בלוז לחומת ברלין: השירים והזמרים שנכנסו לדפי ההיסטוריה

מה הקשר בין ג’יימס בראון לרצח מרטין לותר קינג ובין ננסי סינטרה למלחמת וייטנאם? סדרה תיעודית של CNN, "הפסקול של ההיסטוריה", מגוללת את הקשר בין אירועים היסטוריים לבין המוזיקה שנקשרה אליהם. שמונת פרקי הסדרה (שעולה היום בערוץ 8) מספרים את ההיסטוריה (בעיקר האמריקאית) בצורה קצת שונה.

הרבה פעמים כשאנחנו שומעים שיר ישן ברדיו הוא מעלה בנו זיכרונות, אבל שירים כאלה מעלים באוב לא רק אירועים פרטיים, אלא גם אירועים היסטוריים שלנצח ייקשרו לשיר זה או אחר - בין שחווית את ההיסטוריה בזמן אמת, בצפייה דרוכה בחדשות, ובין שרק למדת עליה בדיעבד מסרטים. כל אירוע היסטורי משמעותי החל מאמצע המאה ה־20 מלווה בפסקול פופ מובנה, ואחרי הפסקול הזה מנסה הסדרה החדשה של CNN להתחקות, מזווית שהיא לחלוטין אמריקנוצנטרית.

סטינג צילום: אי פי איי

אחד מתוך שמונת הפרקים אמם מוקדש לנפילת חומת ברלין, אבל כל יתר הפרקים דנים בהיסטוריה אמריקאית, מרצח מרטין לותר קינג והנחיתה על הירח, דרך הוריקן קטרינה ועד פיגועי 11 בספטמבר.

המלחמה של ננסי סינטרה

קחו לדוגמה את הפרק המוקדש למלחמת וייטנאם. מן הסתם אין כמו אסון לאומי עקוב מדם כדי לעורר את המוזות של דור שלם של מוזיקאים. ב־1966 שלט במצעד האמריקאי השיר הפטריוטי "הבלדה על הכומתות הירוקות" המדבר על הכוחות המיוחדים של צבא ארה”ב, שאותו שר סמל המחלקה בארי סאדלר, אשר נפצע ברגלו במהלך קרב בווייטנאם. השיר החזיק במקום הראשון במצעד בילבורד במשך חמישה שבועות, אבל הוא היה אחד משירי הפרו־מלחמה הבודדים של התקופה. ואם “הבלדה על הכומתות הירוקות” היה המנון המלחמה, “For What It’s Worth” של באפלו ספרינגפילד היה המנון המחאה נגד המלחמה. כמה שנים אחר כך כתב אחד מחברי הלהקה, ניל יאנג שמו, את השיר "אוהיו" על הטבח באוניברסיטת קנט סטייט באוהיו שבו ארבעה סטודנטים לא חמושים נהרגו, ועוד תשעה נפצעו, לאחר שנורו על ידי חברי המשמר הלאומי בעת שהפגינו נגד המלחמה.

ניל יאנג צילום: אי פי איי

ובעוד שבבית יצאו שירי תמיכה בחיילים ושירי מחאה נגד המלחמה, החיילים האמריקאים בווייטנאם התאהבו בננסי סינטרה בעקבות שירה “These Boots Are Made for Walking” - להיט עצבני, זועם וסקסי שהם, האנשים שישנו עם מגפיהם לרגליהם, לגמרי יכלו להזדהות איתו. החיילים בווייטנאם הדביקו בתוך קסדותיהם את תמונת הפין־אפ של בתו הבלונדינית של פרנק סינטרה, ואילו היא טסה בעצמה לווייטנאם כדי להופיע בפניהם. בתוכנית מתראיינת סינטרה בת ה־78, לצד שלל מוזיקאים והיסטוריונים אחרים, ונזכרת בעיקר כמה היה עצוב באותה תקופה.

אחד הפרקים הנוספים בסדרה מוקדש לפיגועי 11 בספטמבר הטראומטיים, ומספר על הקשר בין הזמר סטינג, שהופיע בערב היום שבו בוצעו הפיגועים ופתח את המופע עם השיר “Fragile”, והשיר הישן “We are family”, שהוקלט מחדש על ידי אזרחים ואמנים מפורסמים לאחר האירוע.

קלישאות אמריקאיות

זו אמנם לא ההיסטוריה שלנו, וגם השירים שמלווים את הסדרה הם לא אלה שגדלנו עליהם - גם אם לא מביאים בחשבון מוזיקה ישראלית, הרדיו הישראלי תמיד היה מכוון יותר לתדר הבריטי מאשר לאמריקאי - אבל אם אתם מתעניינים בהיסטוריה אמריקאית, שההשפעה שלה היא כמובן גלובלית, "הפסקול של ההיסטוריה" מספק קורס מזורז בנושא. הסדרה מדביקה לאירועים הגדולים בהיסטוריה שירים גדולים של כוכבי פופ ורוק גדולים וגם קלישאות גדולות על החלום האמריקאי של חופש ושוויון.