הכסף זה לא הכל בהייטק

בימים אלה, כששואלים צעירים באיזה תחום ירצו להשתלב ובאיזה מקצועות ירצו לעסוק, לרוב התשובות יהיו בתחום הטכנולוגי ובוודאי שבהייטק. רבים אחרים יטענו שהכי חשוב להרוויח כסף ולכן יחפשו לעסוק בחשבונאות, כלכלה, עריכת דין ומקצועות יוקרתיים אחרים.

נדמה לצעירים, כי זה הכיוון שמבטיח להם את העתיד. היוקרה ולצידה גם הסיכוי לקבל רווחים נאים מגיע מעולם שבו שולט הרצון להגיע להישגים שתגמול כספי לצידם, במהירות וללא שהיות. אך לכל אלה אין משמעות בלי שמכניסים לעשייה נשמה. העולם הולך לכיוון טכנולוגי אך חשוב שלא יהפוך לטכני בלבד.

בעיני רבים החינוך ההומניסטי נמצא בעמדה מנוגדת לעידן הטכנולוגי המודרני. התומכים בלימודי ההומניסטיקה רואים בה סמל לעידן חולף, 'ערכי' יותר, או כתריס בפני הניכור המחושב של העולם המודרני. המתנגדים לה רואים אותה כרלוונטית פחות לארגז הכלים החינוכי הנדרש בעידן החדש. לפעמים השאלה עולה מבית ההורים, לפעמים מהתלמידים עצמם, "בשביל מה אני צריך את זה בכלל?", חוסר ההבנה העמוק לחשיבות הנושא והשפעתו על כל תהליכי הבחירה האינטלקטואלית בחייהם של הצעירים היא הרת גורל.

לדעת רבים וטובים מבין החוקרים, החינוך להומניסטיקה הוא דווקא חלק מרכזי מהחינוך לקידמה וחלק חיוני בארגז הכלים של כל איש חינוך. החינוך ההומניסטי, בניגוד למה שחושבים רבים, אינו חינוך הומני העוסק בחינוך האישי, האמפטי וטיפולי באופיו.

אילוסטרציה צילום: שאטרסטוק

צבי לם, ממקימי המחלקה להכשרת מורים באוניברסיטה העברית, שייך את החינוך ההומני למשפחה חינוכית אותה כינה "אינדווידואציה" - משפחה שמטרתה לאפשר לכל ילד להתפתח על פי דרכו ועל פי אופיו החינוכי. ההומניסטיקה, השייכת למשפחה החינוכית אותה כינה לם 'אקולטורציה' (מהמילה קולטורה - תרבות), מבקשת לעצב את אופיים של צעירים ואת אופי החברה לאור ערכים, הנחשבים כערכים מכוננים או מועדפים.

חינוך הומניסטי עוסק במחשבת ההווה

הערכים ההומניסטים מסייעים לממש את 'אידיאת האדם' כאידאה אוניברסלית שמקורה באדם עצמו, ובעת החדשה – גם כאידאה ליברלית. ההומניסטיקה עוסקת, לכן בשיח דיאלוגי, בלמידה של כתבים, מעשים ורעיונות שעיצבו את התרבות האנושית ושימשו לה כמצפן מוסרי וערכי. מצפן שבמרכזו האדם והחברה האנושית כחברת האדם. חינוך הומניסטי אינו עוסק רק בלמידת העבר והגות העבר, אלא במחשבת ההווה ובעיצוב חיינו כאן ועכשיו.

מכאן החשיבות הרבה כל כך של טיפוח החינוך ההומניסטי בקרב הדור הצעיר ושמירה על מרכזיותו. לא כהתנגדות או כבלימה לקידמה אלא להפך, כחלק מהותי ומרכזי ממנה. שהרי 'קידמה' לא באה לידי ביטוי רק בטכנולוגיות מתקדמות אלא גם באופן בו אנו משתמשים בטכנולוגיות אלו לטובת החברה כולה. הקידמה הטכנולוגית העלתה את החברה האנושית על 'המסלול המהיר' של שינויים והתחדשות. הטכנולוגיה מאפשרת לנו נגישות מופלאה למאגרי ידע, קשרים רחבים וערוצי תקשורת שלא ידענו כמותם. השינויים הטכנולוגים מובילים, באופן בלתי נמנע, גם לשינויים חברתיים ותרבותיים.

לאור כל אלה עסוקה מערכת החינוך כולה בשאלה הכמעט בלתי אפשרית: כיצד לחנך אדם לעולם שאת פניו אנו אפילו לא יודעים לצפות? תשובות חינוכיות רבות עוסקות בפיתוח החינוך ליצירתיות, לגמישות מחשבתית, לכלים ולמיומנויות. כלים אלו חשובים מאוד והכרחי לצייד

בהם את הדור הצעיר. אולם לצידם, ודווקא על רקע השינויים המהירים, מתבלטת חשיבות החינוך ההומניסטי.

על מנת שנוכל באמת לרתום את הקידמה הטכנולוגית לקידמה חברתית, הרואה את האדם, באשר הוא אדם, במרכז, על מנת שנוכל לבחון, כחברה, את מכלול השינויים ולבחור מתוכם, על מנת שנוכל, כחברה, לשמר ערכים הראויים לשימור ולהגן על מי שזכאי להגנה - לשם כך אנו זקוקים לאנשי פיתוח יצירתיים, חדשניים, בעלי גמישות מחשבתית – ובעלי ראייה ומחשבה ביקורתית, אמפטיה חברתית וידע עמוק בתולדות האדם והמחשבה האנושית. אנשים המקיימים בתוכם את הסקרנות ואת התשוקה להבנה שאינה תלויה בדבר, לחברה צודקת והוגנת המחפשת אחר האמיתי, הטוב והיפה.

פרופ' נמרוד אלוני ממכללת סמינר הקיבוצים, הגדיר את החינוך הומניסטי כחינוך המבקש לטפח את אישיות התלמידים לאור ערכי היסוד של כבוד האדם, התפתחות האדם ושוויון ערך האדם. לשם כך לא מספיק רק לשמר את לימודי ההומניסטיקה במגדל השן האקדמי או בקבוצת הרחבה קטנה בלימודים העל יסודיים - אלא יש לחזק אותה באופן אקטיבי כחלק מרכזי ומהותי של החינוך לקידמה. כי בנפשנו היא.

ד"ר ענת קדרון היא ראש הפקולטה למדעי הרוח וראש אקדמי של התוכנית "המדרשה העברית" במכללת "אוהלו" בקצרין