סיפורה של שפחה עם בית חכם

"כשטכנולוגיה חדשה מגיעה אנשים בדרך כלל חושבים 'וואו, החיים שלי יהיו בטוחים הרבה יותר'. אבל לעתים קרובות אנחנו רואים בדיוק את ההפך", אמרה אחת המרואיינות בכתבה מטרידה מאוד, וויראלית מאוד, שפרסם "הניו יורק טיימס" לאחרונה. המרואיינת, קייטי ריי־ג'ונס, היא מנהלת קו חם לטיפול באלימות במשפחה, כזה שאליו פונים נשים וילדים שעוברים התעללות. והטכנולוגיה שהיא מדברת עליה היא מכלול השכלולים שמשווקים כ"בית חכם". כי מתברר שלפחות חלק מהכלים החדשים האלה — שאמורים להפוך את החיים לנוחים, חסכוניים וגם בטוחים יותר — מייצרים דרכים חדשות שמאפשרות לבני אדם להתעלל בבני ביתם.

רופאה מעמק הסיליקון, למשל, סיפרה בכתבה איך בן זוגה המהנדס "שולט בטמפרטורה בבית, שולט באורות ושולט במוזיקה. מערכות יחסים אלימות הן עניין של כוח ושליטה, והוא משתמש בטכנולוגיה". נשים אחרות סיפרו על מזגן שהופעל ונכבה ללא שליטתן, על קוד לדלת הכניסה לבית שהשתנה בכל יום, על פעמון דלת שצלצל ללא הרף, על מערכת סאונד שפתאום הפציצה במוזיקה חזקה מאוד. חלק מהעדויות הגיעו מהנשים ישירות, וחלק נשמעו בפניות של הנשים לקווי סיוע (בסוף הכתבה אף פורסם מספר טלפון של קו כזה). העובדה שקווי סיוע שמתמחים באלימות במשפחה הם הכתובת לנשים מבהירה שלא מדובר בכשלים טכנולוגיים, במשחקים או "שיגועים", אלא בשימוש באמצעי השליטה של הבית החכם כדי להתעמר בנשים.

בית חכם

הבית החכם מבוסס על שליטה: שליטה מרחוק, בכל זמן, בכל פרמטר. יש כלים שמאפשרים להדליק את המזגן, הדוד, הסטריאו, מכונת הכביסה, שואב האבק וכן הלאה, ולעתים קרובות ישנן גם מצלמות שמתעדות עבור בעל הבית את מה שנעשה בו בהיעדרו, ולצדן גם רמקולים שמאפשרים לו לדבר אל מי שנוכח בבית. בישראל, נכון לסוף השנה הקודמת 15% מהבתים היו "חכמים" (על פי דו"ח מצב האינטרנט של בזק), ולפי בדיקת "מוסף כלכליסט" עם גופים התומכים בקורבנות אלימות במשפחה והמרכז לאינטרנט בטוח באיגוד האינטרנט עדיין לא התקבלו עדויות על שימוש לרעה בטכנולוגיות האלה. עם זאת, טכנאי בתים חכמים מזכירים שהן כמובן משמשות למעקב, גם אם לא נעשה בהן שימוש אלים ישיר. בארצות הברית, לעומת זאת, היו בשנה שעברה 29 מיליון בתים חכמים, והשוק הזה צומח ב־31% בכל שנה, לפי נתוני מקינזי ו"הניו יורק טיימס". ושם כבר מתחילים להצטבר סיפורים.

בדרך כלל מי שמתקינים את כל הכלים הטכנולוגיים הם גברים, וגם כשאין להם שום כוונת זדון, זה עדיין מעניק להם זירת שליטה חדשה. "יש לי חבר שהתעלל שלא במכוון באשתו לשעבר: הוא שיחק קצת עם האוטומציה של הבית, ואשתו, שהיתה קלולסית לגמרי בכל הנוגע לטכנולוגיה, נאלצה לחיות בבית שבו את חלק מהאורות ניתן להפעיל רק מרחוק. אני לא חושב שהוא עשה את זה בכוונה רעה, אבל היא ללא ספק סבלה מכך", כתב למשל גולש באתר רדיט. מן הצד האחר, כאמור, יש מי שמשתמשים ביכולות של הבית החכם למעקב צמוד ולהתעללות. והבעיה היא שהנשים לעתים קרובות אינן מודעות לכך, וגם אם הן נתקלות בשיבושים במכשירים השונים שמבהילים אותן או גורמים להן מצוקה, הן לא תמיד יודעות לייחס את זה לכוונת זדון של בן זוגן.

צילום: ניצן סדן

לכן השלב הראשון בהתמודדות הוא מודעות. אבל היא רחוקה מלהספיק. לחלק מהגאדג'טים יש כפתור הפעלה פיזי, אבל תמיד אפשר להדליק אותם מחדש, ולכן גם משחק עם הססמאות או ההרשאות לא יועיל, ואף עלול להוביל לתגובה אלימה מצד מי שהתקין את המכשירים האלה. "לכל המכשירים החכמים יש ממשק שליטה, אבל אם האדם שהתקין את המכשיר הוא האדמין וניתן להגדיר רק אדמין אחד, איך מתמודדים עם חלוקה שוויונית של השליטה במכשיר? וכל מכשיר הוא שונה, אין סטנדרטים אחידים. רק מהדוגמה הזאת אפשר להבין עד כמה הסיטואציה, שעוסקת בסוגיות של הרשאות ושליטה, היא מסובכת", מסביר ד"ר גלעד רוזנר, חוקר ויועץ בתחום האינטרנט של הדברים (IoT), פרטיות ואבטחת מידע שחי בברצלונה, בשיחה עם "מוסף כלכליסט".

לדבריו, "הפתרון לתופעה לא יגיע מהמכשירים החכמים אלא מהתמודדות ישירה עם האלימות במשפחה, כי יהיה קשה מאוד להטמיע יישומים מניעתיים במכשירים עצמם. עצות ערטילאיות כמו 'היו ערניים', 'דעו אילו גאדג'טים מותקנים בבית' ו'דעו מהן היכולות שלהם' הן פשוט לא פרקטיות, מכיוון שלמכשירים האלה יש פיצ'רים חדשים מדי יום, והם מעוצבים כך שלא יבלטו". זה כרגע מסתמן ככיוון העיקרי למלחמה בתופעה: להכיר בה כאלימות שמחייבת התערבות. בעקבות הכתבה של "הניו יורק טיימס", University College London (שמסונף לאוניברסיטת לונדון ונחשב אחד המוסדות המובילים בעולם האקדמי) פרסם עלון לנפגעות של שימוש אלים בטכנולוגיות החדשות עם הסבר קצר ובעיקר רשימת מרכזי סיוע לקורבנות.

וישנם עוד היבטים, לצד זה הפרקטי. למשל זה המשפטי. "אני סקרן לדעת כיצד יתמודדו עם הסוגיה מהבחינה הזאת, כי לא בטוח ששינוי הטמפרטורה בבית מרחוק כשלעצמו יוכר כהפרת סדר", אומר רוזנר. "ויש כאן שאלות של אחריות. למשל במקרה של מנעול חכם שננעל מרחוק — האם יצרן המנעולים החכמים אחראי לכך שהלקוח שלו עשה בו שימוש לרעה כי עיצוב המוצר אִפשר שימוש כזה? אני צופה שזה יהיה מאבק רציני שיהיה שווה לעקוב אחריו".

הדיון המורכב ביותר הוא כמובן על ההשפעה החברתית של העניין, על האופן שבו הטכנולוגיה — ולא בפעם הראשונה — מייצרת אמצעי שעבוד לא פחות משהיא משחררת. כל פיתוח טכנולוגי חדש בתחום האופטיקה והצילום, למשל, הקל על מציצנים. הרשתות החברתיות הן גן עדן לסטוקרים, ופתחו זירה חדשה לגמרי להטרדת נשים. כעת מתבהר שגם הבית החכם הוא אולי סמל הקדמה החם של הרגע, אבל בסופו של דבר הוא מנציח יחסי כוח ישנים ומצמיח עוד ערוצים אלימים, של גברים כלפי נשים ושל הורים כלפי ילדים.