"מאחורי הגדר" על הבמה: הנשים של ביאליק

“ביאליק הוא משורר גדול שכתב יצירות ספרות יפהפיות אבל מאוד פואטיות”, מספר ריקלין. “הסיפור מכיל דרמה ענקית אבל הוא ידע לצמצם ולהמעיט בדרמה וכביכול פוסח עליה ומספר אותה עם תיאורי נוף ורגש נפלאים, אבל באופן כמעט לקוני. כמעבד אני לא יכול להוריד את המבט מהדרמה והייתי צריך להשלים בדמיון מה קרה שם באמת, וזו עבודה מרתקת”.

מזרח אירופה של המאה ה־19 הוא התפאורה לסיפור התבגרותם של שני ילדים, שכנים, שנפגשים מאחורי הגדר עד בגרותם ומתאהבים: נח היהודי ומרינקא, אסופית יתומה שאינה יהודייה. כמו ברומיאו ויוליה גם כאן שני הצעירים לא יכולים לממש את אהבתם בשל איסור המשפחות בתקופה של משבר ומחלוקת בין העמים ובין השכנים.

שלושה נושאים מרכזיים עמדו לנגד עיניו של ריקלין כשניגש למלאכת העיבוד. “ראשית זה סיפור אהבה חזק בין שני אנשים מתרבויות שונות. שנית, רצינו ליצור מחזה שבו ידברו בשתי שפות: את היידיש של נח מייצגת העברית ואת הצד האוקראיני ידברו ברוסית. בחזרה הראשונה ליא אמרה ביידיש ‘עכשיו תטעמו מהטעם שלי’. כבר 50 שנה היא אינה משחקת בשפת אמה, ומולה יהיו שחקנים צברים שידברו רוסית. ושלישית, זה סיפור על המתח בין הורים לילדים בתרבות של מהגרים שטרודים בהישרדות”.

אחת השאלות שעולות מהמחזה היא מה קורה כשהמהגרים הופכים לאדוני הבית. “המחזה מתרחש בשכונה יהודית סגורה וביאליק מדבר בצורה חריפה ולא מתפשרת על הרגע שבו המהגר הזר הופך לבעל הבית. המחזה מתאר מצב חריג, כשבתוך החברה האוקראינית היהודים הם בעלי הבית ויש אישה אחת שנשארת לגור שם, ומה זה עושה לה”.

מימין: עידו ריקלין ודקלה. “סיפור אהבה חזק בין שני אנשים מתרבויות שונות” צילום: עמית שעל, משה נחומוביץ

האישה היא שקוריפינשטשיכא, האלמנה שמגדלת את מרינקא, אותה מגלמת קניג. בסיפור היא מתוארת כאישה מעוקמת, צרודה וכמעט מפלצתית, אבל כשריקלין שמע שקניג תגלם אותה, נולד בו רצון עז להכיל בדמות את יכולותיה. “רציתי ליצור כמעט אמא קוראז’ אוקראינית, דמות שתחרוג מביאליק ויהיו בה האומץ, ההומור והחוכמה שיש לליא”.

ריקלין הוסיף דמויות נשיות נוספות שלא מופיעות בסיפור, כי חש שבהמשך למסורת הכתיבה היהודית במזרח אירופה, ביאליק לא תיאר את הכוח האדיר שהיה לנשים בחברה היהודית. “הוספתי דמות בהשראת אמה של סבתי שהיתה סוחרת בבלרוס כי רציתי להנציח את הנשים שניהלו בתי מסחר ובתי מרזח והחזיקו משפחות וקהילות בשעה שבעליהן ישבו ללמוד תורה. היו הרבה נשים כאלה אבל הסופרים היו פטריארכליים כמו ביאליק ולא עסקו בזה”.

ריקלין מספר שביאליק ביקר בפלסטינה בזמן שכתב את הסיפור, והקריא קטעים ממנו בנשף שנערך לכבודו - מה שהביא להזדעקותם של פרנסי תל אביב, בהם מנחם שינקין. “במקום לקרוא משהו לאומי וציוני הוא הקריא סיפור שהגיבורה שלו גויה, על רומן אסור על פי אמות המידה היהודיות שהיו מקובלות אז. גם הגיבורים האחרים היו אנשים פגומים עם חולשות, משום שלביאליק היתה הבנה גדולה של נפש האדם.

“יש אומרים שנח זה סיכול אותיות של ראשי התיבות של שמו חיים נחמן, כי באותה תקופה היה לו רומן מוסתר עם ציירת גרושה משכילה ומתבוללת, ויש טענה שסיפור האהבה הוא מטאפורה עצובה על האהבה הכושלת שלו אליה”.