אן בינגבינג היא הכוכבת הגדולה ביותר בסין, הסלבריטאית המרוויחה ביותר במדינה, השחקנית הסינית המוכרת ביותר גם בחו"ל (בזכות השתתפות בסרטי "אקס־מן" ו"איירון מן"), שופטת בפסטיבל קאן ואחת מ־100 האנשים המשפיעים בעולם לפי המגזין "טיים". והיא נראתה לאחרונה בציבור ב־1 ביולי. היא ביקרה אז בבית חולים לילדים בשנגחאי, ומאז לא תועדה שוב. אפילו ברשתות החברתיות, שבעבר היא הרבתה לפרסם בהן ציוצים ותמונות בתדירות גבוהה מאוד, לא העלתה דבר. 62 מיליון העוקבים שלה בוויבו, הטוויטר הסיני, לא שמעו ממנה כלום זה שבועות רבים. באופן טבעי, התחילו לצוץ שמועות, ובראשן הטענה שפאן, שנהנית מסלבריטאות בקנה מידה הוליוודי, נמצאת במעצר בית בחשד להעלמות מס. אין לשמועה הזאת כל אישור רשמי, אבל חלק מהתמונה ברור: פאן אכן נעלמה, והרשויות בסין אכן חוקרות העלמות מס בהיקף נרחב.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
תעלומת פאן היא רק חלק מהעניין, והדרמה שהובילה אליה מטלטלת את סין כבר שלושה חודשים. למעשה, שורשיה נעוצים עוד ב־2003. הסרט המצליח ביותר במדינה באותה שנה היה "Cell Phone", שעוסק במגיש טלוויזיה פופולרי שמתמרן בין אשתו למאהבת. שלל רמזים שנשתלו בעלילה של שובר הקופות סימנו כי דמות הגיבור מבוססת על זו של צ'ווי יונגיואן, מהמגישים הנודעים והאהובים בסין. וצ'ווי מאוד לא אהב את הסרט הזה. השנה, כשהתברר לו שמופק סרט המשך, "Cell Phone 2", הוא יצא למלחמה. בשלב ראשון, בסוף מאי, הוא צייץ רמזים לכך שכוכבת הסרט, פאן כמובן, מעלימה מס, וצירף צילומים של חוזה חשאי ולא חוקי לכאורה. בהמשך הוא כיוון אש דומה גם לבמאי פנג שיאוגאנג, "סטיבן שפילברג הסיני", עם תמונות של אחוזות הפאר שהוא מחזיק בחו"ל באופן שמפר את החוקים בסין.
הרשת סערה, התקשורת הסינית הגיעה בעקבותיה, ואז גם הרשויות החלו לחקור. ולא רק את הפרטים על פאן ופנג, אלא את כל תעשיית הבידור, מאות חברות שמאפשרות לכוכבים להשתכר סכומי עתק בלי לשלם מס ולהבריח חלק מההון אל מחוץ למדינה. החקירות עדיין מתנהלות, ובסין כמו בסין הכל נעשה בחשאי; אבל בהחלט ייתכן שיש כבר עצורים, אפרופו ההיעלמות של פאן, ושיהיו עוד לא מעט מהם. ובהחלט מסתמן שכמה קריירות גדולות עומדות להסתיים. בינתיים, אינספור הפקות של כל תעשיית הבידור הוקפאו. השכר האדיר שעד היום השחקנים נהנו ממנו הוגבל. הענף שרוי באי־ודאות עמוקה, אבל כבר משנה את פניו. והמדינה עצמה נערכת לגזור מכל הדרמה הזאת קופון מס נאה למדי.
מגיש הטלוויזיה צ'ווי ב־2017. "תפסיקי לשחק, את גרועה בזה", כתב לפאן צילום: איי אף פי
צ'ווי יונגיואן (Cui Yongyuan), האיש שהבעיר את האש שמשתוללת בתעשייה הסינית כעת, חווה על בשרו את נבכי הענף, ואת טבעה ההפכפך של הכוכבות. בשנות התשעים צ'ווי היה מגיש הטלוויזיה הסיני הראשון שהחליף את הגישה הקפואה והנוקשה של המגישים המסורתיים ברוח הומוריסטית ונינוחה, כמו מנחים אמריקאים של תוכניות לייט נייט. מהר מאוד הוא נהיה כוכב־על בעצמו, המגיש המפורסם במדינה. אבל אחר כך הוא פרש מהטלוויזיה בגלל דיכאון והפרעות שינה, חזר ושוב פרש. בהמשך הוא המציא את עצמו מחדש כחוקר ומרצה, ראש מכון מחקר להיסטוריה שבעל פה באוניברסיטת התקשורת של סין — ובעיקר כאושיית רשת זועמת, שמתריעה בפני צביעות, מצביעה על חוסר צדק, ומתאפיינת במזג חם וחסר מעצורים, עם 15 מיליון עוקבים. למשל, כשעיתונאי בסוכנות הידיעות הממשלתית שינחואה טען שהסרט הדוקומנטרי שיצר צ'ווי על מזון מהונדס גנטית אינו מבוסס מדעית צ'ווי פתח במלחמת חבטות אינטרנטית, שבה האשים את העיתונאי שהפעיל קרן נאמנות לא חוקית והתעשר מהרווחים.
כך שצ'ווי בן ה־55 מייצר לעצמו כותרות כל הזמן, והוא עשה זאת עוד לפני עידן הרשתות החברתיות. זה מה שקרה כש"Cell Phone" יצא. המפיקים אמנם הכחישו כל קשר בין התסריט לסיפורו של צ'ווי, אבל היה קשה מאוד להתעלם מנקודות הדמיון. מי שביים את הסרט הוא פנג שיאוגאנג (Feng Xiaogang) בן ה־60, מהקולנוענים הבולטים באסיה, במאי, תסריטאי ושחקן עטור פרסים. צ'ווי טען שפנג ביקש ממנו להכיר לו את עולם הטלוויזיה, אך לא הבהיר לו שהדברים ימצאו את דרכם לתסריט. צ'ווי זעם, אבל הסרט היה להצלחה מסחררת, גם בזכות השתתפותה של פאן.
כי פאן (Fan Bingbing), כאמור, היא סלב־על חסרת תקדים בסין. כבר ארבע שנים ברציפות שהיא מובילה את רשימת הסלבריטאים המרוויחים ביותר במדינה, וב־2017 רשמה הכנסות של לא פחות מ־45 מיליון דולר. ולא רק בסין היא כוכבת. בשנה שעברה פאן, בת 36, נבחרה לאחת מ־100 האנשים המשפיעים בעולם, ברשימה היוקרתית של המגזין "טיים", בזכות עבודתה בענף הקולנוע ופעילותה הפילנתרופית הרחבה. באותה שנה היא גם שימשה שופטת בפסטיבל קאן, לצד פדרו אלמודובר, וויל סמית וג'סיקה צ'סטיין. בשנתיים שלפני כן היא נבחרה, פעמיים, לאחת המתלבשות הטובות בעולם על פי "ואניטי פייר". ולקולנוע האמריקאי הגיעה בין השאר עם תפקידים ב"אקס־מן: העתיד שהיה" וב"איירון מן 3".
אחרי ההצלחה של הדרמה הקומית ההיא, פנג ופאן צילמו השנה את ההמשך, "Cell Phone 2". צ'ווי, מצדו, החליט שהפעם הוא לא ייתן לסרט שמרמז אליו להגיע לבתי הקולנוע.
הבמאי פנג במרץ, עם פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל במקאו (על "Youth"). האשים את צ'ווי בקריסת מניות האולפנים צילום: איי אף פי
בסוף מאי הוא פרסם את הציוץ הראשון. היו בו תמונות מתוך חוזה של פאן לצילומי סרט אחר, הפקה סינית ששמה "Unbreakable Spirit". לפי החוזה, פאן אמורה להשתתף בתפקיד אורח, להגיע לארבעה ימי צילום בלבד, ולקבל 10 מיליון יואן (1.5 מיליון דולר). עוד פרטים פיקנטיים בחוזה הבטיחו שכר של 80 אלף יואן (42 אלף שקל) למאפר של השחקנית, תקציב ארוחות יומי של 1,500 יואן (800 שקל), שתי מכוניות יוקרה שיסופקו לה והזכות ששמורה לה לשנות את התסריט. הגולשים חגגו על כל זה, וגם על העובדה שצ'ווי ליווה את הצילומים בכיתוב פשוט: "תפסיקי לשחק, את גרועה בזה".
אבל הוא לא סיים בעלבון, בכלל לא. למחרת הוא צייץ חוזה שני, שלפיו פאן תשתכר עוד 50 מיליון יואן (7.5 מיליון דולר) על השתתפותה בסרט, נוסף על ה־10 מיליון. הפרקטיקה של שימוש בחוזה כפול, חוזה "יין ויאנג", היא סוד גלוי בתעשיית הקולנוע הסינית, כמו גם בעולם הספורט המקומי (בעבר כבר נחשפו שחקני כדורגל עם חוזים כאלה): הכוכב חותם על חוזה ובו סכום קטן יותר שמוגש לרשויות המס, אבל מקבל סכום גדול בהרבה במסגרת הסכם חסוי שהוא אינו משלם עליו מס. לאחר פרסום החוזה הכפול של פאן צ'ווי טען כי "יש לו מגירה מלאה בחוזים כאלה". במילים אחרות, צ'ווי חשף לעיני כל הוויבו את המנגנון המרכזי של תעשיית הבידור הסינית להעלמת מסים.
והוא עדיין לא עצר. כעבור כמה ימים, בתחילת יוני, צ'ווי פרסם צילומים של שתי אחוזות ענק, בשווי מיליוני דולרים כל אחת, שלטענתו הבמאי פנג מחזיק בלוס אנג'לס ובקנדה. קניית בתי יוקרה כאלה לא ממש מסתדרת עם החוקים הנוקשים בסין, שמגבילים הוצאת מטבע חוץ מהמדינה ל־50 אלף דולר לאדם בשנה.
צ'ווי ידע בדיוק מה הוא עושה. זו לא היתה רכילות פיקנטית שנועדה לעצבן את צוות הסרט שלדעתו פוגע בשמו הטוב; זו היתה הכרזת מלחמה על סכומי העתק שמתגלגלים בכל התעשייה, מתחת לרדאר של המדינה. צ'ווי לחץ על ההדק מסיבות אישיות, אבל האקדח היה רשויות המס. ועכשיו הן יורות ללא הפסקה, ולא מדובר בסתם כדורים; מה שקורה בחודשים האחרונים נראה כמו מתקפת טילים.
נדרשו לרשויות כמה ימים להיכנס לתמונה. בהתחלה הגולשים השתוללו עם הסיפור, אחר כך התקשורת הסינית התעוררה. "אם חוזים כפולים הם סוד גלוי בתעשיית הבידור, האם לא צריכה להיות פשיטה על העלמת מס רחבה כזאת?", שאל "הבייג'ינג טיימס". "כולם עומדים שווים בפני החוק ואף אחד, לא משנה כמה הוא מפורסם ומקושר, לא נמצא מעליו", נכתב ב"People's Daily", עיתון המפלגה הקומוניסטית. "לא אכפת לנו מריבים אישיים בין סלבריטאים אלא מצדק חברתי", הוסיפה רשת הטלוויזיה הממשלתית CCTV. רשויות המס לא נדרשו ליותר מזה, והחלו בחקירה נרחבת; תכף נגיע אליה.
בינתיים בתעשייה ניסו לשדר עסקים כרגיל. האולפן הכחיש את הטענות על חוזה כפול והודיע שיתבע את צ'ווי; זה עוד לא קרה. למשך זמן קצר פאן הצליחה להתנהג כאילו הכל בסדר, עד שנעלמה. ידיעה באתר הכלכלי הסיני The Economic Observer דיווחה כי על פאן ואחיה צ'אנגצ'אנג — בעצמו סלב, חבר בלהקת בנים — נאסר לצאת מהמדינה בגלל חקירה על העלמות מס. הדיווח הזה נמחק בתוך שעה מסיבות לא ידועות, אבל אין לאיש ספק שפאן עומדת במרכזה של חקירה. בחשבונות שלה ושל האולפן ברשתות החברתיות יש מדי פעם דיווחים עקיפים על פעילות צדקה, אבל לא פוסטים ישירים שלה, כנהוג, ודיווחים מעטים בתקשורת הסינית על כך שצילמה פרסומת או נראתה בנמל התעופה נתפסים כמפוקפקים ביותר. גם פנג, שידוע כדמות דעתנית במיוחד, שומר על שתיקה מוחלטת מאז פרצה הפרשה, שתיקה שהופרה רק בפוסט אחד שפרסם באמצע יולי, ובו האשים את צ'ווי באחריות לקריסת מניות אולפני הסרטים הסיניים.
פאן בפסטיבל קאן במאי, רגע לפני שהסערה החלה. שמועות על מעצר בית שלה ועל מעורבות גם של אחיה, חבר בלהקת בנים צילום: גטי אימג'ס
כי זו החזית הגדולה באמת: המשקיעים הסינים הבינו מהר מאוד שהציוצים של צ'ווי עומדים לחולל סערה, ומיהרו להיפטר מהמניות שלהם באולפנים הגדולים. Huayi Brothers Media, שמפיקה את "Cell Phone 2", איבדה 34% משווייה בבורסה של שנג'ן מאז הציוץ הראשון של צ'ווי, בסוף מאי. האולפן Zhejiang Talent Television & Film, שפאן שותפה בו, איבד 10% ביום פרסום הסטטוס, המקסימום האפשרי למניה ביום אחד עד שמפסיקים את המסחר בה; בסך הכל, בפחות משלושה חודשים, האולפן של פאן איבד 50% משוויו. גם אולפנים גדולים אחרים שאינם קשורים ישירות לסיפור התרסקו, למשל Wuhan DDMC Culture, שאיבד 42%. ההיגיון של המשקיעים ברור: אם עכשיו כל החברות האלה יצטרכו לשלם מסים מלאים, גבוהים מאוד, הרווחים ייחתכו.
ואכן, בשבועות האחרונים רשויות המס הסיניות חוקרות מאות חברות בענף הבידור. ככל הנראה זה רק עניין של זמן עד שהשמות הגדולים ביותר יתחילו לצוף כחשודים בהעלמת מס, אם לא להיעצר ממש. חוסר הוודאות האדיר בענף כבר הקפיא אינספור הפקות והביא לפיטורים נרחבים של עובדים.
עד כמה עמוקה תהיה הטלטלה? כבר עכשיו קשה להמעיט בגודלה. כי זה לא רק חוזי יין ויאנג; הכוכבים הסינים משתמשים במגוון שיטות נוספות כדי לצמצם את תשלומי המס. במאים, שחקנים וצלמים סינים פותחים סטודיו עצמאי שדרכו הם מקבלים את התשלום. כיוון שהוא מוכר כעסק קטן, האולפן משלם מס נמוך בהרבה ממס הכנסה (שמגיע ל־45%). ואת הסטודיו הזה אפשר לפתוח בפריפריה כדי לקבל הנחה נוספת במס, כפי שעשתה פאן כשהקימה אולפן במחוז ג'יאנגסו במזרח סין.
כרזת הסרט המצליח "Cell Phone". ההמשך שלו חולל את הסערה ועוד לפני שהחקירות הושלמו, המדינה הודיעה כי היא מגבילה את שכר כוכבי הקולנוע. התעשייה הסינית בנויה על כוכבים: ההנחה היא שהקהל קונה כרטיסים כדי לראות אותם, וכל השאר פחות משנה. התסריטים מלאים חורים, שחקני המשנה מביכים, הצילומים נעשים בחופזה, הסרטים נראים חובבניים למדי. אלה רק הכוכבים שחשובים, ולכן רוב תקציב ההפקה של סרט, 50%-80%, הלך עד היום על השכר שלהם. לא עוד: מעתה החלק הזה מוגבל ל־40% מתקציב ההפקה הכולל, ו־70% מתקציב השכר לשחקנים.
התעשייה כבר מתחילה להתיישר לעניין, כדי לנסות לחזור לעבוד. אף שההגבלות חלות על ענף הקולנוע, תשעה מאולפני הטלוויזיה הגדולים בסין כבר הודיעו וולונטרית שיגבילו את שכר השחקנים לעד 1 מיליון יואן (150 אלף דולר) לפרק בסדרה ו־50 מיליון יואן לסדרה כולה. נזכיר שהשכר הממוצע בסין הוא כ־5,000 יואן לחודש (750 דולר). יהיו אשר יהיו תוצאות החקירות, יעלה מה שיעלה בגורל הסרט המדובר, הבמאי והכוכבת שלו, הציוצים של צ'ווי כבר מתחילים לתקן, או לפחות לאזן, את התעשייה הרותחת של השנים האחרונות.
סינים נוטים לחשוב שהתמונה תמיד מורכבת יותר מכפי שהיא נראית. שתמיד משהו קורה מתחת לפני השטח. לכן גם כעת רבים בענף הקולנוע המקומי סבורים שצ'ווי לא פעל לבדו, אלא נשלח/נעזר/קיבל גיבוי מיריבים עסקיים של המפיקים או אפילו גורמים ברשויות.
גם אם זה לא נכון, ברור שלממשל יש כאן אינטרס מובהק. יותר ממחצית מהכרטיסים הנמכרים בבתי הקולנוע בסין הם לסרטים מקומיים, והתעשייה הזאת היא שוק הקולנוע הצומח בעולם: ב־2017 ההכנסות ממכירת כרטיסים במדינה היו 8.4 מיליארד דולר, יותר מפי שלושה מההכנסות שלפני חמש שנים — 2.7 מיליארד דולר ב־2012. השוק הזה שני רק לאמריקאי, שהכניס בשנה שעברה 12 מיליארד דולר, ובקצב הצמיחה הזה הוא יעקוף אותו בעתיד הלא רחוק.
ובעוד שוק הקולנוע דוהר קדימה, רשויות המס הסיניות סובלות מהאטה בצמיחה בהכנסות. ב־2016 הן גדלו רק ב־4.5%, העלייה הנמוכה ביותר מאז 1986. במקביל מתכננת המדינה הפחתה משמעותית במס ההכנסה, בעיקר למעמד הנמוך ומעמד הביניים, כדי לעודד צריכה וצמיחה ולהתמודד עם אי־השוויון הגדול. כדי לאזן את האובדן הצפוי בהכנסות, הרשויות צריכות לגבות יותר מס מכל האחרים, להגביר את האכיפה, למנוע הברחת הון לחו"ל. מתברר שכמה ציוצים סיפקו להן את התשתית הנוחה ביותר לכך.
ולא מדובר רק בגביית מסים. מתברר שיש כאן גם אמירה חברתית רחבה. "להיות עשיר זה מהולל", הכריז דנג שיאו פינג, מנהיג סין שלקח את המושכות עם מותו של מאו דזה־דונג בסוף שנות השבעים. דנג רצה לעורר בסינים את יצר היזמות, אחרי עשורים של קומוניזם רדיקלי שבהם הבעלות על עסקים פרטיים נאסרה כמעט לגמרי. השינוי שהוביל דנג הצליח מעל המשוער: הוא הפך את סין ממדינה ענייה ביותר לכלכלה השנייה בגודלה בעולם, ועל הדרך הפך את החברה הסינית לחומרנית במיוחד. התעשרות היתה למטרה נעלה, ועשירים לדמויות להערצה.
עכשיו נשיא סין שי ג'ינפינג שואף לחזק "ערכים סוציאליסטיים" יותר. תעשיית הקולנוע והטלוויזיה נתפסת כמי שמשחיתה את הנורמות, עם משכורות עתק וסגידה לכסף ולסלבס. המדינה כבר הספיקה בשנים האחרונות לאסור שידור תוכניות ריאליטי שהציגו ילדי עשירים ומפורסמים, ואמצעי התקשורת נדרשו שלא לקדם סיפורים על מי שהתעשרו בן לילה או עשו את הונם באופן מניפולטיבי, ואפילו לא לסקר בהרחבה את חיי האהבה של הכוכבים. גם מהבחינה הזאת, השתיקה שגזר צ'ווי על פאן היא אינטרס של המדינה. הוא אמנם התנצל בפניה — אמר בראיון שלא התייחס אליה ישירות אלא לתופעה באופן כללי — אבל בשלב הזה, זה באמת לא משנה לאף אחד, בטח לא לה. ל"Cell Phone 2", כמה מפתיע, עוד אין תאריך יציאה.
