מה בין קניין רוחני ל"פרסומי תועבה"

האם לתת סעד ליוצרי סרט פורנוגרפי שטענו להפרת זכויותיהם. בנושא זה פרסם בית משפט השלום בהרצליה בשבוע שעבר פסק דין בפרשת סקס סטייל. בפסק הדין נקבע כי אמנם קיימות זכויות יוצרים בסרט פורנוגרפי, אולם בית המשפט לא יאכוף זכויות אלה במחלוקת בין יוצר סרטים פורנוגרפיים לבין בעל אתר בו הוצבו לינקים שאפשרו צפייה בסרטים אלה, וזאת מטעמים של פגיעה בתקנת הציבור.

פסק דין זה של השופט גלעד הס, אמנם עסק בדיני זכויות יוצרים, אבל הוא עולה בקנה אחד עם הלכות דומות שנקבעו בעניין סימני מסחר, במסגרתן נקבע כי אין להתיר רישומם של סימני מסחר הכוללים דברי תועבה אשר יש בהם כדי לפגוע בתקנת הציבור.

"פרסום תועבה"

לעומת זאת, בפרשת סקס סטייל נקבע כי למרות שליוצר יש זכויות יוצרים בסרט הפורנוגרפי הרי שמטעמים של "תקנת הציבור" בית המשפט לא יסייע באכיפת זכויות יוצרים באותו סרט כלפי מי שהפעיל אתר אינטרנט בו נכללו קישורים לאותו סרט.

באותו מקרה לא היתה מחלוקת כי התובעת היא בעלת הזכויות סרטים וכן לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי הסרטים היו "סרטים פורנוגרפיים בוטים" ולא סרטים אירוטיים או אמנותיים בלבד.

בית המשפט קבע כי סרטים פורנוגרפיים מסוג הסרטים שנדונו בפניו מהווים "פרסום תועבה" ועל כן הם מנוגדים לסעיף 214 לחוק העונשין ומהווים "סרטים בלתי חוקיים" וכן קבע כי יש בהפצת סרטים אלה כדי לפגוע בתקנת הציבור.

בית המשפט יצר אבחנה בין "שיפוט מוסרי" של הפורנוגרפיה לבין "שיפוט תוצאתי" של הפורנוגרפיה, וקבע כי יש לשים דגש על השיקול התוצאתי, לפיו יש לבחון האם יש בסרטים שהוצגו בפניו כדי לגרום לתוצאה שלילית בחברה וברשות היחיד, והאם יש בהם כדי לגרום נזק חברתי, וקבע כי החפצה של גוף אדם והשפלה וביזוי בעיקר של נשים, יש בה כדי לפגוע במעמד השיוויוני של הנשים ולעודד אלימות כלפיהן כמו גם להנציח היררכיה חברתית אשר מרחיקה את הנשים משוויון חברתי. לכן, הגם שהסרט הוכר ככזה שיש בו זכות יוצרים – בית המשפט לא הסכים לתת לתובעת את הסעד שביקשה, וזאת מטעמים של תקנת הציבור (את התובעת ייצג עו"ד ראובן פארן ואת הנתבעת ייצג עו"ד אריאל דובינסקי).

צילום: שאטרסטוק

ואכן בחינת "תקנת הציבור" אינה זרה לתחום הקניין הרוחני. כך, בתחום סימני המסחר, על פי החוק עצמו רשאי רשם סימני המסחר שלא להתיר רישום סימני מסחר שיש בהם כדי לפגוע בתקנת הציבור.

לשם הדוגמה, במסגרת בקשה לרישום סימן המסחר de puta madre (שתרגומו בשפת רחוב: "משהו בן זונה" אבל משמעותו - "אני מרגיש ממש טוב" או "משהו מצוין"), סרב תחילה רשם סימני המסחר לרשום סימן זה מטעמים של תקנת הציבור, אולם בעקבות הליך שהתנהל בפניו, במסגרתו נטען כי בבחינת יישום כללי תקנת הציבור יש להתחשב בהתפתחות הטבעית של המסחר ובשינוי הנורמות החברתיות בשוק, הוא הסכים לרשום את הביטוי כסימן מסחר בכל הנוגע להלבשה והנעלה.

יצוין כי בניגוד לרשם סימני המסחר בישראל, הרי שבמספר מדינות אחרות כדוגמת ארה"ב הבקשה לרישום סימן זה נדחתה, שעה שבמדינות אחרות הבקשה כן התקבלה.

בעניין סימן המסחר "המאפיה יושבת לשולחן" (תרגום מספרדית – "La mafia se sienta a la mesa"), בוטל רישומו של סימן מסחר אירופאי של רשת מסעדות ספרדית, אשר כלל את המילה "מאפיה" באיטלקית ולצידה וורד אדום. באותו מקרה משרד הקניין הרוחני האירופי קיבל את בקשת ממשלת איטליה וקבע שהסימן מקדם את ארגון הפשע הידוע בשמו "מאפיה".

החלטה זו אושרה גם בערעור שהוגש לבית המשפט שם נקבע כי שהמילה "מאפיה" ידועה בעולם כמתייחסת לארגון פשע העוסק בפשע כגון אלימות פיזית, הלבנת כספים, שחיתות וכו', פעילות המנוגדת לעקרונות עליהם מבוסס האיחוד האירופאי, וכי למילה קונוטציות שליליות במיוחד באיטליה, החברה באיחוד, אשר המאפיה גרמה לה בפרט לנזקים ביטחוניים שונים.

מקרה נוסף וידוע מארה"ב, בו דווקא אושר רישום סימן המסחר, הוא המקרה של סימן המסחר של קבוצת הפוטבול וושינגטון רדסקינס (Washington Redskins), אשר נרשם לאחר קיומם של הליכים שונים במסגרתם הגישו התנגדות לרישומו של הסימן קבוצת ילידים אמריקניים ("Native Americans" או אינדיאנים) בטענה כי הסימן מבזה (disparaging).

בשנת 2017 קבע בית המשפט העליון בארה"ב שסימני מסחר הם ביטוי פרטי ולא ממשלתי ובינואר 2018 קבע בית המשפט הפדראלי לערעורים שההחלטות שביטלו את רישום סימן המסחר של קבוצת הפוטבול רדסקינס יבוטלו בעצמן.

כותבי המאמר הם: עו"ד רקפת פלד שותפה, ועו"ד ליאור גלסמן, גילת ברקת, מקבוצת ריינהולד כהן, מומחים לקניין רוחני