שובר השוויון בחוקת ישראל

1. חוקה בלי "בצלם"

השוויון בין בני האדם הודר מחוקי היסוד בכוונת מכוון

לאחר מבול החקיקה מגיע חשבון הנפש. חוק הלאום נחקק בפזיזות כי הדרוזים הודרו ממנו. חוק הפונדקאות נחקק בפזיזות כי הלהט”בים הודרו ממנו.

בשני החוקים, מה שהודר באמת - לצד הדרוזים והלהט"בים - הוא ערך השוויון. חוק הלאום היהודי נועד, לפי יוזמיו, לאזן את חוק היסוד הדמוקרטי “כבוד האדם וחירותו”. איש לא טורח לציין את העובדה הבסיסית שערך השוויון הודר בזמנו גם מחוק היסוד הזה.

במשא ומתן שהתקיים בשעתו על היקף זכויות האדם שיוכנסו לחוק הבהירו הדתיים כי יטרפדו אותו אם לא יוצאו ממנו שתי זכויות: לחופש הביטוי ולשוויון. הפוליטיקאים הדתיים והחרדים חרדים משתיהן. חופש הביטוי עלול לשיטתם להכשיר חומרי תועבה ומיסיונריות; והשוויון, רחמנא ליצלן, עלול לשדרג דרישות לשוויון מצד נשים, הומוסקסואלים, גויים, והכי גרוע ‑ רפורמים. לכן חוק היסוד החוקתי שכוננה הכנסת ב־1992 אינו מכיל את שתי זכויות האדם החשובות ביותר.

איך ניסו הכנסת ובג”ץ לכסות על ערוות המחסור בשוויון

הדמוקרטיה הישראלית כיסתה בשתי דרכים על נכותו הזועקת של חוק היסוד. בית המשפט העליון פסק שהתיבה “כבוד האדם” שבכותרתו חייבת להכיל חופש ביטוי ושוויון. כך התקבלה שורה של עתירות שעוגנו בשתי זכויות אלה - מקבלת אליס מילר לקורס טיס ועד לחופש ההפגנה מול בית היועץ המשפטי לממשלה.

מליאת הכנסת אחרי אישור חוק הלאום צילום: עמית שאבי

גם הכנסת השלימה קצת מהחסר בכמה חוקי שוויון ספציפיים, אך לא כלליים־עקרוניים, כמו חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, חוק איסור אפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, וגם חוק החברות הממשלתיות, שקבע כי בהרכב דירקטוריון של חברה ממשלתית יינתן ייצוג הולם לשני המינים.

עתירת הדייל ההומוסקסואל יונתן דנילוביץ נגד אל על משום ששללה מבן זוגו הטבת כרטיס חינם הקפיצה לראשונה לסדר היום את דילמת השוויון לזוגות להט"בים. בג"ץ קבע ב־1994 שלא ניתן לשלול מדנילוביץ את ההטבה על רקע נטייתו המינית. פסק הדין ניתן ברוב של שניים, אהרן ברק ודליה דורנר, נגד דעת המיעוט של יעקב קדמי.

אלא שהדרמה הגדולה התחוללה דווקא בין שופטי הרוב. ברק קבע שדנילוביץ זכאי לכרטיס מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ואילו דורנר הרתיחה את הדתיים והחרדים כשפסקה שגם ללא החוק היתה פוסקת לזכות הדייל, מכוח "עקרון השוויון בכללותו". הדתיים טענו שהשופטים הכירו בשוויון אחרי שהם־עצמם הצליחו לגרשו מחוק היסוד. ברק השתדל לפייסם כשהדגיש את הנמקתו שהתבססה על החוק שאוסר אפליה מטעמי נטייה מינית, ולא, כדורנר, על עקרון השוויון.

התיקון האפשרי היחיד הוא לעגן סוף־סוף את השוויון בחוקה

המסמך היחיד שמכיר בשוויון המהותי הוא מגילת העצמאות, שבה נאמר כי המדינה תקיים "שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל, גזע ומין".

ב־1994 תוקן חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ונוסף בו סעיף שקובע כי זכויות האדם בישראל יכובדו ב”רוח העקרונות” של המגילה, והשאלה היא האם בכך הוכנסו המגילה והשוויון בדלת האחורית לחוקה הישראלית?

על הכנסת להכניס את השוויון במפורש לחוקתה - לחוקי היסוד כבוד האדם, הלאום - או להכיר במגילת העצמאות כחוקה. ואם היא מסרבת, לפחות שתימנע מלחוקק חוקים שמנציחים את חוסר השוויון, כפי שהיא מרבה לעשות לאחרונה.