דו"ח טכנולוגי
מלחמת הסוללה: טכנולוגיית בטריות כגביע הקדוש של המעצמות
ארה"ב, קוריאה, אירופה סין ויפן נאבקות על עתיד הסוללה כדי לשלוט בכלכלה העולמית, משקיע בכיר מסביר למה עסקאות עם תאגידי ענק הן מתכון לכישלון עבור חצי מהיזמים ואיך נראה יומו של בנקאי רובוטי
סוללת הלית'יום יון היא, במידה רבה, המנוע של מהפכות המובייל לדורותיהן; מהמחשב הנייד ועד לטלפון הסלולרי ולסמארטפון של ימינו - כנראה שבלי טכנולוגיית הלית'יום-יון, היינו תלויים בשקעים ומטענים הרבה יותר. למעשה, הן מניעות גם קוצבי לב, אופניים, רכבות, סירות ואפילו לוויינים.
אבל זו טכנולוגיה זקנה, עם שורשים של יותר מ-40 שנה, שהפכה למסחרית עוד ב-1991. למרות כל השיפורים במעבדים ובמערכות ההפעלה, עדיין אין לפטופ או סמארטפון שיכולים לפעול יותר מיום-יומיים, או מכונית חשמלית עם טווח של מכונית בנזין. מי שיצליח להמציא את טכנולוגיית הסוללה הבאה, יקבל לידיו כוח עצום - ששקול לכוחו של מי שישלוט בפיתוחי רשתות הדור החמישי או הבינה המלאכותית. וכך מתנהלת לה, בשקט ובהיחבא, מלחמת הסוללות הגדולה.
הסוללה - מנוע כלכלי משמעותי
סטיב לווין, עיתונאי וחוקר שמנתח את המלחמה הזו מזה שנים, סיפר ל-The Verge שמדינה שתפתח את טכנולוגיית הסוללות הבאה לא רק תשפיע על הכלכלה העולמית, אלא תוכל לשנות אותה. תאי סוללה יעילים דיים יוכלו להניע בתים וערים שלמות ולהיטען מרשת החשמל רק כשצריך. בעולם כזה, יש צורך בפחות אנרגיה - מה שיחליש את תאגידי הנפט, יצמצם את צריכת המשאבים הטבעיים ועוד. סוללה טובה יותר תוכל, למשל, להחליש מדינות שנשענות על ייצוא נפט וגז טבעי, ולהקל על מדינות עניות לספק את צורכי האנרגיה שלהן. עולם טוב יותר, אם תשאלו אותי.
ארצות הברית, מטבע הדברים, נתפסת כמועמדת טובה להצליח; יש לה מגזר הייטק עצום, מוסדות מחקר פורצי דרך כ-MIT ונאסא, ושאיפות גדולות לשליטה בכמה שיותר תחומי טכנולוגיה. ואולם, המעצמה נשרכת מאחורי קוריאה, יפן, סין ואירופה. עם כל הרצון הטוב, המתחרות פשוט מתקדמות מהר יותר. לראיית לווין, קוריאה היא שמובילה במירוץ: LG וסמסונג פיתחו דרכים מתקדמות ביותר לייעל סוללות. זו עדיין לא טכנולוגיית סוללה חדשה לחלוטין, אך מדובר בצעד חשוב. לווין מעריך שארה"ב תוכל ליטול את ההובלה, על אף שאינה יצירתית כמו קוריאה, זריזה כמו יפן או שאפתנית כמו סין; פשוט יש לה את אלון מאסק.
אלון מאסק לצד הסוללה הביתית של טסלה צילום: בלומברג
כן, היזם המפורסם הוא כוח מניע בעולם הסוללות, עם מיזם אספקת החשמל ע"ב לית'יום יון שהשיק (את הבטריות שלו, אגב, בונה פנסוניק היפנית). מאסק, וכמותו יזמים אמריקאים אחרים, מתמחים בלקחת טכנולוגיה שמישה ולהביא אותה לשוק במהירות ובקנה מידה גדול. ולכן, צפויות בשנים הבאות הרבה רכישות של מעבדות חומרים רלוונטיות, חברות סוללות ופיתוחים קרובים בידי ענקיות אמריקאיות.
אבל לדברי לווין, המלחמה עוד ארוכה: פיתוחי סוללות גרפין, סוללות נטולות קובלט, אנודות לית'יום מתכתיות ואפיקי פיתוח נוספים מתקדמים באיטיות רבה. קשה להעריך מתי תבוא פריצת דרך ומתי תהפוך למוצר מדף; יש שאומרים שזה סיפור של עשר שנים, ואחרים אף פחות אופטימיים.
לרכוב על הלווייתן
כל סטארט-אפיסט עם חברה צעירה מפנטז על הצעה קוסמת מחברת ענק, שראתה את המוצר שלו, התאהבה ועתה מוכנה להניח בכיסו 20 מיליון דולר ושותפות אסטרטגית. אך לדברי דיוויד פרנקל, שותף מנהל בקרן פאונדרס קולקטיב, הצעה כזו עלולה להתגלות כעסקת פאוסט.
פרנקל פרסם ב-TechCrunch מאמר שמסביר למשל, שלפעמים נכנסים יזמים לשותפות עם חברה גדולה בשאיפה להגיע ללקוחות ולשותפים שלה - רק כדי להבין שהיא עצמה הלקוח, ושאת השותפים היא לא מחברת לפעילות אליה קשור הסטארט-אפ. זה נראה טוב עבור רשימת הלקוחות, אך תאגיד גדול נוטה להיות לקוח תובעני, מה שיקשה על הסטארט-אפ לתת מענה הולם ללקוחות קיימים או לחפש חדשים. התוצאה: היזם יוכל לספר בגאווה שעבד עם אמזון למשל, אך לא השיג את אותה צמיחה שיכל לקבל לו עבד עם מספר לקוחות קטנים יותר. לפי פרנקל, יותר ממחצית מהעסקאות הללו מתגלות כטעות עבור הסטארט-אפיסטים בחברות בשלבי סיד או A.
לרכוב על הלווייתן? לא כל אחד יכול צילום: shutterstock
כשמדובר בקמעונאים גדולים, ישנה מלכודת פוליטית שיזמים מרבים ליפול בה: חברות שנשענות על חנויות פיזיות נוהגות להרים פרויקטים עם סטארט-אפים כדי להיראות חדשניות בעיני בעלי המניות, אך במקרים רבים לא מרחיבות אותו והיזם הופך לכלי יח"צ ארעי. בנוסף, עבור תאגיד גדול אין חשיבות גדולה לעסקה של 20 מיליון דולר - ולא פעם נדחים, מתבטלים או נזנחים מהלכים כאלה, אפילו רק משום שהמנהל שהתלהב מהם בתאגיד עבר תפקיד או עזב.
אז איך יכול היזם הקטן לעבוד עם מגה-חברה מבלי להיפגע? לדברי פרנקל, חשוב לשים לב לכמה פרטים:
קצב ואופי העבודה - סטארט-אפים בונים תוכניות רבעוניות ואף חודשיות, בעוד תאגידים בונים תוכניות שנתיות ותוכניות חומש. חשוב לוודא שהשותפות תהיה רלוונטית גם בשנה הבאה, ותתאים ליעדי הארגון. חשוב גם להבין איך ישפיעו עיכובי בירוקרטיה ולו"ז ההטמעה על היכולת להמשיך ולחפש לקוחות אחרים.
מוביל השותפות בתוך התאגיד - לפי פרנקל, אם מי שמנצח על העסקה מצד התאגיד אינו בדרגת סמנכ"ל או סגן נשיא, יש סיכוי לא מבוטל שהיא תתמסמס או תיתקע.
היערכות פנימית לשותפות - על היזם להחליט האם ברצונו לגייס עובדים ושותפים כדי לספק את צורכי הלקוח העצום, תוך שמירה על איכות גיוס וסינון כדי לא לפגוע בטיב המוצר. הנטייה הטבעית היא להביא הרבה עובדים במהירות, רק כדי לגלות צמיחה בבאגים, נהלי עבודה לקויים ובעיות תפעול. לדברי פרנקל, עדיף במקרים רבים להימנע מסיבוכים ולוותר על עסקאות כאלה - ולחפש אותן רק כשהסטארט-אפ יהיה בוגר, יציב ומבוסס יותר; כך ייקטן הסיכון שייגרס תחת גלגלי התאגיד עמו רצה לעבוד.
קצרצרים
1. לפני כחצי שנה החליף בנק HSBC כמה מהטלרים בסניף המרכזי שלו בניו יורק ברובוט מדגם Pepper. עתה, מפרסם הבנק את תרומת פפר לתפקודו: השימוש בכספומט עלה ב-6.2%, והעומס על שאר הטלרים ירד פלאים; פפר פשוט מספק תשובות פשוטות לשאלות גנריות בסיסיות - שלדברי HSBC, מהוות כ-73% מכל הפניות של הלקוח לטלר. פפר חוסך להם את התור, ואומר דברים כמו "כן, יש כספומט. הוא משמאל לכניסה, תחת השלט הגדול 'כספומט'". בטוחני שהטלרים שמחים על שאינם צריכים לחוות מבול של שאלות-תם. כלומר, חוץ מאלה שפוטרו כי פפר עושה 73% מהעבודה שלהם.
פפר במטה של HSBC צילום: איי פי
2. נהגי מונית נוטים להאריך את הדרך כשהם מקבלים תשלום על בסיס מונה - וזו לא תופעה חדשה; אך לפי דיווח של הוול סטריט ג'ורנל, נהגי אובר וליפט עושים זאת יותר מבעבר מסיבה פשוטה: הם לא מרוויחים מספיק כסף דרך מפעילות שירותי הנסיעות. התשלום לנהגים מוגדר מראש, כשמוזמנת הנסיעה - אך אם תהיה חריגה מהציר שהמליצה האפליקציה, יוכל הנהג להכניס עוד כמה דולרים. והתשלום הזה לא יצא מכיסו של הנוסע - כי אם מכיסן של החברות עצמן. מדובר בעוד מחאה של הנהגים נגד מיזמי כלכלת החלטורה, שצמחו והתבססו על גבם. יש להניח שנראה את התופעה מתרחבת, לפחות עד שאובר וליפט יאולצו בידי הרגולטורים לשלם לנהגים שכר הוגן. בינתיים, עושות החברות את המהלך הטיפוסי עבורן: מפעילות כלי תוכנה שמזהים ניסיונות של הנהגים להאריך את הציר, כדי לשלם להם פחות.
3. פייסבוק הגיעה להסכם עם הליגה הספרדית, במסגרתו ישודרו משחקי הכדורגל של שלוש העונות הבאות בפלטפורמת הווידאו שלה בחינם. אל תמהרו לשמוח - בשלב זה זמינים המשחקים רק למשתמשי פייסבוק בהודו, פקיסטן, סרי לנקה, בנגלדש, נפאל, בהוטן, אפגניסטן ובאיים המלדיביים. הרשת החברתית מנסה לבנות לה בסיס משתמשים רחב במדינות אלה, בהן תפוצת השירותים המקוונים עדיין לא הגיעה לאותה רוויה שקיימת במדינות מפותחות. אמריקאים לא מבינים למה להם לצפות בווידאו בפייסבוק כשיש להם את יוטיוב, אך הקהל הנפאלי לא תופס זאת באותה הצורה. ולכן, הפנייה לגולשים דרך ליגת כדורגל גדולה ונחשבת תוכל להוות מנוע צמיחה בשיעור השימוש בפלטפורמת הווידאו של פייסבוק - ובחשיפה לפרסומות שמחוברות אליה.
4. ואם בווידאו עסקינן, גם ליוטיוב יש בעיות בתחום אימוץ השירותים החדשים. לפי דיווח של בלומברג, החברה התחילה לשלם למפעילי ערוצים פופולריים כדי להשתמש בכלים חדשים שלה. למשל, בפלטפורמת מנויים בתשלום - שאמורה להפוך עבורה למקור הכנסה מעבר לשוק הפרסום, מטה לחמה הנוכחי. עבור מפעילי הערוצים, יש בכך היגיון: קל יותר לקבל כסף באופן קבוע מהצופים - אך יהיה עליהם לייצר תוכן ייחודי למנויים בתשלום, משהו שצפוי להגדיל את הוצאות התפעול וההפקה. זה אולי ישתלם בטווח הארוך, אך רק בעלי הערוצים שמכניסים הכי הרבה כסף יוכלו לעשות זאת. עולם כמנהגו נוהג; העשירים מתעשרים, השאר מקטרים על זה בטוויטר.
