מצטערים, אנחנו לא מקבלים מזומן: בסין מסתמכים רק על תשלום באפליקציות
הפופולריות של תשלומים סלולריים היא כל כך גדולה בסין עד שעסקים רבים מוותרים לגמרי על הקופה וההתעסקות עם שטרות ומטבעות. נסו לשלם במזומן או בכרטיס אשראי ותזכו למבט מבוהל מפקידת הקבלה, כאילו הצעתם לה תרנגולת חיה בתמורה לשירות
בימים אלו אני מתאמן בסטודיו נחמד במרכז בייג‘ינג הנושא את השם הלא מאוד יצירתי ”Shape“. הסטודיו מציע שיעורים מתחלפים בני שעה כל אחד, ממשקולות דרך זומבה ועד קיקבוקסינג, היצע די סטנדרטי אפשר לומר. אלא שהזמנת מקום לשיעורים נעשית אך ורק באמצעות אפליקציה ייעודית והתשלום עליהם יכול להתבצע רק דרך שירות הארנק הסלולרי של אפליקציית וויצ‘אט. נסו להגיע למקום ולשלם במזומן או בכרטיס אשראי ותזכו למבט מבוהל מפקידת הקבלה שאין מולה אפילו קופה, ממש כאילו הצעתם כרגע עסקת חליפין בה תתנו לה תרנגולת חיה בתמורה לשיעור.
לפני כשנתיים הקדשתי את אחד הטורים הראשונים שכתבתי מסין לפופולריות העולה של אפליקציות התשלום הסלולריות המחליפות את המזומן. אז התלהבתי מהאפשרות לוותר על הארנק כשיוצאים להסתובב בבייג‘ינג, כי במסעדות ובחנויות אפשר לשלם במקום דרך סריקת קוד QR. לפי הדיווחים, אפילו קבצנים סינים מקבלים נדבות כיום באמצעות האפליקציה.
- ילדים מפונקים בסין מחמשים את קרב משלוחי המזון
- כשמונופול שולט ב-90% מהשוק - זה יכול להיגמר ברצח
- הסוד הסיני לנישואים מאושרים: הנשים אחראיות על הכסף
עליפיי. טכנולוגיית זיהוי פנים לתשלום ללא מזומן צילום: איי אף פי מאז הדברים הפכו אפילו יותר קיצוניים, כאשר אפליקציות הארנק הסלולריות רק המשיכו לגדול ולהתעצם. ב-2017 זינק היקף העסקאות המבוצעות באפליקציות הללו ל-32 טריליון דולר, עלייה של 29% ביחס לשנה קודמת. שתי האפליקציות המובילות, וויצ‘אט פיי של טנסנט ועליפיי של עליבאבא, שולטות יחדיו במעל 80% מהשוק. במצב העניינים הנוכחי, לא מספיק לומר שבסין אפשר לצאת בלי ארנק לרחוב. יותר נכון להגיד שאם יצאתם עם הארנק מהבית אבל שכחתם את הסלולר, אתם כנראה בצרות צרורות.
לא באמת חוסך בכוח אדם
כמו מכון הכושר שלי, כך עוד שפע של עסקים אחרים בסין מוותרים לגמרי על קופה, שטרות ומטבעות, ובונים את כל המודל העסקי שלהם על קבלת העברות סלולריות. נהוג להזכיר את החסכון בעלויות ובכוח אדם כאחת הסיבות לוויתור על ההתעסקות במזומן, אבל זאת לא הסיבה העיקרית לדעתי. שכר עובדי שירות בסין עדיין נמוך יחסית וכמעט בכל עסק שמכבד את עצמו בבייג‘ינג תמצאו שפע של מלצרים ומוכרים, הרבה יותר מאשר במקום מקביל בישראל. אבל לפעול בלי מזומן זה טרנד לוהט בסין, סמל לחדשנות ודרך של עסקים להתחבר לקהל הלקוחות הנחשק ביותר - צעירים ילידי שנות ה-80 וה-90, בני דור המילניום חובבי הטכנולוגיה, שהתרגלו לעשות הכל בעזרת הסלולר.
הזמנה ותשלום באפליקציה בבית הקפה לאקין. דרך להתחרות בסטארבקס המיושנת צילום: luckin coffee
ברשת בתי הקפה הסינית הצומחת לאקין, שמפעילה כ-700 סניפים ברחבי סין, כל ההזמנות נעשות דרך האפליקציה של החברה והתשלום מועבר אלקטרונית. למעשה הקונספט הזה הוא אחת הדרכים בה לאקין מנסה להתחרות מול סטארבקס המיושנת, שבה רחמנא ליצלן עדיין צריך לעמוד בתור כדי להזמין.
גם בסניפים של KPRO, רשת חדשה של מסעדות קונספט בריאות יותר מבית ענקית הג‘אנק פוד KFC, לא תמצאו קופות. כדי ליהנות ממיץ סחוט טבעי, סלט קינואה או סתם כנפי עוף, תצטרכו להזמין במסוף מחשב מיוחד שממש לא מקבל מטבעות ושטרות. ב-KPRO הלכו צעד רחוק יותר ומאפשרים ללקוחות לשלם אפילו באמצעות זיהוי פנים, כי גם להוציא את הסמארטפון מהכיס זה לפעמים מעייף מידי. מיותר לציין שגם ברשת הסופרמקרטים הגדלה של עליבאבא, חמה, אין טעם שתוציאו מזומן או כרטיס אשראי.
אלו לא רק תאגידים ורשתות גדולות שמפנים גב למזומן. בבייג‘ינג ובערים אחרות בסין תמצאו גם מסעדות עצמאיות שעל השולחנות בהן מוטבע ברקוד המפנה לעמוד הוויצ‘אט של המקום, דרכו צריך להזמין ולשלם. אם תבקשו יפה במסעדה יסכימו אולי לעשות לכם טובה ולקבל תשלום במזומן לפנים משורת הדין. חבר ישראלי הגר גם הוא בבייג‘ינג הזמין טכנאי הביתה לתיקון מסך סלולרי שנשבר. גם במקרה הזה את התשלום על השירות אפשר היה לבצע רק דרך האפליקציה, ללא מגע יד אדם.
הדוגמה המפתיעה ביותר בכל הנוגע לאימוץ טכנולוגיה מגיעה מהעיר האסורה, מתחם הארמונות מתקופת ימי הקיסרות בבייג‘ינג. מנהלי מוזיאון העיר האסורה החליטו כי העובדה שהם מייצגים מתחם שנבנה במאה ה-15, לא תמנע מהם לאמץ את הרוח המודרנית. לפי התקנות החדשות שנכנסו לתוקף אשתקד, מכירת הכרטיסים לעיר האסורה נעשית רק דרך האינטרנט ובאמצעות תשלום סלולרי או בכרטיס בנק, בלי תורים בכניסה ובלי מזומן. למרבה המזל, המנהלים הפגינו מעט רגישות והודיעו שבכל הנוגע לתיירים זרים ומבקרים קשישים שאינם מחוברים לאפליקציות תשלום, העובדים במקום יוכלו לקבל מזומן ולרכוש בשמם כרטיסים באתר.
תשלום באמצעות זיהוי פנים. אפילו במוזיאון העיר האסורה עם מיצגים מהמאה ה-15 אימצו את הרוח המודרנית צילום: lsnglobal הממשל הסיני עודד לאורך השנים האחרונות את המעבר לחברה ללא מזומן, כחלק משינוי שיאיץ את התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית הסינית. המעבר לחברה ללא מזומן פתר בבת אחת בעיה שהעיקה על סין במשך שנים, התפוצה של שטרות כסף מזויפים. התשלומים הסלולריים אפילו נבחרו לאחת מארבעת ההמצאות הסיניות הגדולות של העת החדשה (לצד המסחר האלקטרוני, הרכבות המהירות והאופניים השיתופיים ללא תחנות).
אלא שברשויות הממשל מבינים כי דברים הלכו מהר ורחוק מידי. ביולי האחרון הבנק המרכזי של סין קרא ליחידים וחברות לא לסרב לקבל תשלומים במזומן ולא להפלות לרעה לקוחות שמעוניינים לשלם במזומן. ”תשלומים במזומן נדחו על אטרקציות תיירותיות, מסעדות, קמעונאים ותעשיות אחרות באופן שפוגע במעמד החוקי של מטבע היואן ובזכות הצרכנים לקבוע את אמצעי התשלום“, נכתב בהודעת הבנק. לפי הכרזת הבנק המרכזי הסיני, כל בתי העסק מלבד חנויות חכמות שאינן מאוישות בעובדים ועסקים בתחום המסחר האלקטרוני, מחויבים לכבד מזומן וכרטיסי דביט. עסקים שלא יעמדו בנהלים מסתכנים בעונשים.
הבריכה שקפאה בזמן
התפוצה של תשלומים בסלולר כאמור גדולה מאוד והעסקים שאינם מסכימים לקבל תשלומים כאלה מעטים מאוד, אבל בבייג‘ינג כמו בבייג‘ינג תמיד יש הפתעות.
לפני כשבועיים, בשעת צהריים לוהטת של חודש אוגוסט, החלטתי ללכת לשחות באחת מהבריכות השכונתיות באיזור. אלו מסוג המקומות שקפאו בזמן ונראה שהשיפוץ האחרון שנעשה בהם היה אי שם בימי הקומוניזם המאוחרים של סין העממית. בכניסה לבריכה עמדה קופאית מבוגרת וקשוחה שסירבה לקבל תשלום סלולרי מכל סוג שהוא. רק מזומן, היא הבהירה.
אני עמדתי מולה נבוך ומזיע עם הסלולרי ביד, לא לגמרי בטוח מה לעשות הלאה. רגע לפני שהתכוונתי להתקפל בבושת פנים הביתה כדי להביא ארנק, זכיתי להארה. באסרטיביות ישראלית תפסתי את הסיני הראשון שמצאתי ברחוב, העברתי לו מיד 40 יואן (22 שקל) דרך אפליקציית וויצ׳אט פיי, שווה ערך למחיר הכרטיס, וקיבלתי בתמורה מזומן שנתתי למוכרת בחיוך. זאת גם היתה הפעם האחרונה שהחזקתי מזומן ביד.
