"אל נקמות": מחזה מאוד רדיקלי

בסוף החודש יעלה תיאטרון הקאמרי את ההצגה “אל נקמות” שכתב שלום אש ב־1906 בבימויו של איתי טיראן.

טיראן שכתב מחדש את המחזה השנוי במחלוקת יחד עם התסריטאי דני רוזנברג (“ג’וני ואבירי הגליל”) ומשתתפים בו בין השאר אלון דהן, ג’וי ריגר, אנסטסיה פיין, הלנה ירלובה, מיה לנדסמן, ערן מור ונטע פלוטניק.

“כשעמרי (ניצן, מנהל אמנותי - מנ”ש) נתן לי לקרוא את המחזה הרגשתי שאני נחשף לפיסה נדירה, אוצר נחבא אל הכלים, ושאלתי את עצמי למה?”, מספר טיראן. “כשקראתי הבנתי למה. זהו מחזה מאוד רדיקלי שעורר סערה גדולה כי הוא מאיר נקודות בהוויה היהודית גלותית בהקשר של הזנות והשידוכים בעולם היהודי, איך נערות ברחו מהשטייטלים משידוכים אל הזנות. מחזה מאוד רגשי".

ההצגה "אל נקמות" בהקאמרי צילום: קרן ארזי

המחזה מביא את סיפורה של רבקהל’ה, נערה בת 17 שאביה מייעד לה חתן תלמיד חכם כדי להיכנס בשערי גן עדן ולזכות בכבוד בקהילה אליה הוא משתייך. את הכסף לקניית ספר התורה עבורה ולתשלום עבור השדכן הוא עושה מבית הזונות שהוא מחזיק בקומת הקרקע של ביתם. בקומה העליונה הוא מגדל את בתו הטהורה

ומוכר אותה כדי לקנות את עולמו בעולם הבא, ובקומה התחתונה נמכרות הבנות ללקוחותיו. כשרבקה’לה נחשפת לעולם של מטה נרקמת מערכת יחסים רומנטית בינה לבין אחת הבנות ויחד הן מחפשות מילוט מהמילכוד המשותף כדי “להתחיל מחדש כמו שתי חוות בגן עדן”.

כשנכתב המחזה קמו מתנגדים להעלותו, בהם הסופר הנודע י.ל פרץ, שטענו שהוא מפיץ את דיבת היהודים. על אף ההתנגדויות הוא הוצג לראשונה ב־1907 בתיאטרון הלאומי בברלין. ב־1923 עלה המחזה בברודווי אז נעצרו ונאסרו השחקנים בעוון תועבה, התפשטות מעשה פיגולים ופורנוגרפיה. אנשי תיאטרון בהם סטניסלבסקי ויוג’ין אוניל יצאו להגנת ההצגה אך המפיקים והשחקנים הועמדו לדין באשמת פגיעה במוסר. על סיפור המאבק ב”אל נקמות” נכתב המחזה “מעשיה מגונה” שעלה לאחרונה בברודווי ויעלה בקאמרי בספטמבר.