$
קולנוע וטלוויזיה

קירק דוקר מעיף את הפוליטקלי קורקט

"סליחה על השאלה" שעלתה בכאן 11 היא גרסה עברית לפורמט שפיתח דוקר, שבו אנשים שסובלים מסטיגמות עונים לשאלות קשות. בראיון ל"כלכליסט" מספר דוקר שסוד ההצלחה טמון בכנות של שני הצדדים

דנה קסלר 08:3305.08.18

“בעונה הראשונה קבוצת השמנים נאלצה לענות על שאלות כמו ‘האם קשה לקיים יחסי מין כששמנים?’ ו’למה אתם לא אוכלים פחות?’. מוסלמים נשאלו ‘האם אתה בסתר מסכים עם טרוריסטים?’. אנשים בקטע של סאדו־מזוכיזם נשאלו ‘תסביר לי למה אתה לא סוטה חולה בראש?’. ובעונה האחרונה כמרים נאלצו לענות על השאלה ‘למה יש כל כך הרבה כמרים פדופיליים?’”, מספר בראיון ל”כלכליסט” הבמאי ומפיק הטלוויזיה האוסטרלי קירק דוקר, הוגה הפורמט “You Can’t Ask That”.

 

מאמצע יולי משודרת בכאן 11 הגרסה הישראלית, “סליחה על השאלה”. כמו במקור האוסטרלי, התוכנית מתמקדת בכל פרק בקבוצה אחרת באוכלוסייה, המתמודדת עם ביקורת, סטיגמות ושיפוטיות מהסביבה. המשתתפים נשאלים שאלות ישירות שנשלחו על ידי הציבור ופשוט עונים עליהן למצלמה, אחת אחת. עד כה פגשנו בתכנית טרנסג’נדרים, חולים במחלה סופנית ושמנים, כשהערב ישודר הפרק על מכורים נקיים.

 

 

קירק דוקר. “הסוד הוא לשמוע תשובות כנות” קירק דוקר. “הסוד הוא לשמוע תשובות כנות” צילום: 2018 ABC

 

 

בהמשך העונה נפגוש ילדים ממשפחות גאות, זקנים, עיוורים, גמדים ועוד ‑ כולם ישראלים, כולם מלאים ברצון ונכונות לענות ולהסביר. אם השאלות נשמעות לעיתים פרובוקטיביות, סטריאוטיפיות, חוצפניות, שטחיות או לא אינטליגנטיות, זה רק בגלל שאלה השאלות שככל הנראה עוברות בראש של רובנו כשאנחנו נתקלים באנשים כאלה.

 

אמנות שאילת השאלות

 

קירק דוקר השתפשף בטלוויזיה האוסטרלית כמראיין, והוא ידוע בעיקר בזכות היכולת שלו לגרום למרואיינים להיפתח ולענות בכנות. בתוכנית הקודמת שלו הוא ראיין פדופיל ואיש שמשתמש בדובונים במהלך סקס. את היכולות הטבעיות שלו הוא שכלל לידי אמנות ב”סליחה על השאלה”.

 

בעקבות הצלחת התוכנית, הפורמט נרכש כאופציה להפקה ב־30 מדינות, ומופק כרגע בחמש מדינות: ישראל, איטליה, ספרד, נורבגיה ופינלנד. כמו אצלנו, בכל מדינה הפקת התוכנית מתחילה מפרסום הודעה שמבקשת מהציבור לשלוח שאלות ‑ לא משנה עד כמה הן נחשבות לטאבו ‑ המיועדות לקבוצות שונות בחברה, במטרה לקבל עליהן, סוף סוף, מענה כן ואמיתי.

 

“אני והשותפים שלי עבדנו קודם על פורמט שבו ראיינתי אלפי אוסטרלים רגילים ברחוב ושאלתי אותם שאלות גדולות ואוניברסליות כמו ‘ממה אתה פוחד?’ או ‘מתי איבדת את התמימות שלך?’”, מספר דוקר. “גילינו שאם אתה באמת סקרן ובאמת אכפת לך מהאנשים שאתה מראיין, הם ייפתחו. כשהתחלנו לפתח את הרעיון למשהו גדול יותר, שמנו לב לפוסטים הפופולריים של ‘תשאלו אותי כל דבר’ ב־Reddit ובמקומות אחרים. הרעיון של ‘סליחה על השאלה’ היה לחבר את שני האלמנטים הללו: את השאלות הגולמיות, הנשאלות בצורה ברורה שמייצרת כנות והומור, בשילוב עם פוקוס על קבוצות של אנשים שמובנים שלא כהלכה או שסובלים מסטריאוטיפיזציה בתקופה שבה התקינות הפוליטית כמעט ועצרה דיון אמיתי”.

 

לפני שעבדת בטלוויזיה היית בכלל עובד סוציאלי.

“בעבודה סוציאלית למדתי איך לשאול שאלות שיעזרו למישהו לגדול, למדתי להגיב למה שנאמר, לא להיות כלוא בסדרה של שאלות על הדף. בזמן שעבדתי בעבודה סוציאלית למדתי הרבה יותר על איך לראיין מאשר כשלמדתי תקשורת באוניברסיטה”.

 

 

מתוך הגרסה האוסטרלית, “you can’t ask that”. “המטרה היא לשלב את הסיפורים של כולם לכדי אמירה שהיא גדולה יותר מהאינדיבידואל" מתוך הגרסה האוסטרלית, “you can’t ask that”. “המטרה היא לשלב את הסיפורים של כולם לכדי אמירה שהיא גדולה יותר מהאינדיבידואל"

 

 

מה היתה התשובה הכי מפתיעה שמישהו אי פעם נתן בתוכנית?

“שאלה אחת ששאלנו מלכות דראג היתה ‘האם הן פעם שכבו עם נהג מונית כדי לקבל נסיעת חינם’. אחת ענתה שהיא אף פעם לא שכבה עם נהג מונית, אבל שהיא עשתה להרבה נהגי מוניות ביד. זה נורא הצחיק אותי”.

 

למה בכלל אנשים מסכימים להתראיין בתוכנית?

“כי כל אחד רוצה שישמעו אותו. אנחנו מביאים לטלוויזיה קולות שבדרך כלל לא שומעים בתקשורת. אלה אנשים שבדרך כלל מישהו מדבר בשמם, כל מיני מומחים למשל. הם רואים בתוכנית הזדמנות לספר את סיפורם ללא שיפוטיות, בלי מנחה או כתב או אג’נדה כלשהי שתפריע”.

 

האמת אינה האמת היחסית

 

אילו קבוצות הכי מסקרנות אותך?

“עוד לא עשינו פרק על זוכים בלוטו, כאלה שהפכו למיליונרים בן לילה. מעניינת אותי השאלה — האם כסף קונה אושר? ההנחה היא שכן. אני גם מתעניין באנשים שהרגו מישהו, בכוונה או בטעות, ואיך זה משפיע על החיים שלהם. עוד נושא שמעניין אותי הוא אנשים שהפטיש שלהם הוא להתחפש לתינוקות מבוגרים. מעניין אותי איך אנשים מגלים שהם נהנים מהמשחק הזה”.

 

על איזו קבוצה לא תעשה פרק?

“הפורמט לא נותן מקום לקבוצות שהמסר שלהן מבוסס על דעות, למשל גזענים. אנחנו צריכים שהמרואיינים שלנו יגידו את האמת, לא את ‘האמת כפי שהם רואים אותה’”.

 

מה סוד ההצלחה של הפורמט?

“הפורמט נראה פשוט מאוד וככה אנחנו אוהבים את זה, אבל מאחורי הקלעים אנחנו משקיעים המון זמן במציאת המרואיינים הנכונים. אני גם מראיין כל מרואיין במשך יותר משעתיים ונכנס איתו לפרטי פרטים. אחר כך העריכה היא עבודה מאוד מורכבת, כשהמטרה היא לשלב את הסיפורים של כולם לכדי אמירה שהיא גדולה יותר מהאינדיבידואל. אבל בסופו של דבר, הסוד הוא לשמוע תשובות כנות לשאלות שכולנו תהינו לגביהן. להביט לתוך עולמות שלא היו נגישים לנו או שהם מפחידים או מוזרים ולגלות שהאנשים האלה הם בדיוק כמונו”.

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x