חילוט בצמרת: הפרקליטות מנסה לטאטא מספרים בלתי נסבלים

פרקליטות המדינה, בנתונים שפרסמה על הליכי החילוט, מנסה לתעתע ולטאטא את הבעיה שעולה משלושה מספרים: 704 מיליון שקל שנתפסים זמנית בתחילת החקירה; 234 מיליון שקל שמבקשת הפרקליטות לחלט לאחר ההרשעה; ו־50 מיליון שקל שבית המשפט מאשר לחלט סופית.

המספרים האלה מטרידים כי הם הורסים את חייהם של בני אדם הרבה לפני שהורשעו: מקפיאים את רכושם בתחילת ההליך, כשחזקת החפות עדיין עומדת להם, בשעה שהמשפט יכול להימשך שנים. בדיעבד מתברר שהחילוט הסופי קטן בשיעורים ניכרים מהחילוט הזמני שהוטל. למה הדבר דומה? לאדם שנעצר לשנה עד סיום משפטו, ולבסוף גזר הדין שולח אותו לשלושה חודשי מאסר.

לכן הפערים בין 704 ל־234 ול־50 הם בלתי נסבלים. כיצד הפרקליטות מטאטאת אותם הצדה? בדו”ח היא מציינת שמתוך 234 מיליון שקל שהיא מבקשת, בית המשפט מאשר ליטול מהחשוד 224 מיליון ‑ כולל עיקולי מס וקנסות.

פרקליט המדינה, שי ניצן צילום: יריב כץ

הבעיה היא שלפי חוק איסור הלבנת הון, את העיקולים והקנסות אסור לה לבקש. הפרקליטות מציינת אותם כדי לטשטש את הפער הבלתי נסבל בין החילוט הזמני לסופי.

במקרה של אנשים נורמטיביים שנחשדו במעידה חד־פעמית, הפער גדול אף יותר, שכן הדו”ח מחבר את נתוני החילוט של פשע מאורגן וצווארון לבן. בפשע המאורגן סכומי החילוט הזמני קרובים לסכומי החילוט הסופי, מה שמעצים את הפער לעומת חילוט מחשודים “נורמטיביים”.

יש מי שיברך על השוויון הזה בין דומרני לאלוביץ’. אלא שבית המשפט העליון, בפסק דין שניתן לאחרונה, ריסן מעט את תיאבון החילוט. השופטת ענת ברון שדנה בהיקף החילוט הזמני בתיק שבו נאשמת עמותת "חסדי דוד לעדת הבוכרים" במרמה והלבנת הון, הורתה על חילוט מידתי יותר ‑ רק 2.5 מיליון שקל, למרות שהמדינה טענה למרמה בסך 6.8 מיליון שקל.