דו"ח טכנולוגי
האם כדאי לאסור על הכנסת סמארטפונים בבתי ספר בארץ?
צרפת הטילה איסור שכזה - שיוכל לצמצם התמכרות למובייל ולתרום לשיפור הלמידה בכיתות, הקונגרס האמריקאי מכיר באיום המעורבות הרוסית בבחירות אך מפרגן לפייסבוק במקום לנקוט בצעדים ולמה פריצה לרדיט בעייתית יותר מפריצה לשירותים אחרים
לא בבית ספרנו
אתמול החליטה ממשלת צרפת לאסור על הפעלת סמארטפונים בבתי ספר, לילדים עד גיל 15. הרעיון הוא להילחם בהתמכרות למובייל ולשמור על מה שמכנים במשרד החינוך הצרפתי "קדושת המרחב הכיתתי". התלמידים בטח יתלוננו, אך איש לא יקשיב להם. ואולם, גם ההורים צפויים להתנגד ולטעון שבלי הסלולרי, לא יוכלו לתקשר עם ילדיהם במקרי חירום. הטיעון הזה תפל למדי, שכן רבים מהם לא החזיקו בטלפון נייד כשהיו ילדים והרי זה פלא - הצליחו לגדול בשלום ולהפוך להורים בעצמם. אבל יש היגיון בטיעון הזה: ההורים קנו לילד סמארטפון במיטב כספם; האם הוגן מצד מערכת חינוך לאסור על שימוש בו במשך כחצי משעות היום?
טלפונים לילדים? לא בבית ספרנו צילום: משאטרסטוק
התשובה קצת מסובכת; הממשלה תתיר שימוש בסלולרי במקרים חריגים למיניהם, כך שהאיסור אינו מוחלט. הרבה יותר קל להתרכז בשיעור כשמקשיבים למורה במקום להתכתב עם החברים, כך שהתקנה החדשה תוכל להועיל לאיכות הלמידה ולציונים. ובנוסף, יש כאן רובד משמעתי שטוב להנחיל לדור הצעיר - לפעמים אוסרים עליך משהו ועליך לציית לאיסור גם אם הוא שולל ממך משהו שאתה אוהב. אישית, אני סבור שזו תקנה חשובה וחיובית שכדאי לאמץ גם פה בישראל.
אבל בארץ יש למובייל רובד נוסף: רבים מבני דור ההורים הנוכחי גדלו בעידן פיגועי התופת של שנות התשעים, וזוכרים היטב איך מיהרו להתקשר ולדווח "אמא, אני בסדר, זה היה אוטובוס בקצה השני של העיר". לפני כמה שנים שב הפחד לרחובות, עם אינתיפאדת הסכינאות. ולכן, אין סיכוי שהורים פה בארץ ירשו לקחת לילדים את הסלולרי.
הנה רעיון שיתאים גם למערכת החינוך וגם למשפחות: אפליקציה מבוססת-מיקום, שמנטרלת את כל יישומי המכשיר למעט היכולת להתקשר או לשלוח הודעת "אני בסדר" מוגדרת מראש להורי הילד. היא תתחיל לפעול כשיגיע הצאצא לבית הספר ותנוטרל כשיצא ממנו.
הבחירות כבר בכיס של פוטין
ארצות הברית רועשת ורוגשת לקראת בחירות אמצע הקדנציה שייערכו בנובמבר הקרוב. אמנם יש זמן עד אז, אך נראה שאפשר כבר לסמן מנצח בולט: ולדימיר ולדימירוביץ' פוטין. פייסבוק הודיעה השבוע שאיתרה עשרות קמפיינים זרים ועמודים שהפיצו תעמולה פוליטית, כדי להשפיע על הבחירות. היא לא סיפרה יותר מדי, רק אמרה שהיא דיווחה לרשויות ומנסה למצוא עוד ועוד רשעים. זה פחות מטיפה בים: תפסתם שלושים ומשהו; כמה מפיצי פייק ניוז ומסיתים נשארו, אלף? עשרת אלפים? וכמה מהם צריך כדי להשפיע על הבחירות? להזכירכם, קיימברידג' אנליטיקה היתה רק חברה אחת שניסתה לערבל 87 מיליון איש.
צוקרברג מעיד בסנאט על פרשת קיימברידג' אנליטיקה צילום: איי אף פי
הקונגרס האמריקאי מודע לעניין, ואמש אף נערך בו דיון סוער בנושא: מחוקקים רפובליקנים ודמוקרטים כאחד טענו שהשלטון האמריקאי לא ערוך להתמודדות עם ההשפכה הרוסית ברשת. הסנאטור ריצ'רד בר אף טען שזה כאילו שהקונגרס יושב בחדר בוער, לוגם מכוס הקפה שלו ואומר לעצמו "כן, הכל בסדר".
בדיון השתתפו מומחים וחוקרים מהסקטור האקדמי, מומחי ביטחון לאומי ומוחות חדים אחרים. אך למרות שכולם הסכימו שלא נעשה די בנושא ושהמעורבות הרוסית מבחירות 2016 צפויה להמשיך גם השנה, לא יצא דבר מהפורום. הקונגרס, ברפיסותו המתסכלת, אף שיבח את פייסבוק על פעולותיה למאבק בפייק ניוז והמפיצים הזרים.
אני לא מבין את השלטון האמריקאי: מישהו עומד לערבב את הדמוקרטיה שלכם. זה לא מצב חירום, שמחייב פעולת חירום? נניח שהייתי מקים מנחת פרטי, ואחרי עשר שנים היו הרשויות מגלות שבמקביל לתיירים, מגיעים דרכו לארץ סמים מסוג חדש ומסוכן ביותר. אני, כמפעיל המנחת, הייתי אומר שלא עשיתי די ומעכשיו אלחם בתופעה הזו כמיטב יכולתי מה היו עושות הרשויות?
א. לוקחות ממני את השליטה על המנחת, עד שידעו בוודאות שאינו אוטוסטרדה של איום זר
ב. לוקחות ממני את המנחת עד לנטרול האיום וזורקות אותי לכלא על רשלנות
ג. אומרות שהבעיה קשה וכל הכבוד לי שאני מנסה לטפל בה
ולכן, נראה שהמערכת האמריקאית קצת הרימה ידיים. האקלים הפוליטי בוושינגטון מוזר מאוד: הנשיא טען מול מצלמה שפוטין אמר לו שלא התערב בבחירות והוא מאמין לו, בעוד כל ארגוני המודיעין אומרים שישנה מעורבות רוסית והם חותמים על זה. האלקטורט הרפובליקני מפוצל בין אלה שכועסים על רוסיה ואלה שאוכלים כממתק כל מילה של טראמפ. יתכן שהמתח הפנימי הזה הוא שלא מאפשר לקונגרס לעשות צעד אמיתי, ומשאיר אותו משותק מול תירוצי פייסבוק והכחשות פוטין. בכל מקרה, כנראה שעד שהעם האמריקאי לא יחליט לצאת בזעם לרחובות ולדרוש את הדמוקרטיה שלו, תמשיך רוסיה למשוך בחוטים במינימום הפרעות.
מה הוא אמר עלי?
רדיט דיווחה על שני אירועי סייבר חמורים - האחד מ-2007 והשני מלפני כחודשיים - בהם נחשף מידע אישי של גולשים להאקרים. עבור משתמשי האתר הפופולרי, זו סיבה לדאגה. לא מחשש לגניבת זהות, כסף או משהו כזה - אלא משום שברדיט הם אומרים דברים שלא יעזו לכתוב בפייסבוק או טוויטר.
אפליקציית רדיט צילום: שאטרסטוק
כן, רדיט היא מערב פרוע, שכונת הפחונים של האינטרנט, בה קהילות רבות ומגוונות בעלות אווירת "מותר לומר הכל"; נתקלתי בביטויי שנאה וגזענות גם בפורום לוחמה אווירית במלחמת העולם הראשונה, ובאנשים שמלכלכים על הבוס שלהם בפורום שפצור עצמי של לפטופים. ברדיט אין תרבות דיון, והגולשים משתיקים זה את זה כשמישהו מגזים. זה אומר שאפשר למצוא שם הרבה דעות עקומות, אבל גם תחושת חופש לא רגילה.
ואם האקר יודע שיוזר F4PhantomLover הוא בעצם אבי מנתניה, שאמר לכולם בקהילה מה היה עושה לג'ינג'ית מהנהלת חשבונות - מה הסיכוי שלא ירוץ לסחוט אותו? כשאנחנו בסביבה בה נוח לנו להגיד הכל, הרבה פילטרים נעלמים. רדיט הודיעה שתעדכן את המשתמשים שפרטיהם נחשפו, גם כי החוק מחייב אותה וגם כי עליה לתת לגולשים תחושה שיש מי שדואג להם כשקורים דברים רעים. מעבר לכל הידע, הכיף והשימושיות, האינטרנט היא עדיין סערה ללא חוף מבטחים - וכל מה שכתבתם יכול להגיע לידיים הלא נכונות; ואי אפשר לסמוך על חברות שישמרו עלינו, רק על מה שבחרנו להעלות לשירותים שלהן.
קצרצרים
1. הרשויות בניו יורק צפויות להכניס תקנות חדשות שיצרו את צעדיהן של אובר, ליפט וחברות כלכלה שיתופית אחרות; לאחרונה נפסק במדינה שנהגים מפוטרי החברות זכאים לדמי אבטלה, ועתה מתבצעת עבודת מטה לקראת חקיקה שתשפר את תנאי הנהגים. מה עשו אובר וליפט? ניסו לפתור את המשבר באמצעות כסף. שתי החברות הציעו לרשויות להקים קרן ייעודית שתפצה נהגים במקרים מסוימים, כך שהשליטה על הליך הפיצוי יישאר בידיהן. קרן גדולה, של מאה מיליון דולר; כנראה שהחברות יודעות שיהיה צורך בפיצוי רב. ואולם, הרשויות לא התרגשו וסירבו להצעה. כך צריך; על המדינה להגן על זכויות העובדים בה, גם כשזה לא מסתדר לחברות דורסניות.
מטה אובר צילום: Hills48
2. גראב הסינגפורית הרחיבה את סבב הגיוס האחרון שלה ל-2 מיליארד דולר; לסבב, שהחל במיליארד דולר מטויוטה, הצטרפו עתה הקרנות אופנהיימר ופינג אן. גראב, שמפעילה כ-7 מיליון נהגים, צפויה להתרחב בעקבות הגיוס לתאילנד, ויאטנם והפיליפינים. בנוסף, תשקיע בהרחבת פעילותה באינדונזיה, שוק מפתח עבורה. החברה אמנם צומחת במהירות, אך הנהלתה מסרה לבלומברג שאינה מתכננת הנפקה בעתיד הנראה. לא מן הנמנע שהתפיסה הזו תשתנה עם הזמן, בלחץ המשקיעים; לגראב פוטנציאל צמיחה גדול, והתרחבות לשווקים חדשים היא מהלך יקר.
3. נינטנדו השיקה מחדש את גרסת המיני של ה-NES, לאחר עיכובים רבים בחידוש המלאי. מדובר בגרסה מוקטנת של הקונסולה מ-1983, עליה משחקי 8 ביט וחיבור למסכים מודרניים. מדובר בפצצת נוסטלגיה נהדרת, שזכתה להתלהבות גדולה בקרב הקהל. למעשה, ביולי האחרון נמכרו יותר קונסולות מיני NES מקונסולות PS4 ואקסבוקס וואן, מתקדמות ככל שיהיו. נוסטלגיה היא כוח מניע משמעותי, ונינטנדו יודעת לנצל אותו היטב.
