"גובה תשלום המזונות תלוי רק לאיזה בית משפט מגיעים"

"כשנכנס לקוח ומבקש יעוץ ואנחנו כעורכי דין לא יכולים לתת תשובות חד־משמעיות זו בעיה. כשלקוחה שואלת כמה מזונות תקבל התשובה הכי הוגנת שאני יכולה לתת לה היא 'תלוי לאיזה בית משפט נגיע'". כך אמרה עו"ד לורי גייזלר בנוגע להשלכותיו של פסק הדין של בית המשפט העליון לפיו במשמורת משותפת והשתכרות דומה - האב והם יחלקו בנטל שווה בשווה והמעמסה לא תהיה רק על האב.

הדברים נאמרו בדיון שהתקיים היום (ד') במסגרת פורום 100 DUN'S של ענף דיני משפחה לשנת 2018, בו השתתפו כ־20 עורכי דין מבכירי הענף בישראל. את הדיון ניהל הפרשן המשפטי של "כלכליסט" משה גורלי.

עו"ד ענבל סגמן דקל הצטרפה גם היא לביקורת על טווח שיקול הדעת של בתי המשפט והוסיפה כי "כשהטווחים למזונות עומדים בין 0 ל־3,000 שקל אין ודאות וזה מקשה עלינו להגיע להסכמות. בעוד שבתל אביב מוחקים תביעות להפחתת מזונות על הסף, בפתח תקווה מקבלים ומחילים אותן באופן רטרואקטיבי. אנחנו צריכים שיהיה סדר בכאוס. ההלכה עצמה מבורכת אבל היישום בעייתי".

יושבות הפאנל התייחסו למידת הפגיעה שמתאפשרת בעקבות פסק הדין. עו"ד דפנה זיס אמרה כי "בסופו של דבר אני רואה שהחלשים, שהם ברוב הפעמים החלשות, נפגעו. צריך לזכור שהמגשר לא מנסה להגיע למקום צודק אלא להסכמות. כשצד אחד יותר אגרסיבי ומיומן והצד השני חלש יותר אתה מגיע למצב של הסכמים לא הוגנים שפוגעים בחלשים".

גישור חובה - בעד ונגד

עו"ד שני ליבמן הזכירה כי פסק הדין מדבר על "אחריות הורית משותפת": "הבעיה הגדולה היא לבדוק את האחריות ההורית, אם זמני הלינה שווים אבל רק האם מתרוצצת לרופאים וחוגים ויוצאת מהעבודה כדי להביא לילד ציוד שהאב שכח - אז על מי נופל נטל האחריות?". בנושא זה הוסיפה עו"ד עינת טירר: "משמורת משותפת, אם היא אמיתית, יכולה להיות נפלאה. אם האבא לא היה דומיננטי ופתאום הפך לכזה הילדים הרוויחו. אבל אם מקבלים תביעות של משמורת והאבא לא מקיים את חלקו, כאן נוצרת הבעיה. לכן, צריך לבדוק מה היה המצב לפני הגירושים, בסוף רק במקרים חריגים האב הופך למעורב מ־0 ל־10, יש מקרים שהאבות עושים הצגה לטובת המזונות המופחתים".

במהלך הדיון, עלה נושא "גישור החובה" בסכסוכי משפחה. חברי הפורום נשאלו על הבג"ץ שתלוי ועומד והוויכוח על הנזק מול התועלת - האם באמת נחסכים מאבקים משפטיים או שמדובר רק במריחת זמן נוספת ללא תועלת. גורלי הציג את הנתון כי בשנה הראשונה ליישום החוק הוגשו כ־47 אלף תובענות לבתי המשפט למשפחה ולבתי הדין הרבניים, לעומת כ־17 אלף שהוגשו בשנה שלאחר מכן בגלל החוק.

"הנתונים לא נותנים תמונה מספקת", אמרה עו"ד טלי איטקין. "המון אנשים פונים אלינו בגלל הסכמים שנעשו בצורה לקויה ובעצם כל הדברים שהתרענו עליהם מבעוד מועד התבררו כנכונים. אנחנו רואים הסכמים שחסרים בהם מנגנונים, שחסרה בהם האכיפה של ההסכמים שבין בני הזוג, או של זמני שהות עם ילדים".

משתתפי כנס דיני משפחה וירושה בפורום 100 DUN'S צילום: אוראל כהן

במהלך הדיון, עלה נושא "גישור החובה" בסכסוכי משפחה. חברי הפורום נשאלו על הבג"ץ שתלוי ועומד והוויכוח על הנזק מול התועלת - האם באמת נחסכים מאבקים משפטיים או שמדובר רק במריחת זמן נוספת ללא תועלת. גורלי הציג את הנתון כי בשנה הראשונה ליישום החוק הוגשו כ־47 אלף תובענות לבתי המשפט למשפחה ולבתי הדין הרבניים, לעומת כ־17 אלף שהוגשו בשנה שלאחר מכן בגלל החוק.

"הנתונים לא נותנים תמונה מספקת", אמרה עו"ד טלי איטקין. "המון אנשים פונים אלינו בגלל הסכמים שנעשו בצורה לקויה ובעצם כל הדברים שהתרענו עליהם מבעוד מועד התבררו כנכונים. אנחנו רואים הסכמים שחסרים בהם מנגנונים, שחסרה בהם האכיפה של ההסכמים שבין בני הזוג, או של זמני שהות עם ילדים".

עו"ד שני ליבמן הוסיפה כי "החוק מתאים לתיקים פשוטים במהותם. אני לא חושבת שעובדות סוציאליות יכולות להנחות בעניין עסקים, חברות או רכוש. מהניסיון שלי אני רואה שבזמן שהעו"סים מנסים ליצור הסכם, מתבצעות הברחות רכוש, או שקורה מצב שהורים מפסיקים לראות את ילדיהם".

עו"ד איימי בכור־בוני סיפרה שבמסגרת עבודתה היא פוגשת עורכי דין ממדינות שונות בעולם בהן החוק הזה קיים כבר שנים. "החוק בצרפת למשל מחייב את עורכי הדין להציג הסכמות מראש כשברור שנושא המזונות לא נדון בפני שופט ומה שמגיע לבית המשפט זו מחלוקות מצומצמות בהליכים מהירים", היא תארה. "אני חושבת שהחוק הוא חוק טוב שלא מיושם נכון".

עו"ד זאב ולנר ביקש להגן על החוק. "דווקא באיזור תל אביב ראיתי תופעות חיוביות. כל הלקוחות הגיעו עם הסכמים והעובדת הסוציאלית לא התיימרה לפתור את הבעיה בעצמה, הן מנסות לעשות את העבודה הכי טוב שאפשר. לזוגות יש פסק זמן לחשוב, בעבר הם היו רצים לתביעות שמוציאים עליהן את כל הכסף ומלווים מהמשפחה ויחד עם זאת יש כאן את כל האפשרויות להשתמש בצווים זמניים".

לעומתו, עו"ד איתן קוהלי דווקא מתנגד לחוק ומאשים את תפקודן של יחידות הסיוע. "זהו חוק כפייתי, שלא מתאים למדינה שלנו. כשמגיע אלי לקוח, אני תמיד מנסה למצוא פתרון וליישב את הבעיה בדרכי נועם בלי קשר לחוק. החוק הביא המון בעיות לאנשים עצמם, למתדיינים, לעורכי הדין ולשופטים שמוצפים בבקשות וסעדים דחופים. היישום של החוק נוראי. אנשים מקבלים יעוץ לא נכון ומוטעה ומנסחים להם הסכמים מוטעים".

פגיעה בקהילה הלהט"בית

גם עו"ד יעקב בלס, ממתנגדי החוק ומיוזמי הבג"ץ שעומד כנגדו מאמין שהחוק מיותר. "מי שרצה לכתוב כתב תביעה פוגעני יעשה את זה גם בדיחוי של חודש וחצי. למעמד היותר מוחלש נוצרת בעיה כי אם הולכים למצב של גישור של חודשיים, בזמן הזה אנשים מבריחים כספים ובסוף ומגיעים לתביעות".

"יש דבר אחד שתמיד שוכחים בדיונים על החוק הזה", הזכירה עו"ד רומי קנבל, "כל נושא הגישור לא התחיל בדיני משפחה אלא בהליכים אזרחיים ושם הגישור לא מתקיים עד שהוגשו כתבי הטענות. זה מה שחסר בחוק שלנו, הגישור חובה הוא שלב חשוב, אבל אם היו עושים כמו בהליך האזרחי אז היה אפשר ללכת להליך בצורה יותר מוגנת והאוכלוסייה המוחלשת הייתה פחות נפגעת".

עו״ד מאיה הרצברג אלון צידדה בחוק שמחייב את הצדדים להגיע לגישור: "החוק חולל שינוי חיובי ותקופת עיכוב ההליכים מאפשרת פסק זמן נקי ללא כתבי טענות משמיצים להגעה להסכם באמצעות עורכי הדין ומגשרים. עם זאת חולשת החוק - הפגישה הראשונה ביחידת הסיוע עם עובדות סוציאליות חסרות ידע משפטי - ניתנת לתיקון: את הישיבה הראשונה יש לקיים בבית משפט בפני שופטים בדימוס (שממילא מכהנים לצורך אישורי הסכם) ועובדת סוציאלית, כך שתהיה יעילה יותר".

בנוסף, עלה נושא זכויות להט"בים לאימוץ ופונדקאות. "יש אות קלון ענק למדינה שמדברת כל הזמן על שוויון", אמרה עו"ד שני ליבמן. "יש פה מדינה שהולכת ומתאימה את עצמה לקהל הדתי, האג'נדה הפוליטית יותר חשובה מחירויות הפרט. אנחנו יוצרים חברה שיש בה מעמדות סוג א', סוג ב' לפי האמונה הדתית. החקיקה במיוחד בדיני משפחה הופכת לדתית ופוגעת בחילוניים ויותר מכולם בקהילה הלהט"בית".

עו"ד קנבל התייחסה גם היא לנושא ואמרה "אני לא חושבת שיש רוב במדינה שחושב שאין זכאות להכרה בלהט"בים. אנחנו חוזרים לסטטוס קוו הדתי. דווקא במקרה הזה בתי המשפט למשפחה עושים מהפכה מלמטה מאפשרים ויוצרים מקום ובמה ונותנים פסק דין הצהרתי להורות".

נושא נוסף שעלה הוא התיקון לחוק בנוגע לחסינות שניתנת לנשים שחוזרות בהן מעדותן. עו"ד מורן סמון, אחת ממובילות הקמפיין לשינוי החוק אמרה: "נשים צריכות להראות שהן לוקחות אחריות על החלק שלהן, כלומר לשאת את הדין ובאחריות. יש מקום לבטל לחלוטין את ההנחיה".