מייסדי NSO הביאו להפסקת המגעים למכירתה לוורינט

הופסקו המגעים לרכישת חברת הסייבר ההתקפי NSO על ידי ורינט. ל"כלכליסט" נודע כי המגעים לרכישה הובילו לעימות בין בעלת השליטה (60%) ב־NSO פרנסיסקו פרטנרס לשני המייסדים והמנהלים המשותפים של NSO שלו חוליו ועמרי לביא, שהתנגדו לעסקה מהרגע הראשון. לטענתם, העסקה טובה לבעלי המניות, אבל לא לחברה ולא למנהליה.

חוליו ולביא חיוניים לביצוע העיסקה, ולמעשה לא ניתן לבצע אותה בלעדיהם. זאת, אף שכל אחד מהם מחזיק רק ב־10% מהחברה. הסיבה המרכזית היא היקף הידע שבידיהם, וההכרח של נוכחותם בכיווני ההתפתחות העתידית בחברה, בתחום המחקר והפיתוח.

מימין שלו חוליו ועמרי לביא מייסדי NSO צילום: בר כהן

על פי פרטי העסקה, שכאמור לא יצאה לפועל, ורינט היתה אמורה לשלם 300 מיליון דולר במזומן, 100 מיליון דולר בדיבידנד מקופת המזומנים של NSO, ועוד 600 מיליון דולר במניות של ורינט עצמה, שתקצה לבעלי המניות של NSO. מניות אלה היו אמורות להיות חסומות לשנה. בתמורה, היא היתה אמורה לקבל את כל מניות החברה.

"ורינט לא תואמת את התרבות הארגונית ב־NSO"

בשיחות עם מנהל השלוחה הישראלית של פרנסיסקו פרטנרס ערן גורב, טענו חוליו ולביא כי העסקה נכונה אולי מבחינה שיווקית, והטכנולוגיות של שתי החברות הן משלימות, אבל היא לא נכונה מבחינות אחרות. לדבריהם, התרבות הארגונית של ורינט, כחברה מפסידה, "מיושנת וחסרת חדשנות, ואינה תואמת את התרבות הארגונית ב־NSO - חברה שצומחת ב־20%–25% כל שנה ומייצרת תזרים של 100–150 מיליון דולר בשנה".

השניים טענו גם שמדובר בעסקה לא כדאית, שהתמורה בה מותנית בהצלחת החברה הממוזגת ובעלייה של מניית ורינט בשנה שבה המניות חסומות. נימוק נוסף היה שלפי תנאי המיזוג, NSO היתה אמורה לפעול כחטיבה נפרדת בוורינט, אך תהיה כפופה למנכ"ל דן בודנר. חוליו ולביא הבהירו שהם מעוניינים ש־NSO תישאר חברה־בת עצמאית, אך ורינט התנגדה.

חוליו ולביא קיבלו גיבוי ממנהלים בכירים נוספים בחברה - כולל בעלי מניות - וההתנגדות העקבית הביאה לכניעת פרנסיסקו פרטנרס. הקרן חששה שההנהלה תפסיק לתפקד לאחר הרכישה, והביאה להפסקה שקטה של המגעים, או "מוות טבעי" כפי שהוגדר על ידי אחד מהמעורבים במשא ומתן. חוליו משמש מנכ"ל ב־NSO ולביא הוא מנהל הפיתוח העיסקי.

הפער בין הרצון של פרנסיסקו פרטנרס למכור בכל מחיר להתעקשות של המנהלים למכור רק בתנאים מסוימים, עלול להוביל לקשיים גם במגעים עתידיים למכירה. ורינט, שמנייתה עלתה מאז הדיווחים על המשא ומתן ביותר מ־10%, והיא נסחרת לפי שווי של 3.1 מיליארד דולר, היתה הניסיון השני לאקזיט של פרנסיסקו פרטנרס.

גורב הוביל את העסקה מול ורינט, וגם את הרכישה של 60% מניות החברה ב־2014, תמורת כ־140 מיליון דולר. בהסכם נקבע שלמשרד הביטחון תהיה זכות וטו על החוזים שתחתום החברה, מחשש לפגיעה בביטחון המדינה. 20% מוחזקים כאמור בידי חוליו ולביא, 10% בידי העובדים ו־10% נוספים בידי בועז גולדמן וטל דיליאן, שני היזמים של סירקל - חברת סייבר אחרת, שנרכשה על ידי NSO לאחר שפרנסיסקו פרטנרס רכשה את השליטה בה.

ההתנגדות של חוליו ולביא עלתה עוד לפני הפרשה שבמסגרתה גנב עובד של NSO מידע מהחברה, לאחר שזומן לשימוע לפני פיטורים, ועוררה סערה בתחילת החודש. האירוע חשף את הקלות שבה יכול עובד של החברה לגנוב את המידע הרגיש, שחושף את הטכנולוגיה המיוחדת שפיתחה החברה. העובד זומן לשימוע שבו הובהר לו כי נאסר עליו להוציא את המידע השייך לחברה ולהעבירו לגורם אחר. למרות זאת, שיבש העובד את תוכנת האבטחה במקום העבודה והעביר את החומר לכונן חיצוני. ואולם כאמור הוא לא הספיק למסור אותו, והנזק לחברה, וגם למדינה – נמנע. הוא נתפס כשניסה למכור את המידע לגורם חיצוני, וזה הסגיר אותו. המגעים לרכישה נמשכו גם לאחר חשיפתה.

גם בלקסטון התעניינה ברכישת NSO ונסוגה

קרן ההשקעות בלקסטון עמדה לרכוש באוגוסט שעבר 40% ממניות NSO, אך נסוגה לאחר שהעסקה דלפה ל"כלכליסט" ומול משרדי הקרן החלו הפגנות ומחאות של ארגוני זכויות אדם. המוחים טענו שהתוכנה שדלפה לכונן - פגסוס - משמשת לדיכוי מתנגדי משטר במקסיקו. פגסוס מאפשרת לפרוץ לטלפונים סלולריים ולמחשבים ולהאזין להם, באמצעות שתילת קוד זעיר ובלתי נראה במכשיר.