הכיתה המעופפת: בבתי הספר של המחר – השמים הם הגבול

המחסור בקרקעות לבנייה במרכזי הערים הביא עמו את פטנט ההתחדשות העירונית, שמאפשר, בכפוף לפיתוח תשתיות מתאים, מעבר של תושבים נוספים ללב הקלחת האורבנית. בתווך, בזמן שהערים עוברות מתיחות פנים של ממש, נותרו רוב בתי הספר, גני הילדים ושאר מוסדות החינוך בצורתם המסורתית, מנותקים מסביבתם המשתנה. ואולם, החלטות ממשלה מהעת האחרונה, מהלכים של משרד החינוך ושיחות עם אנשים בתחום, מלמדים כי המציאות הזאת כבר מתחילה להשתנות.

"תדריך הקצאת שטח לצורכי ציבור", שאושר בממשלה ב-2016 וקיבל מעמד של חקיקה מנהלית, שינה את התפישה שהיתה קיימת עד אז בכל הקשור לתכנון ובנייה של מוסדות ציבור עירוניים, ובהם מוסדות חינוך. עיקרו - פחות בנייה נמוכה על שטח גדול, כפי שהיה נהוג עד אז, ויותר בנייה לגובה, ברוח ההתחדשות העירונית ומגמת הציפוף האורבני. 

בית הספר בלוך בשכונת ביצרון. "בזמנים כמו אלה, בית הספר חייב לעורר בתלמידים השראה" צילום: ליאור אביטן

כורח המציאות הוא גם הזדמנות

"מוסדות התכנון הבינו שבמציאות האורבנית החדשה יש לתת מענה לכלל מבני הציבור, לרבות אלה של מוסדות החינוך, שהתפישות והתקנים לגביהם נקבעו בשנות ה-70 של המאה הקודמת", מסביר גנאדי קמנצקי, מנהל בכיר באגף מיפוי ותכנון במשרד החינוך. "בכל הקשור למרקמים כפריים, שם הוראות התכנון של בתי ספר וגנים לא שונו. בשכונות החדשות הורינו להגביה את מוסדות החינוך פי שניים, ובשטחים עירוניים הקטנו משמעותית את שטחי בתי הספר – יסודיים ועל-יסודיים – והגבהנו אותם עוד יותר".

האם לא נכון להחריג מוסדות חינוך ממגמות של התחדשות עירונית?

"מוסדות החינוך הם חלק מהמרחב האורבני, ולכן הם, וגם אנחנו במשרד החינוך, צריכים להשתנות בהתאם. היינו מעדיפים שבתי הספר יישארו על הקרקע - הגבהה של מוסדות החינוך היא דבר יקר, הן בשלב ההקמה והן ברמת התחזוקה. עם זאת, אנחנו מבינים שנוצר מצב שבו בערים פשוט אין יותר קרקע, ושזה כורח המציאות. בגלל זה אנחנו גם אומרים לגורמים עירוניים אחרים – 'בואו, תשמשו גם אתם במבנה'".

לצד עירוב השימושים הקלאסי - כיום אפשר למצוא לו דוגמאות רבות, כגון בתי ספר שמהווים אכסניה למתנ"סים שכונתיים ולסניפים של תנועות נוער, וגני ילדים השוכנים בתוך מבני מגורים או כאלה שמעליהם פועלים בתי כנסת עם כניסה נפרדת - במשרד החינוך מקדמים בימים אלה גם עירוב שימושים מסוג שונה. לדברי קמנצקי, מהלך זה יאפשר לבתי ספר ולרשויות מקומיות להשכיר שטחים בתוך מתחמי מוסדות החינוך, לחוגים ופעילויות שכונתיות שונות. גם כאן מדובר בהכרח הנובע מהמחסור בשטח עירוני, אף שהוא עשוי להטיב עם בתי הספר, בספקו להם מקור הכנסה נוסף.

קרית חינוך האירוס בראשון לציון. "מסמל את העתיד של בתי הספר ומוסדות החינוך בכלל" צילום: מילוסלבסקי אדריכלים

כיתות תלויות, מסדרון שקוף  

הרמת בתי ספר וגני ילדים לגובה אינה אם כן חזון עתידני, כי אם תהליך שכבר קורם עוד וגידים – בישראל ובערים מערביות רבות בעולם. מה שכן עתידני במובנים רבים, הוא חזותם של בתי הספר החדשים, וסביבת הלמידה שהם מספקים לבאים בשעריהם. כזה הוא למשל בית הספר התיכון קרית חינוך האירוס בראשון לציון, שהקמתו הושלמה הקיץ והיום (א') הוא פותח לראשונה את שעריו.

"בזמנים כמו אלה, בית הספר חייב לעורר בתלמידים השראה", אומר אדריכל גיא מילוסלבסקי, המנכ"ל והבעלים של משרד מילוסלבסקי אדריכלים, שתיכנן את בית הספר החדש. "עבר זמנו של המורה שעומד עם גיר ליד הלוח. הילדים של היום ניזונים ממדיומים שמתאפיינים במהירות ובחדשנות, ולכן גם בית הספר צריך להיות קרוב לעולם המושגים החדש שלהם, וכך לגרות אותם".

צפו: קרית חינוך האירוס בראשון לציון

בית הספר ק"ם ברמת החייל. יאפשר למידה בין קירות זכוכית, תוך ניצול של תאורה טבעית צילום: מילוסלבסקי אדריכלים

"התנאי היחיד שלנו הוא לעשות את השינוי הזה בלי לפגוע באיכות החיים של התלמידים", מדגיש קמנצקי ממשרד החינוך. "זה אומר שגם כשמעלים בתי ספר לגובה, ומאפשרים לגורמי מסחר ותעסוקה לפעול בשטחם או בסמוך להם, עדיין הפסקה תהיה הפסקה, המרחב יאפשר לתלמידים לבצע פעילויות פיזיות וחברתיות שונות, ותלמיד או תלמידה שרוצים לרוץ – יוכלו לעשות זאת. כמובן שהדברים האלה משפיעים באופן ישיר על איכות הלמידה שלהם".