גבה דמי תיווך של 26 מיליון שקל באופן לא חוקי, אך לא יעמוד לדין

משה גבריאל, לשעבר מנכ"ל החברה הציבורית אינטרקולוני השקעות, הפר לכאורה אמונים כלפי החברה, כך פסקה השופטת דניה קרת מאיר בנוגע לקומבינה שבה שלשל גבריאל לכיסה של חברה פרטית בשליטתו 26 מיליון שקל. עם זאת, השופטת דחתה את הבקשה לאישור תביעה נגזרת שהגיש שמואל שקדי.

במרכז הסיפור הזה, שמתגלגל בבתי המשפט כשש שנים, נמצא מתחם טאוורס, ששטחו 4,500 מ”ר, בשכונת נווה צדק בתל אביב. הנכס הזה נמכר על ידי חברת אינטרקולוני טאוורס, החברה־הנכדה של אינרטקולוני השקעות, ב־236 מיליון שקל לחברת "אביב בנווה צדק".

ב־2010 כיהן גבריאל כמנכ"ל אינטרקולוני השקעות וכדירקטור בחברה־הבת ובחברה־הנכדה, וכשעלתה על הפרק עסקת המכירה, זיהה גבריאל הזדמנות לעשות לביתו. באמצעות חברה פרטית שבשליטתו, “ליבר”, חתם גבריאל על הסכם אופציה עם החברה־הנכדה אינטרקולוני טאוורס. האופציה סוחרה לחברת אביב, וזו מימשה אותה ב־200 מיליון שקל ועוד 36 מיליון שקל לגבריאל עבור סיחור האופציה. גבריאל העביר 10 מיליון שקל לחברה־הנכדה, והותיר בכיסו 26 מיליון שקל.

השופטת דניה קרת מאיר ומנכ”ל אינטרקולוני לשעבר משה גבריאל. תשתית ראייתית לכאורה לעילת תביעה נגד גבריאל צילום: עינת לברון

הצגה כוזבת לדירקטוריון

בבקשה לתביעה הנגזרת נטען שגבריאל פעל בנכס בניגוד עניינים: כנושא משרה בחברות אינטרקולוני וכמי שהפיק לעצמו רווח מהנכס, ולכן מלוא הסכום, 236 מיליון שקל, שייך לאינטרקולוני.

מלבד ניגוד העניינים נטען כי הצגת העסקה לדירקטוריון היתה כוזבת: “לאחר קבלת 200 מיליון השקל תקבל בעלת הנכס אינטרקולוני טאוורס 20% מהרווחים אחרי כל ההוצאות של הפרויקט, ובכללן גם דמי שיווק מקובלים של כ־4% וניהול של כ־2%”. על כך כתבה השופטת: "תיאור זה אינו עולה כמובן בקנה אחד עם סיטואציה של סיחור האופציה לצד ג' (אביב הרוכשת – מ.ג), שישלם לגבריאל או לליבר תמורה בגין עצם סיחור האופציה". ההסכם בין ליבר לאביב, שכלל תשלום של 36 מיליון שקל לליבר עבור הסיחור, לא הובא כלל לידיעת הדירקטוריון של אינטרקולוני, נכתב בפסק הדין.

הדירקטורים ידעו כי חברה בבעלות המנכ"ל עתידה להרוויח 26 מיליון שקל, ובפרוטוקול ישיבת הדירקטוריון נרשם "זה נשמע צורם", ו"ייתכן שהיו פאולים בדרכי האישור". על כך כתבה השופטת: "די באמור לעיל כדי להקים תשתית ראייתית לכאורה לטענה לפיה קמה לחברה עילת תביעה נגד גבריאל". אלא שלבסוף היא דחתה את הבקשה לנגזרת, גם נגד הדירקטורים וגם נגד גבריאל.

בנוגע לדירקטורים, הבקשה נדחתה בגלל הפטור הביטוחי מאחריות, שמגן על הדירקטורים מפני תביעת רשלנות. מלבד זאת, כפי שטענו פרקליטיהם, אושרה לבסוף עסקה שהניבה לחברה סכום גבוה, למרות הקופון שהמנכ"ל גזר על הדרך. עוד קבעה השופטת שהחלטת הדירקטוריון לא להגיש תביעה נגזרת עומדת בכללי שיקול הדעת העסקי.

בנוגע למנכ"ל גבריאל, הבקשה לנגזרת נגדו נדחתה מכיוון שהמבקש שקדי "לא הוכיח כי הוא בעל מניות בחברה, ואין אפשרות להחליפו בתובע מתאים גם אם מדובר בעילה ראויה". כלומר הסיבה היא טכנית: תביעה נגזרת יכול להגיש רק בעל מניות, ושקדי לא היה כזה בעת שהגיש את הבקשה.

הסיפור לא נגמר

סביר להניח שעל קביעה זו יוגש ערעור, כיוון שבסיבובים קודמים שהגיעו לבית המשפט העליון אושר שקדי בידי העליון כמי שרשאי להגיש תביעה נגזרת "כפולה ומשולשת". וזהו התקדים שכבר נרשם בפרשה זו – בעל מניה בחברה ציבורית יכול להגיש נגזרת גם על עילות שנוצרו בחברה־הבת ("נגזרת כפולה") וגם בחברה הנכדה ("נגזרת משולשת") כמו במקרה הנוכחי.

את התובע מייצג עו"ד גיל רון, את גבריאל עורכי הדין אייל רוזובסקי ורלי לשם ממשרד מיתר, את האם והבת (אינטרקולוני השקעות ואינטרקולוני אחזקות) עו"ד ליפא מאיר, את הנכדה (אינטרקולוני טאוורס) עו"ד שאול ברגרזון, ואת הדירקטורים, עורכי הדין אורלי טננבאום ודניאל לסרי ממשרד גורנציקי.