טבע בחסות התאגידים

כשהשחקנים מיה לנדסמן ואריאל בראון הגיעו לסיור חללים אופציונליים להצגה שלהם באולמות האבירים בעכו העתיקה, הם נתקלו בשטח נטוש למרגלות מוזיאון אסירי המחתרות. “ראינו את השדה הלא מנוצל הזה בלי נפש ובלי נשמה, שנינו אמרנו שיש פה פוטנציאל לחקירת שטח, כי מאוד רצינו שההצגה שלנו תהיה בנוף הפסטורלי”, אומרת לנדסמן.

“הגענו למסקנה שממילא יגיעו לפה מתישהו בולדוזרים, מישהו אחרינו יבנה בו מגדל”, מוסיף בראון, “החלטנו לנכס את השדה לעצמנו ויחד עם תאגיד מזון, שאנחנו עדיין לא חושפים את שמו, נהיה שותפים לכל דבר שאפשר לעשות עם השטח ונמקם שם את הבמה המרכזית לפסטיבל מוזיקת מטאל שאנחנו רוצים לקיים תחת השם ‘מתעל עכו’”. לדברי לנדסמן: ”גם בטבע הכי נטוש בעולם, בקצה הרחוק, יהיה כביש עם פרסומת, אתה לא באמת יכול לשבת שם במין רוגע וניתוק, זה סנדביץ’ של טבע ומיתוג, ולנו מאוד חשוב להביא את המונח ‘אמנות חסות’ — למתג את הטבע”. 

מיה לנדסמן ואריאל בראון צילום: אוראל כהן

ההצגה “זולה־2000, טרילוגיית מדע בזיוני” של השניים תעלה בבכורה בפסטיבל עכו הבינלאומי לתיאטרון אחר בחול המועד סוכות. היא מתחילה בשני ילדים שמגיעים לשדה, רחוק מההורים כדי ‘לאבד את הבתולים’, וכל מה שקורה אחר כך, זה כבר ספוילר. איתם על הבמה יופיע הדי־ג’יי Yogg (יובל גורן), שתיקלט בין השאר בפסטיבל ברנינג מן. “והרעיון המרכזי הוא ש’God is the D.J’, ו־Yogg הולך לנצח על כל המופע”.

כשהשניים החליטו לכתוב יחד הם ערכו סקר בקרב בני גילים שונים כדי לבדוק מה מעניין את הקהל. המסקנות היו: ריאליטי, מונדיאל ופסטיבלי מוזיקה. “חשבנו איך אנחנו יכולים לקחת את האנרגיות שיש באירועים הגדולים האלה ולהביא אותם להצגה שלנו”, מספרת לנדסמן. “אז הבנו שאלה נושאים שהם לא רק מזמינים ובידוריים, אלא תמיד יש להם אמא ואבא: חסויות. אנחנו מקנאים בבאנרים האלה של החסויות, אנחנו רואים אותם ואומרים לעצמנו ‘בואו נחבור’ — למה שהתאגידים הגדולים לא יחברו להפקה שלנו ויעזרו לנו להפוך אותה לספקטקל”.

גזענות נגד שמנות

לנדסמן (25) היא שחקנית בקאמרי שהשתתפה גם בסדרות “להעיר את הדב” ו“האחיות המוצלחות שלי”, וגם אמנית פרפורמנס (וחיית מסיבות טכנו), ובראון (23) הוא שחקן שיצר את ההצגה “אפס אומו מניאק” בתיאטרון הבית. הם הכירו עוד בימי הלימודים בתיכון עירוני א’ בתל אביב. חשבון האינסטגרם של לנדסמן יכול לשמש השראה לפסטיבל שלם ומספק הצצה לחיים של בחורה מלאת כריזמה ותעוזה. “אין ספק שאני אמנית סטורי”, היא צוחקת.

אחד השמות שהוזכרו בחשבונות הפייסבוק והאינסטגרם של לנדסמן היא נטע ברזילי רגע אחרי הזכייה באירוויזיון. “אני כל כך שמחה שזכיתי באירוויזיון”, כתבה לנדסמן אחרי שאנשים עצרו אותה ברחוב וחשבו שהיא הכוכבת הטריה. היא שיתפה פעולה, הצטלמה עם אנשים ועשתה סלפי. “זו גזענות נגד שמנות. ממש”, אומרת לנדסמן.

את חלומותיה היא מתעתדת להגשים גם בקאמרי. “כשאני נכנסת לשם אני רואה את כמות השטח הלא מנוצל ובא לי להרים שם מופע טראנס בפואייה של התיאטרון”. על השאלה איך היא חולשת בהנאה על שני תחומים רחוקים כל כך כמו התיאטרון הממוסד וזה שפחות היא עונה “כשאבא שלי מת הוא מסר לי את הלב שלו אז פשוט יש לי לב אקסטרה ואני יכולה לתמרן בין הדברים, אבל ההתנהלות שלי בשני התחומים היא אותו הדבר מבחינת הרצינות וההשקעה”.

פרחי אספלט

לנדסמן ושותפה בראון עובדים במרץ כדי שהקהל שיבוא למופע יפער פיו בתדהמה, אבל לשם כך הם צריכים לגייס חסויות. במידה ולא יצליחו, יש להם תוכנית חלופית. “זו יצירה שנעה בין קרקס לחשיפת המצבים השונים בהם נתקלנו במהלך המאבק על מרחבים פתוחים שהולכים ונעלמים. אז איך התאגידים שאנחנו מצויים איתם במשא ומתן ירוויחו מזה? מועדוני הטבע המדומה יהיו בבעלותם, נקרא לזה ‘פרחי אספלט’”, הם מסבירים. “תיאטרון זה מקום שכדאי להשקיע בו כסף”, אומר בראון. “דוקא בגלל שבאים אליו הרבה מבוגרים עשירים. אם תהיה שם פרסומת חסות זה איכשהו יכול להיטמע בתוכם”.

אז אם הכל יעבוד לפי התוכנית, יעלה לראשונה בסוכות בעכו חזיון רב־תחומי שכולל אופנוענים, פעלולנים, מדיטציה המונית ועשרות משתתפים ורקדנים. ואם ה”ספקטקל” לא יעמוד בדרישות התקציב, יש כאמור תוכנית מגירה. “אם זה לא יצא לפועל, יש לנו את ה’ספקשקל’, הספקטקל הבזיוני שעליו אנחנו עובדים כל הזמן וכשהכסף יגיע התוכנית תפרח”.