האזהרה של מייקל אואן לעולם הכדורגל
בגיל 17 מייקל אואן היה כמו מה שקיליאן מבאפה היום - ילד פלא שאמור להשתלט על העולם. אבל ריבוי פציעות השניאו את משחק הכדורגל על החלוץ האנגלי. מה ניתן ללמוד מזוכה כדור הזהב ב-2001?
השער הראשון של מייקל אואן במדי ליברפול הובקע בהפסד 2-1 לווימבלדון במאי 1997. החלוץ בן ה-17 רץ לכדור עומק של סטיג אינגה ביורנבי, עקף את הבלמים הכבדים של הדונס, פתח את הגוף מול השוער ושלח את הכדור לפינה הרחוקה. זה היה משחקו הראשון של אואן בקבוצת הבוגרים.
היו על השחקן הצעיר דיבורים לפני הופעת הבכורה שלו אבל אף אחד לא ידע אז שהילד המוכשר, הנמוך והמהיר יכבוש עוד 157 שערים ב-297 הופעות - רבים מהם באותה צורה, ריצה לעומק, קבלת כדור אחרי עקיפת שחקני ההגנה במהירות וסיומת רגועה ונקייה מול השוער. "מהירות זה הדבר שכל הבלמים שונאים להתמודד איתו", הסביר בעבר מרטין קיאון, בלם ארסנל לשעבר. ומהירות היתה כלי הנשק הקטלני ביותר של אואן הצעיר.
טקטיקה נחותה, בלמים כבדים
18 חודשים לאחר המשחק ההוא, אואן סיים במקום הרביעי ברשימת שחקני השנה בעולם - רק מאחורי זינאדין זידאן, דאבור שוקר ורונלדו. זה קרה תודות לעונה טובה ומפתיעה שלו במדי ליברפול וגם בזכות אחד מהשערים הגדולים בכל הזמנים של המונדיאלים - ריצת סולו נגד ארגנטינה ברבע גמר המונדיאל.
מייקל אואן נהנה בשנים הראשונות שלו בפרמיירליג מליגה פרימטיבית מבחינה טקטית. "כל השערים שלי היו כמעט אותו דבר" אמר. "זה היה כמו במשחקים שלי בגיל 11. בעטו את הכדור למעלה, עשיתי ספרינט ועקפתי את הבלמים כדי לכבוש. הייתי מהר יותר מכולם באותו זמן והגעתי פעמים רבות ל-1 על 1 עם השוער".
האקלים הטקטי באנגליה בסוף שנות התשעים ותחילת שנות האלפיים איפשרו לאואן להצטיין, למרות היותו שחקן די חד-מימדי כנער. 16 מ-18 השערים שלו ב-1997/98 הובקעו ברגל ימין כשיותר מ-50% מהם הגיעו כתוצאה מכדור עומק ששם אותו מאחוריי ההגנה. ואולם, בשנתיים שאחרי הבכורה שלו הוא שיפר את היכולות הטכניות שלו ובעונת 2000/01 כבר היה שחקן הרבה יותר שלם כשבמשחק מסוים הוא אף כובש פעמיים באותו משחק עם רגל שמאל.
הוא גם שיפר את יכולותיו ללא הכדור והתחיל לכבוש הרבה יותר עם הראש ובנגיעות ראשונות בכדור. את 2000/01 סיים עם גביע, גביע הליגה וגביע אופ"א. את 2001/02 התחיל עם שלושער נגד נבחרת גרמניה בניצחון הענק של נבחרת אנגליה 1-5 במינכן. את שנת 2001 קינח עם זכייה בכדור הזהב - זכייה נדירה לשחקן פרמיירליג (רק כריסטיאנו רונלדו שיחזר מאז את ההישג כשחקן מנצ'סטר יונייטד ב-2008). מייקל אואן היה סוג של קיליאן מבאפה. צעיר ומוכשר, מהיר וטכני. שחקן שנראה כאילו הוא סוחב את השאיפות של קבוצתו ונבחרתו בצורה מצוינת, כשהוא שומר על ראש על הכתפיים והשתן לא מציף את ראשו.
אבל שנת השיא, 2001, הגיעה לאחר שסבל מפציעה, שתוביל לסיום קריירה מאכזב מאוד מבחינתו.
מייקל אואן היה רק בן 19 כשסבל מקריעה רצינית של שריר הירך האחורי ונעדר לחמישה חודשים. "הקרע היה מאוד רציני", סיפר אואן מאוחר יותר בחייו. "השריר האחורי בנוי, בגדול, משלוש רצועות שרירים. בעקבות הקרע הזה ובגלל חוסר הרצון לנתח שרירים, שיחקתי על שתי רצועות שרירים בלבד".
הקרע הנורא קרה באחת מאותן ריצות מפורסמות שלו מאחורי ההגנה של לידס. הוא כמעט הגיע לכדור עומק כשהרגיש את הכאב החד בשריר האחורי. אלכס פרגוסון, מנג'ר מנצ'סטר יונייטד, הזהיר כבר ב-1997 שהילד משחק יותר מדי ואין לו ולשרירים שלו זמן להתאושש. בליברפול לא הקשיבו. ז'רארד הויה, המאמן של ליברפול, בזמנו, גם לא נתן לאואן יותר מדי זמן להתאושש מהקרע הרציני והחזיר את הילד להרכב מיד עם חזרתו לאימונים ולא בהדרגה - זאת בניגוד להוראות של הפיזיותרפיסט של המועדון מארק לדר.
השרירים בירך האחורית הם בעלי תפקיד חשוב. תפקידם הוא לתת את הכוח הנגדי לשריר הקדמי, הארבע ראשי, בזמן ריצה, ניתור, האטה או יציאה לספרינט. בנוסף, שרירים אלו מייצבים את הברך ותפקידם להפחית את העומס מהרצועה, מה שמונע את קריעתה. אואן הצליח לסחוב עוד שנה ברמה הגבוהה ביותר למרות הבעיה בירך האחורית אבל המצב הרעוע של השריר האחורי של אואן הוביל לחוסר איזון שרירי בגופו ולפציעות רבות שגרמו לו להעדרויות ממושכות מהמגרשים.
הוא סבל מקריעה ברצועה הצולבת בברכו, פציעות חוזרות בירכיים ובאגן ובמשפעה. בנוסף, הקרסוליים וכפות הרגליים שלו נפגעו לא פעם בגלל בלמים ושחקני הגנה שנכנסו בו.
מייקל אואן נאנק מכאבי פציעה ב-1999 צילום: טוויטר ברושור לחלוץ לשעבר
אואן ניסה להתאים את המשחק שלו לאובדן המהירות שלו ושיחק עמוק יותר ופחות על קו ההגנה של היריבות. הוא זכה למעבר לריאל מדריד המבולבלת מבחינת אסטרטגיית רכש, אך לא לא ממש התאים ועזב אחרי עונה (16 שערים ב-45 משחקים). מספרד הגיע לצפון מזרח אנגליה והוא עדיין החתמת השיא של ניוקאסל אליה הגיע ב-2005 (עבור סכום של 16.8 מיליון ליש"ט. כן, עדיין שיא העברות של ניוקאסל).
הוא היה סביר מאחורי שני חלוצים כ"מספר 10" (30 שערים ב-79 משחקים), אבל פציעות חוזרות ונשנות מנעו ממנו לשחק בחלקים נרחבים מהעונות שלו במאגפייז. הוא שוחרר מהקבוצה כשחוזהו הסתיים וחברת הניהול שלו, בצעד שנתפס כפאתטי, פרסמה ברושור בן 34 עמודים שתיאר את אואן כחלוץ בלי בעיות פציעות, "כמו שמפרסמים בצהובנים" ושיש לו "ערכי מותג" נכונים כגון, "נקי וטרי" או "כריזמטי". מנצ'סטר יונייטד, עם קשר לברושור או בלעדיו, החתימה אותו. הוא שיחק מעט בקבוצה וזכה עימה באליפות שהוא תיאר כ"חלולה" בגלל התרומה המועטה שלו ב-3 שנים (17 שערים ב-52 שנים). הוא פרש ממשחק, בגיל 33, אחרי 9 משחקים בסטוק, בהם כבש שער אחד.
זה היה ברור שמייקל אואן היה צריך לשנות את סגנון המשחק של בגלל הפציעה שהפכה אותו לשחק איטי יותר. וגם היה ברור שהפציעות והעובדה שניסה לשחק משחק שאינו טבעי לו, פגעו ביכולות שלו.
אכזבה ועניינים אחרים
ב-2013, מייקל אואן הודיע על פרישה וחשף את האכזבה הגדולה שהוא חש מהקריירה המפוספסת שלו. "אני חי בתחושה תמידית של 'מה היה יכול להיות' אם הפציעות לא היו שודדות אותי מהנשק הקטלני ביותר שלי - המהירות", אמר אואן. "השיאים שלי הגיעו מוקדם בקריירה שלי ואני יכול רק לתהות מה עוד הייתי יכול להשיג אם הגוף שלי היה עומד בדרישות שדרשתי ממנו. נראה שהיה יותר מדי מהיר. השריר האחורי שלי נפצע בלידס בגיל 19 ומאותו הרגע, הקריירה שלי ככדורגלן מקצועי נפגעה. אין לי ספק שאם לא הייתי סובל מפציעות שלקחו ממני את המהירות, הייתי יושב בסוף הקריירה עם הרבה יותר תארים ושיאים".
בראיון מרגש בן 9 דקות מסוף השבוע ל-BT ספורט, הוא דיבר על התחושות שלו כשחקן שפעם היה "מבאפה" ואת הקריירה שלו סיים באכזבה. הוא מגלה לחברי הפאנל ב-BT ש"שנא לשחק כדורגל" והפציעות הרבות הותירו אותו ,"משותק מפחד".
"הייתי מהיר, רצתי מאחורי ההגנה, ניצחתי אנשים במהירות שלי. זה מי שהייתי", אמר אואן, היום בן 38. "אבל אחרי הפציעות, בשש השנים האחרונות שלי ממש הייתי משותק מפחד כשרצתי לעומק. ידעתי שהשריר שלי יקרע. והדבר הגרוע ביותר זה שהאינסטינקט שלך זה לעשות את מה שעשית כל חייך - אבל אתה מתחיל לחשוב 'או, לא אתה לא יכול לעשות את זה".
אואן הגיע למצב שהוא שונא לשחק. "במשך שש או שבע שנים שנאתי את זה. לא יכולתי לחכות יותר לפרישה שלי. זה לא היה אני. כל מה שעשיתי זה להגיע לקבל את הכדור מהקישור וניסיתי למסור אותו מהר ולהיכנס לרחבה. זה הסתיים בזה שאנשים חשבו שאני כובש טוב אבל לא עושה שום דבר אחר על המגרש. פיזית לא הייתי יכול לעשות מה שרציתי לעשות מנטלית".
אואן הציע לפרוש מסטוק בדצמבר 2012, אבל לבסוף, כאמור, סיים את דרכו בכדורגל המקצועי בסוף עונת 2012/13 - כשאין לו כוח או אנרגיה להמשיך בקריירה ה"חלולה" שלו. "אני מעריץ את השחקנים שיכולים להמשיך לשחק בגלל האהבה למשחק" הוסיף. "אולי הם איבדו את המהירות ויכולים לרדת ליגה ולשחק עבור קבוצות פחות טובות, אבל עבורי זה היה בלתי אפשרי".
אזהרה: אבולוציה
הסיפור של אואן הוא סיפור עצוב וגם אזהרה לשחקנים צעירים - ילדי פלא - שהמהירות היא כלי הנשק העיקרי שלהם. "המהירות היתה המפתח שלי לקרבות בתוך המשחק נגד המגנים הכי טובים", אמר אואן לפני מספר שנים. "הקשוחים ביותר היו המהירים ביותר - בגלל שהנשק שלי היה מהירות". אואן לא סבל רק מפציעות, הוא סבל גם מהאבולוציה של המשחק. בלמים, כדי להתמודד עם סילונים כמו אואן או תיירי הנרי, נהפכו לאתלטים ומהירים יותר.
ברגע שאואן איבד את המהירות שלו - המוחלטת וגם היחסית - לא היו לו את הכישורים או היכולות הטכניות או המנטליות להצטיין בסגנון אחר. כיום, קשה לדמיין את מבאפה מאבד כך את היכולות שלו - תודות לחוכמת משחק וטכניקה מלוטשת היטב. עם זאת, הסיפור של אואן עדיין רלבנטי. הוא סיפור שנועד להזהיר שחקנים מלסמוך על המהירות שלהם בלבד. סיפור שנועד להזהיר מאמנים מלתת לשחקנים מעט מדי זמן להתאושש וסיפור שנועד להסביר למאמני נוער שלא משנה כמה מהיר שחקן מסוים, הוא צריך הרבה יותר ממהירות כדי להצליח ככדורגלן.
לראיון של BT עם אואן לחצו כאן
