"השילוב המנצח בהצלת חיים: הכרת פעולות ההחייאה וזמינות של מכשיר דפיברילטור"

בשיתוף מערכת זירת הבריאות

זה קרה במהלך יום עבודה שגרתי במפעל מעדני הבשר טירת צבי, כאשר אחד העובדים, כבן 50, צנח לפתע והתמוטט. "צוות העזרה הראשונה של המפעל הוקפץ וביצע בעובד פעולות החייאה ומתן שוק חשמלי בעזרת מכשיר החייאה מסוג דפיברילטור, עד להגעת ניידת טיפול נמרץ", משחזר חיים גז, מנהל הבטיחות של המפעל, "בזכות המכשיר המתקדם ותושיית הצוות, הצלנו את חייו של העובד. כולנו שמחים שלאחר תקופת החלמה חזר אותו עובד לשורות המפעל".

לדברי גז: "למרות שאצלנו במפעל יש כ־250 עובדים והתקנות מחייבות הצבה של מכשיר דפיברילטור רק במקומות עבודה הכוללים למעלה מ־500 עובדים – החליטה ההנהלה לצייד את המפעל בשני מכשירים. כעת, ניצב מכשיר אחד באזור רצפת הייצור ומכשיר שני ניצב במתחם חדר האוכל. אני חייב לציין שאף אחד פה לא שיער שכל כך מהר יגיע היום שבו נצטרך להשתמש במכשיר".

"חשוב שכל אזרח יעבור קורס החייאה"

פרופ' פיני הלפרן, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי סוראסקי ויועץ לקבוצת ש.א.ג שירותי רפואה, מבהיר: "באופן כללי ניתן לומר כי בשנים האחרונות עלתה מאוד המודעות בארץ בכל הנוגע לנושא החייאה ומתן עזרה ראשונה. אני סבור שכל אחד חייב ללמוד החייאה בסיסית כדי לשפר את הסבירות להצלת חיים במקרה שבו אדם בסביבה הקרובה מתמוטט וזקוק להחייאה – ולא משנה אם מדובר בעבודה, בבית הספר, בבית או ברחוב. על כן אני מברך על כך שכיום במסגרת הלימודים בתיכון, בני נוער לומדים קורס החייאה בסיסי. זה צעד בכיוון הנכון, אבל זה עדיין לא מספיק. כל אדם חייב ללמוד החייאה ובעיקר מי שבעיסוקו משרת קהל, כולל מלצרים ופקידי קבלה. יש להדגיש כי גם מי שעבר קורס החייאה חייב בריענון הידע מדי שנה שנתיים, בדיוק כפי שרופאים ואחיות מחויבים לעבור ריענון".

פרופ' פיני הלפרן, מנהל המחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי סוראסקי צילום: היחידה לצילום רפואי, המרכז הרפואי תל אביב (איכילוב)

פרופ' הלפרן מסביר עוד כי "כאשר הלב מפסיק לפעום או שחל שיבוש בפעילותו החשמלית של הלב, הדקות הראשונות הן קריטיות להצלת חיים, וזאת על מנת למנוע נזק בלתי הפיך למוח. בקרב ילדים, הסיבה השכיחה יותר למוות פתאומי היא חסימה של דרכי האוויר, לרוב בגלל גוף זר, כגון בוטן או גולה. במקרה כזה הפעולות שיש לנקוט באופן מיידי הן הוצאת הגוף הזר בשיטת היימליך ולאחר מכן הנשמה".

על מוות קליני בקרב מבוגרים מפרט פרופ' הלפרן: "על פי רוב, הסיבה היא לבבית, כאשר ישנם שני סוגים של דום לב. הסוג הראשון הוא מצב שבו הפעילות החשמלית של הלב מפסיקה לפתע ולכן הלב מפסיק לתפקד ואין דופק (מוכר כ"אסיסטולה"). במקרה כזה יש להזעיק ניידת טיפול נמרץ ולבצע עיסוי לב כדי להבטיח שכמות מסוימת של דם תגיע למוח עד להגעת צוות רפואי שינסה להחזיר את תפקוד הלב באמצעים תרופתיים. צריך להבין: אם פעולת העיסוי אינה מבוצעת בתוך 5-3 דקות מרגע שהתרחש דום הלב, גם אם הלב יחזור לפעום עתיד להיגרם נזק מוחי בלתי הפיך. הסוג השני הוא מצב שבו מתקיימת פעילות חשמלית בלב, אבל היא אינה סדירה וכתוצאה מכך ישנה ירידה באספקת דם למוח (מצב הקרוי "פרפור חדרים"). בסיטואציה שכזו הטיפול מחייב הזעקת ניידת טיפול נמרץ, וביצוע עיסוי לב בשילוב מתן שוק חשמלי ללב כדי להסדיר את ההולכה החשמלית של הלב (פעולה הנקראת דפיברילציה). פעולה זו של מתן שוק חשמלי ניתן לבצע רק באמצעות מכשיר דפיברילטור וכל שנייה היא קריטית, היות שבמצב כזה הפעילות החשמלית של הלב יכולה להימשך מספר דקות בלבד. אם מצליחים לבצע עיסוי ללב ודפיברילזציה בתוך 7-3 דקות, ובמקרים מסוימים עד 10 דקות לכל היותר – יש סיכוי להביא להסדרת פעילות הלב. זו הסיבה שבמקרה חירום שכזה נדרש שיתוף פעולה בין אדם שיבצע עיסוי ואדם נוסף שיזעיק עזרה ויביא את מכשיר הדפיברילטור, בהנחה שיש כזה בנמצא".

באשר לפעילות מכשיר הדפיברילטור אומר פרופ' הלפרן: "מדובר במכשיר החייאה נייד. עד לפני כמה שנים מכשירים מסוג זה היו בנמצא רק באמבולנסים, אולם בשנים האחרונות ומאז שהצליחו לפתח מכשירים קטנים, אוטומטיים וקלים לתפעול, כל אחד יכול להפעילם – גם אדם שאין לו הכשרה רפואית. לכן כיום מכשירי דפיברילטור זמינים בהרבה מאוד גופים וחברות. הצבת מכשיר החייאה מסוג זה נחשבת בשנים האחרונות לסטנדרט בארגונים ציבוריים ורשויות מקומיות – וזהו דבר מבורך. השילוב המנצח בהצלת חיים: הכרה של פעולות החייאה וזמינות של מכשיר מסוג דפיברילטור, ומכאן חשוב שכל אזרח יעבור הדרכת החייאה שתוכל לתת מענה במצבי חירום".

הדרכת החייאה של קבוצת ש.א.ג שירותי רפואה קרדיט: ש.א.ג שירותי רפואה

מודעות גבוהה להחייאה גם במגזר הפרטי

על פי תקנות שאושרו בכנסת בשנת 2014 בהמלצת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, חובה להציב מכשירי החייאה מסוג דפיברילטור במקומות ציבוריים. ההגדרה של מקום ציבורי כוללת מקומות עם לפחות 500 עובדים, מקומות שבהם עוברים לפחות 500 איש, כמו גם תחנות רכבת, אצטדיוני ספורט, מוסדות להשכלה גבוהה ובתי מלון. בחודש מרץ האחרון הורחב החוק גם לבתי ספר שבהם לומדים לפחות 500 תלמידים, והיעד הוא להרחיב את התקנה גם למוסדות חינוך שבהם לומדים לפחות 250 תלמידים".

מבחינת החובה ללמוד החייאה, מרחיבה לימור טובול, מנהלת מכירות בש.א.ג שירותי רפואה העוסקת במתן הדרכות וקורסים בתחום ההחייאה: "כיום חיילים לומדים במסגרת הטירונות החייאה בסיסית ותלמידי כיתות י' לומדים במסגרת תכנית הלימודים קורס החייאה הכולל 22 שעות. מעבר לכך, בכל מקום שבו עובדים למעלה מ־50 עובדים, חובה לדאוג שעל כל 50 עובדים לפחות ארבעה עובדים ילמדו החייאה בסיסית ויוכלו להגיש עזרה ראשונה במקרה הצורך. אנו עדים לכך שהמודעות ההולכת וגוברת, מביאה לכך שגם חברות קטנות, כדוגמת משרדי עורכי דין ורואי חשבון, שאינם מחויבים להכשיר עובדים למתן עזרה ראשונה ולהצטיידות במכשיר דפיברילטור, עושים זאת על מנת לדאוג לביטחונם של העובדים. פעמים רבות הדרישה וההמלצה מגיעה מאחד העובדים שהיה בעצמו עד לאירוע שחייב החייאה. בהקשר הזה חשוב לומר כי לאחר הדרכה של 45 דקות, כל אחד יכול להפעיל דפיברילטור ולהציל חיים".

לדברי טובול: "קבוצה נוספת המודעת היטב לחשיבותה של החייאה, כוללת אנשים העוסקים בספורט כתחביב במסגרת קבוצתית כדוגמת קבוצות רכיבה וריצה וכמו כן משיטי יאכטות. מדובר באנשים עם מודעות גבוהה לכך שאדם בכל גיל ובכל מצב בריאותי יכול ללקות בלבו, ובעיקר בגילאי 55-35, מה גם שבשנים האחרונות שמענו כולנו באמצעי התקשורת על מקרים שבהם ספורטאים התמוטטו במהלך פעילות. כאשר מדובר בקבוצות הנפגשות על בסיס קבוע, מתארגנים כל חבריה ביחד, לומדים החייאה ומצטיידים בדפיברילטור.

"היום גם אנשים פרטיים עם בן משפחה חולה לב מקפידים לעבור קורס החייאה ולהצטייד בדפיברילטור. גם מטיילים שמתכננים לנסוע ליעדים שבהם שירותי רפואה מצילת חיים אינם זמינים או שאינם סומכים עליה, לא נשארים אדישים, לוקחים אחריות, נרשמים לקורס החייאה ורוכשים דפיברילטור נייד. כך נוהגות בין היתר הפקת התכנית 'הישרדות' ומשלחות תלמידים היוצאות לפולין, שעבורן קבוצת ש.א.ג שירותי רפואה מספקת את ציוד ההחייאה וכמובן את ההדרכות".