץ למשוך את מכתביו. סביר להניח שהשר יראה כהישג הסכמה על ביטול סעיף 8 בהסכם עם ביטוח לאומי. הסעיף השנוי במחלוקת קובע שאם ביטוח לאומי רוצה להשתמש ביתרות שלו השמורות באוצר, ייפתח משא ומתן. קרי: הממשלה כלל לא מחויבת להחזיר את הכסף שלקחה. הישג אפשרי אחר יהיה מתווה מוסכם להעלאת גיל הפרישה לנשים, שיקטין את הגירעון האקטוארי של ביטוח לאומי.
המחלוקת עוסקת במה שמוגדר "עודפי ביטוח לאומי", אבל למעשה אינו עודפים אלא יתרות שאמורות לממן את התחייבויות המוסד בשנים הבאות. על פי הסכם שנחתם בין האוצר לביטוח לאומי בראשית שנות ה־80 של המאה הקודמת, עודפי הגבייה של המוסד מופקדים באוצר תמורת אגרות חוב, ובפועל משמשים למימון תקציב המדינה. עם השנים הגיעו הסכומים המופקדים באוצר ל־206 מיליארד שקל (לפי אחד החישובים), ולכן אין ולו אפשרות תיאורטית למשוך אותם בבת אחת. לכל היותר אפשר למשוך אחוזים בודדים בשנה. בביטוח לאומי לא מאמינים שיקבלו את הכסף כשייווצר גירעון.
2. את חוסר האמון הזה מבטא היטב סמנכ"ל המחקר של המוסד לביטוח לאומי דניאל גוטליב, בראיון מקיף ל"כלכליסט" שמתפרסם בגיליון זה (עמ' 27-26): "זה לא מקרה שלא אכפת להם מהאיתנות הפיננסית של ביטוח לאומי. הם מחכים שניכנס לגירעון, ואז שוב יכסחו את הקצבאות". לדברי גוטליב, "בהסכם בין ביטוח לאומי לממשלה מ־1980 יש סעיף די מזעזע, שאם לא יהיה לביטוח הלאומי כסף, האוצר ‑ כלומר החייב ‑ יפתח במשא ומתן אם הוא רוצה לשלם. זה לגמרי לא הגיוני. אנחנו תלויים מדי באוצר. אצל האוצר, 'משא ומתן' זה קיצוצים בקצבאות. אני יודע שהם מתכוננים לזה". הציבור, אומר גוטליב, משלם הרבה מאוד לביטוח לאומי, "ורוצה לדעת שאם יזדקק, יוכל לקבל קצבת נכות וקצבת סיעוד. היום, אם אתה מאמין לדו"ח האקטוארי של הביטוח הלאומי, אתה יודע שלא תוכל לקבל. זה מצב לא תקין".
השר חיים כץ צילום: אלכס קולומויסקי
3. מה שגרם למשבר הנוכחי היה הדו"ח האקטוארי האחרון של הביטוח הלאומי. מתברר שהגירעון האקטוארי של המוסד זינק בעקבות שורת מהלכים חברתיים של הממשלה, כמו העלאת קצבאות הנכים. כתוצאה מכך, המועד שבו צפוי המוסד לביטוח לאומי להיכנס לגירעון הוקדם בשנתיים, מ־2024 ל־2022. במועד זה הוא יצטרך להתחיל להשתמש בחוב השמור באוצר ‑ אם האוצר ירשה. המועד שבו יאזלו העתודות והמוסד יגיע לחדלות פירעון הוקדם מ־2045 ל־2037.
דבר אחד בטוח. ללא משבר, המערכת הפוליטית לא היתה נוקפת אצבע בסוגיה. פוליטיקאים ישראלים לא מוציאים היום כסף כדי להבטיח את עתידם של הבוחרים בעוד 20 שנה. כץ שבר את הכלים והכריח את כולם לחפש פתרון.
4. באוצר אומרים שאם כץ יממש את איומו, הסובלים העיקריים יהיו דווקא הנושאים החברתיים ‑ שכן כדי לכסות את הבור בתקציב יהיה צורך בקיצוץ רוחבי של 20 מיליארד שקל.
"הממשלה תצטרך להחליט אם היא רוצה לממן את ההרפתקאה הזאת", אומר בכיר באוצר, ומוסיף: "היום עודפי ביטוח לאומי מופקדים במקום הכי בטוח: בידי ממשלת ישראל. מעולם לא קרה שממשלת ישראל לא החזירה חוב".
