מה באמת ישנה את מעמד הכדורסלן הישראלי
מדוע למרות ההצלחות של נבחרות העתודה ובסיוע חוקים רוסיים, הכדורסלן ישראלי ממשיך לדשדש? בגדול, לא צריך חוקים – צריך סגנון משחק אחר
לפעמים מבט חד וקצר על המספרים יכול ללמד את מה שחוקים רוסיים ואיומי השבתות ליגה מעוורים אותנו מלראות. מדד usage מציג את מידת ההסתמכות של הקבוצה על השחקן. המדד משלב את הנקודות, האסיסטים והאיבודים של השחקן כתלות במספר הדקות שלו, כך שככל שהמדד גבוה יותר, כך הוא מלמד לגבי מרכזיות השחקן במשחק.
מדד ה-usage של השחקן הישראלי הבכיר בשש קבוצות שנבדקו עומד בממוצע מתחת ל-20% ואילו המדד של השחקן הזר הבכיר באותן הקבוצות עומד על כ-28%. במילים פשוטות, השחקן הישראלי נמצא אמנם על הפרקט (גם בזכות החוק הרוסי) אך לא מעורב מספיק במשחק. התבוננות נוספת בנתונים של מכבי אשדוד באר טוביה מראה שהפערים בין שחקני הקבוצה באחוזי ה-usage יחסית קטנים בהשוואה לקבוצות אחרות, ללמדנו את מה שניתן היה לראות במהלך העונה מהתבוננות במשחקי הקבוצה - כאשר המשחק קבוצתי יותר, באים לידי ביטוי יותר שחקנים המסוגלים לממש את כשרונם.
מכבי אשדוד באר טוביה. מקרה מבחן וכאן קבור הכלב. כאשר המשחק לא מספיק קבוצתי, השחקנים בעלי היכולות האישיות הם אלו שבאים יותר לידי ביטוי. ומיהם אותם שחקנים? נכון, השחקנים הזרים. ומה קורה ליתר השחקנים המקומיים? לא מעורבים מספיק, למרות שהם שוהים על הפרקט, ולכן גם לא מתפתחים. זאת הסיבה לכך שדקות משחק זה פקטור חשוב ביותר בפיתוח השחקן אך לא מספק, כפי שאמר השנה ליאור אליהו: "יש צעירים, ואם יקבלו הזדמנות הם יהיו טובים וישתפרו. בכל קבוצה יש 4-5 זרים, והם מקבלים 95% מהכדורים". בתחושה הראשונה זה נשמע כמו עוד אמירה שלא מפנימה את העובדה שהשחקן הישראלי פשוט צריך להשתפר כדי שהכדורים יגיעו גם אליו. אבל אם אתה לא טאלנט יוצא דופן כמו לוקה דונצ'יץ' או בתקווה דני אבדיה, תתקשה להבקיע את החומה כשחקן צעיר, גם אם אתה מאותרג בחוק רוסי שמבטיח עבורך דקות פרקט. היטיב לסכם זאת יובל זוסמן שנבחר כ-MVP של אליפות אירופה עד גיל 20 והתייבש כל השנה על הספסל במכבי תל אביב: "אני שמח שהייתה לי קבוצה (נבחרת ישראל) שנתנה לי לשחק את המשחק שאני יכול לשחק".
זאת תמצית הסיפור - כל עוד הקבוצות ישחקו משחק המתבסס על יכולות אישיות של שחקנים זרים ולא יתבססו על המשחק הקבוצתי שהוא לחם חוקינו מאז ומעולם, השחקן הישראלי לא יתפתח למה שהוא מסוגל כנראה להתפתח.
לא השתכנעתם עד כה? בואו נבחן שתי דוגמאות בולטות ועכשוויות שממחישות את הקריטיות במסגרת קבוצתית בפיתוח שחקנים צעירים. נתחיל בבוסטון סלטיקס שנתנה פייט אדיר בגמר המערב השנה. בוסטון היתה הקבוצה הכי צעירה בפלייאוף (גיל ממוצע 25), עם שחקנים מובילים בני 19 (ג'ייסון טייטום) ו-21 (ג'ילין בראון) שכמעט השכיחו את הפציעה של הכוכב שלה (קיירי איירווינג) ומוקמה השנה במקום ה-17 (!) בתקציב השכר שלה ב-NBA. סגנון המשחק שלה קבוצתי, החל בהגנה הקבוצתית וכלה במשחק התקפה המבוסס על מסירות, חיתוכים וחסימות. סגנון משחק זה מסייע לכל השחקנים להתבלט, ראו מקרה עומרי כספי בגולדן סטייט עד הפציעה שלו.
אבל לא צריך ללכת רחוק. בואו נחזור לדוגמה המקומית של מכבי אשדוד באר טוביה שהציגה עונה פנטסטית בתקציב של 5.5 מיליון שקל ומבליטה את המשחק הקבוצתי - ספגה פחות מ-80 נקודות למשחק, מקום שני בליגה במספר עבירות ממוצע, קבוצה שהשחקן הזר המוביל שלה (סק הנרי) בעל ממוצע של 7 אסיסטים לאחר הפציעה של דיוויד לורי, עוד זר שהציג מספרים אישיים יפים שלא עזרו לקבוצה (הנתונים נכונים לתקופה במהלך הפלייאוף). איפה זה פוגש את השחקן הישראלי? זה פוגש את נמרוד לוי עם מדד usage בין הגבוהים בקבוצה (!), את אדם אריאל בן ה-23 שהציג שיפור רב וגם את אלכס צ'וברביץ' בן ה-31 שהמשחק הקבוצתי איפשר לו להפגין עונה מוצלחת.
המסר ברור. מה שמשנה זה לא רק חוק רוסי ומספר דקות על הפרקט אלא גם ובעיקר יצירת מסגרת קבוצתית בה שחקנים ישראלים צעירים יכולים לפרוץ קדימה. לשם כך צריך להביא שחקני חיזוק שמתאימים לשיטה הקבוצתית ולא שחקני "חילוש" שכופים משחק אינדבידואלי המייצר בהם תלות. הקריאה שמופנית כיום לבעלי הקבוצות ולמאמנים לאור הצלחת נבחרת העתודה היא שיאמינו יותר בשחקן הישראלי. הקריאה מכתבה זו דומה, אך עם שינוי קל – האמינו יותר במשחק הקבוצתי הישראלי. זה כדורסל ישראלי במיטבו ונבחרת העתודה המחישה את זה בצורה המשכנעת ביותר שניתן להציג.
הכותב הוא יועץ ארגוני בחברות עסקיות ובספורט. מוביל את תכנית ה - MBA עם לימודי ניהול ספורט בקריה האקדמית אונו
