שוברות שתיקה: עבודת גמר מטלטלת על האלימות נגד נשים בחברה הערבית

“הוא התחיל להכות אותי כבר מהיום השני. סיפרתי להוריי. הם אמרו לי שאני צריכה לסבול אותו כי בחרתי בו. הוא איים עליי שאם אני מספרת להם, הוא ישבור לי את הראש. התחלתי לקבל מכות ולשתוק”. זו אחת העדויות האנונימיות המטלטלות המובאות בסרט “הינומה לבנה” בן 9 הדקות של ניירוז עוקלה, צלמת בוגרת מחלקת הצילום של המרכז האקדמי ויצו חיפה, המביא את סיפורן של נשים צעירות שחותנו בעודן נערות לגברים מבוגרים, הביאו ילדים והתגרשו כעבור זמן קצר.

הן ספגו במהלך נישואיהן, וממשיכות לספוג בעקבות הגירושים, אלימות והשפלה מצד המשפחה והחברה בכללה. בסרט כפר מע’אר בגליל וכפרים אחרים הסמוכים לו נגלים ממעוף הציפור. המצלמה משייטת מעל בתי הכפרים, ומתוך השקט עולות עדויות בערבית של נשים צעירות שסובלות אלימות קשה.

מתוך סרטה של עוקלה “הינומה לבנה”. הפרויקט הבא יהיה להביא את תגובות הגברים צילום: ניירוז עוקלה

"זה נגמר במכות"

עוקלה (26), מוסלמית בדואית מכפר מע’אר שבגליל, שיתפה את עוקביה באינסטגרם ברעיון לסרט על תופעת האלימות כלפי נשים בחברה הערבית, וסיפורים של נשים ונערות החלו לזרום אליה. לשאלה מדוע התופעה של אלימות כלפי נשים ונערות קיימת בחברה הערבית מסבירה עוקלה ש”אנשים עדיין חיים היום בתפיסת תקופת הנביא מוחמד. הם חושבים שברגע שאשה מקבלת מחזור, היא מוכנה להתחתן, גם אם היא ילדה. הנערה מתחתנת, לא יודעת איך להקים בית או איך להתנהל עם בעלה, והבעל לא יודע איך להתנהל עם ילדה קטנה. זה נגמר במכות. נערה בגיל ההתבגרות היא עדיין ילדה קטנה וצריכה מישהו שיקשיב לה וילטף אותה”.

עוקלה מסבירה שהמצב דומה גם במקרים שבהם הרצון להתחתן מגיע מצד הנערות עצמן. “במשך תקופה מסוימת הכל טוב, אך כשמגיע הילד הראשון האמת מתגלה. הבעל לא עוזר לאשתו ומתחיל להרביץ לה כי היא לא מבשלת, והיא לא מבשלת כי אין לה זמן. היא מטפלת בתינוק. כשנערה מתגרשת בגיל 18, בדרך כלל יש לה כבר תינוק בן שנה. הברירה היחידה שיש לה היא לחזור לבית של ההורים. אך גם בבית ההורים קשה. ההורים אומרים לנערה הגרושה שלא תצליח בשום דבר, שלא תתחתן שוב ושתישאר בבית כל חייה. הכרתי מישהי בת 22 שחיה בבית ההורים. היא לא יצאה מהחדר שלה במשך שנתיים. רק לשירותים וחזרה”.

ניירוז עוקלה. “נשים נשואות כעסו עליי" צילום: אלעד גרשגורן

מתעניינת בצד הגברי

עדות נוספת מסרטה של עוקלה מצמררת: “הוא משך אותי בשערות לפני כל האנשים כי ביקשתי מהמוכר להוריד לנו קצת במחיר. הוא גרר אותי מול כל הרחוב. הקנאה שלו הפכה למחלה נפשית”. על הקושי להתמודד עם הנושא אומרת עוקלה: “בתחילת הפרויקט היה לי מאוד קשה. זה היה מדכא ומפחיד לשמוע את כל הסיפורים. היו גם נשים נשואות שטוב להן שכעסו עליי שאני עוסקת בנושא הזה. יש נשים שהמשיכו ללמוד תוך כדי הנישואים, אבל הרוב הגדול לא כזה”.

בפרויקט הבא שלה עוקלה מתכננת להביא את תגובת הגברים שהתגרשו מנערות כאלה. “מעניין אותי להקשיב לאבות ולבעלים. אני לא בטוחה שהם ידברו כי הם גברים ערבים”.

את לא מפחדת?

“צריך אומץ, אבל אני רוצה לשמוע למה זה קורה, איך הם הרגישו אחרי הגירושים והאם הם התחרטו על כך”.