נתן זך על כל גווניו
שירים מכל הזמנים של המשורר נתן זך הכוללים את האייקונים שזכו ללחנים וגם כאלה שנדחקו לשוליים, כונסו לספר חדש על ידי פרופ’ ניסים קלדרון
“ההסבר הכי טוב לשיר הוא השיר שעל ידו”, אומר פרופ’ ניסים קלדרון מהמחלקה לספרות באוניברסיטת בן־גוריון. “זה יותר טוב מכל פרשן. שירים מאירים זה את זה, ולכן כדאי שהקורא יקרא אותם יחד. אני כמעט לא קורא שירים בודדים כי אני רוצה להבין את התמונה הכללית”.
ברוח המחשבה הזו כינס קלדרון את שיריו של המשורר נתן זך לספר “רגע אחד שקט בבקשה”, הרואה אור בימים אלה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, שבו מאוגדים שירים מ־1955 ועד היום.
בעשור האחרון ראו אור שלושה כרכים של “כל השירים ושירים חדשים” ו”מן המקום שבו לא היינו אל המקום שבו לא נהיה” שערך זך בעצמו. ספרו האחרון יצא ב־2016 תחת הכותרת “אומרים שממש יפה שם - שירים אחרונים”. בהקדמה של אותו ספר כתב זך - אז בן 85 - שכפי הנראה מדובר בספר שיריו האחרון “וזאת לא מפאת גילי כי אם מפני החשש שגם אם אכתוב עוד, ואפילו כהנה וכהנה, לא אובה לפרסמם בשנים שנותרו לי לחיות כאן”.
שירה שיוצאת מהספר
מיד עם צאת הספר ב־2016 התחיל קלדרון לעמול על מלאכת העריכה של מבחר השירים החדש. הסיבה לכך, לדבריו, היא ש“אחרי הופעת חמישה כרכים עמוסים וגדולים של כל שיריו, שהם מטבעם מתאימים יותר לספריות ולא לקורא שירה רגיל, התעורר הצורך לתת גם לקורא בבית חתך רחב של שירתו. לזך יש קבוצה של שירים שהפכו לנכסי צאן ברזל לא רק אצל קוראי שירה אלא אצל כל מי ששותף לתרבות הישראלית, כמו “כי האדם עץ השדה” או “כשצלצלת רעד קולך”. הם מנותחים, מצוטטים ונלמדים, שזה בדיוק מה שצריך לקרות לשירה שלא חיה רק בספר”.
אולם השירים שקלדרון מדבר עליהם תופסים רק מחצית מנפחו של הספר החדש. במסגרת 275 העמודים המכילים 202 שירים היה חשוב לקלדרון להביא גם שירים שנדחקו לשוליים.
“זך טבע את חותמו בשנות השישים אבל עוד לפני כן הוציא את ‘תרנגולי של שוקולד’ שהיה רחוק מלהצליח אבל יש בו שירים מאוד ספציפיים ולוקאליים על תל אביב, התרבות והשפה העברית, והיה חשוב לי להכניס את השירים האלה כדי שתתקבל התמונה המלאה”.
קלדרון וזך מיודדים כבר שנים רבות שבמהלכן ניהלו פגישות ושיחות על שירה וגם עשו עבודה פוליטית משותפת, אבל דווקא על השירים של עצמו זך לא אוהב לדבר. “אין לי זיכרון אחד אפילו שהוא מדבר על שירים של עצמו, רק על שירים של אחרים”, אומר קלדרון.
על שירים של אחרים זך התבטא לא פעם בפומבי גם מתוקף תפקידו כמבקר שירה. מאמר הביקורת המפורסם שלו “הרהורים על שירת אלתרמן” מסוף שנות החמישים הוא המפורסם ביותר. שם ביקר את אלתרמן ומשוררים נוספים בהם לאה גולדברג ואברהם שלונסקי, בין השאר על השפה הגבוהה והמליצית, הקצב והחריזה.
“עם אלתרמן בחולות”
“הסיפור בין זך לאלתרמן היה ארוך מאוד ולא הסתכם רק בהתקפה שכתב עליו”, מספר קלדרון. “אלתרמן ענה לו ב’חגיגת קיץ’ וזך המשיך. זה ויכוח מאוד חשוב בתולדות התרבות העברית. אלה שני משוררים שהתעניינו מאוד זה בזה, ולמרות המריבה היה ביניהם קשר”.
קלדרון לא פוסח על שירים הקשורים בוויכוח הידוע ומביא את השיר “עם אלתרמן בחולות” שנכתב בשנת 2001, למעלה מ־40 שנה אחרי מאמר הביקורת ההוא. בשיר הזה אלתרמן חוזר אל זך בחלום והם ממשיכים להתדיין.
“זך הוא משורר מובהק של מריבה נגד עצמו. אחרי שהתרחק מכל דבר שהוא ישראלי באה ההתקרבות לכל דבר ישראלי, והוא פתאום כותב על מטולה, סברה ושתילה. יש לו שירים מאוד חילוניים כמו ‘כשאלוהים אמר בפעם הראשונה’, ומאוחר יותר הוא חוזר לחוויות ילדות של נוכחות ישו בחייו”.
קלדרון משרטט תמונה מלאה של זך על כל גווניו מהתמציתי המינימלי ועד השירים הארוכים והסיפוריים, מהאייקונים שזכו ללחנים והפכו לחלק מפס הקול של המדינה עד לפחות מוכרים שחלקנו יקראו פעם ראשונה. “אני מקווה שהספר יחזיר אותם לתשומת הלב התרבותית”.
איזה שיר אתה הכי אוהב?
“קשה לי לבחור אחד אבל ‘מזמור שיר לירוק’ הוא שיר ארוך והגותי שאני אוהב וקשור אליו לא פחות משאני קשור ל’רגע אחד שקט בבקשה’. אם הייתי צריך להבליט אחד, זה השיר”.