ההחלטה על היטל היצף על מלט מיובא נדחתה שוב לסוף אוגוסט

ההחלטה הסופית באשר להיטל היצף על מלט מיובא מיוון ומטורקיה נדחתה בחודש ותתפרסם ב־29 באוגוסט. ל"כלכליסט" נודע כי הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה דני טל הודיע על כך ליצרני ויבואני המלט בשבוע שעבר.

טל פתח בחקירה במאי 2017 לבחינת הסוגייה בעקבות תלונה שהגיש מפעל המלט הר טוב בבעלות שי וגל וייל וחברת שמשון. החקירה נועדה להסתיים שנה אחר כך במאי 2018, אך מועד הסיום שלה נדחה לסוף יולי ולמעשה היום אמור היה טל לפרסם את הממצאים. על פי הודעתו לחברות המלט, הוא דוחה את מועד סיום החקירה בחודש לאור קבלת חומרים נוספים וביקורים שנערכו לאחרונה אצל הצדדים לחקירה. לפי הערכות בענף, החומר התקבל מחברת נשר מפעלי מלט שבשליטת המיליארדר הרוסי לן בלווטניק, שעד כה לא שיתפה פעולה עם טל.

מלחמות המלט

למידע שיתקבל מנשר עשויה להיות השפעה דרמטית על החלטת טל, שכן היטל על מחירי היצף נקבע רק כאשר יש חשש לפגיעה בענף בעקבות הצפתו בסחורה מיובאת זולה. את התלונה שבעקבותיה נפתחה החקירה הגיש מפעל המלט הר טוב, שנתח השוק שלו כ־6%, לכן גם אם יוכח כי הוא נפגע ממחירי ההיצף לא בטוח כי הדבר מהווה סיבה מספקת להיטל. לעומת זאת, נשר היא השחקנית המרכזית בענף והיא אחראית לאספקה של כ־65% ממכירת הבטון (מספקת 6.5 מיליון טון, מתוך כמעט 10 מיליון).

לטל הסמכות רק להמליץ על היטל היצף, ואילו ההחלטה הסופית תתקבל באישור שר האוצר ושר הכלכלה. לפי הערכות, גם אם ימליץ על היטל, השרים לא ימהרו לחתום על החלטה שנתפסת ככזו שגורמת בטווח הקרוב להתייקרות בטון, וכתוצאה מכך גם של מחירי הדיור.

סמכות נוספת שיש לטל היא לקבוע היטל זמני, שאותו אפשר להטיל ללא אישור השרים. החלטתו מנובמבר 2017 מלמדת עד כמה קריטי המידע שיגיע מנשר. באותה העת הודיע כי לא יטיל היטל במסגרת ערובה זמנית משום ש"לא התקבל מידע ברמה מספקת בקשר לנזק שנגרם לכאורה לתעשייה המקומית".

היצף הוא כאשר מחיר השיווק של סחורה מיובאת נמוך מהמחיר בו הוא נמכר במדינה המייצאת. תלונה של ענף יצרני מסויים תוביל לחקירה של הממונה על היטלי סחר, אם חקירה מעלה כי מחיר ההיצף פוגע בתעשייה המקומית הממונה יכול להטיל על יבואן או כמה יבואנים היטל בגובה ההיצף, או שיעור הנזק לתעשייה המקומית. המטרה היא למנוע מצב בו יבואן שמוכר סחורה במחיר נמוך במיוחד גורם לחיסול היצרנים המקומיים, מוביל להשתלטות על השוק ובעקבותיה העלאת מחירים.

עד 2015 שוק המלט בישראל נשלט על ידי נשר שבשליטת כלל תעשיות. באותה שנה אולצה החברה על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים למכור את מפעל הר טוב בבית שמש, ונמכרה לשותפות של שי וגיל וייל (70%) וחברת שמשון שפועלת כמפיצה של נשר. ההחלטה על מכירת המפעל בבית שמש מבוססת גם על המלצות מ־2012 של ועדה להגברת התחרות בענף המלט בראשות גל הרשקוביץ.

במקביל מספנות ישראל של שלומי פוגל החלה לייבא בטון מיוון המיוצר על ידי הספק הגדול בעולם — לה פארג' (Lafarge) ‑ באמצעות חברת סימנט שהקימה, יחד עם אייל הכט המשמש מנכ"ל, ומשקיע שוויצרי אנונימי. למספנות ישראל ‑ 70%, להכט ‑ 5%, ולמשקיע ‑ 25%. כאשר גורמים בענף טוענים כי מאחורי המשקיע האנונימי עומדת למעשה חברת לה פארג'.

שר הכלכלה אלי כהן. יקבל את ההחלטה הסופית עם שר האוצר צילום: עמית שעל

המחירים צנחו עם סימנט

בדיון שנערך לפני חודשיים בוועדת הכספים של הכנסת טען רונן יונה, סמנכ"ל כספים של הר־טוב כי לה פארג' מוכרת את המלט שהיא מפיקה ביוון למספנות ישראל ב־34 דולר לטון, בעוד שלארץ המוצא צרפת היא מוכרת אותו ב־81 דולר לטון. התלונה על היצף המלט מכוונת גם נגד חברת לב־ברון המייבאת את המלט מטורקיה, ובוועדת הכספים נטען כי היא מוכרת אותו ב־38 דולר לטון, לעומת 44 בארץ המוצא.

בעקבות כניסת חברת סימנט מחירי הבטון צנחו בכ־100־70 שקל לטון, בערך מ־330 ל־260, חיסכון של יותר ממיליארד שקל בשנה למשק.

ממשרד הכלכלה והתעשייה נמסר בתגובה: "ההחלטה היתה אמורה להתפרסם בסוף חודש יולי. עם זאת, נמצא כי נדרש זמו נוסף להשלמת ההליך".