פיס אוף ארט תוצרת חוּרַה
שטיחים צבעוניים, רהיטים ייחודים ופופים מעוצבים מיוצרים במיזם חברתי על ידי סורגות בדואיות בנגב ונמכרים כפריטי יוקרה באירופה. מעצב־העל הבריטי טום דיקסון כבר הזמין נדנדה וחברת העיצוב פיטרו החלה למכור אותם בהזמנה אישית
המוצרים הבאים שיהגה טום דיקסון יכולים להיות, במידה רבה, מושפעים מעבודתן של נשים בדואיות בנגב. איך בדיוק? אז ככה: לאחרונה הזמין מעצב־העל הבריטי למשרדו נדנדה מבית היוצר של iota Project, מיזם ישראלי המייצר רהיטי יוקרה סרוגים בעבודת יד. בהיותו מיזם חברתי הוא מסתמך על עבודת סריגה שעושות נשים הזקוקות לפרנסה בביתן.
כרגע מדובר בשלוש נשים בחוּרַה, אחד מכפרי הבדואים הגדולים בנגב, אך בתקווה שהוא יתרחב בעתיד הקרוב ויסייע לנשים נוספות בארץ ובעולם להתפרנס בכבוד.
אחת מתושבות חורה. פרויקט iota צילום: טולילה הרהיטים של iota – שרפרפים, פופים, שטיחים ופריטים סרוגים אחרים, כולם בעבודת יד, הוצגו כבר בשבוע העיצוב במילנו ובתערוכות שונות בעולם אך עוד כה לא היו זמינים לרכישה בארץ. עכשיו אפשר לרכוש אותם גם פה, הודות לחברת העיצוב פיטרו שאימצה את המיזם לחיקה, ומאפשרת לכל לקוח לבצע הזמנה של רהיטים סרוגים בהתאמה אישית.
מוצרים של iota. מחורה למילנו צילום: רונן מנגן, אי.אף.פי מלבד טום דיקסון, שהכיר את המוצרים של איוטה (iota) דרך עובדת ישראלית במשרדו והזמין את המיזם להציג במסגרת הפרויקט שלו בשבוע העיצוב במילאנו 2017, הוצגו פריטים מהמיזם גם בתערוכת maison&objet בפריז, בשבוע העיצוב בניו יורק, וגם בלונדון ובדובאי.
אחת ההפתעות היתה כאשר התקבלה לאחרונה פנייה מחברת פז’ו בה ביקשו מהם להכין עבורם שטיחונים עבודת יד לרכבים הנמכרים.
לשם כך פותח חוט חדש וחזק יותר, כזה שנכנס לארסנל הקבוע של iota - מילה בלטינית שהפירוש שלה הוא פרגמנט, חלק קטן ממשהו - ומשמש היום ליצירת כדי נוי סרוגים.
צילום: רונן מנגן, אי.אף.פי מאחורי המיזם עומדת שולה מוזס (66) שעלתה לארץ מרומניה בגיל 13. בעברה עיסוקים רבים: היא בוגרת האקדמיה למוזיקה, אשת מחשבים, עובדת התעשייה האווירית ועיתון ידיעות אחרונות, בעלת מעדניה, עורכת ומתרגמת, מתרגלת בודהיזם וגם - חובבת סריגה.
מאז שנת 2000 היא גם פעילה חברתית באמצעות עמותה שהקימה בשם “למרחב” המטפלת בצעירים חסרי עורף משפחתי.
“היתה תקופה מסוימת בה פיסלתי בחימר”, היא מספרת, “ואז הגיע הרעיון לעשות פסל סריגה. התחלתי לשבת וליצור אלמנטים קטנים במסרגה אחת וחיברתי אותם לפסל אחד בגודל של למעלה משני מטר. אחר כך בתום ריטריט של חמישה ימי שתיקה, עלתה בי מחשבה – אם אני יוצרת לבד כל כך הרבה אלמנטים, בטח יש נשים שלא יכולות לצאת מהבית וזקוקות להכנסה ואפשר ללמד אותן לסרוג את האלמנטים הללו. אני לא באה מעולם העיצוב לכן תכננתי בהתחלה על סריגה של וילונות, כריות, דברים מהסוג הזה”.
צילום: טולילה השלב הבא אחרי הרעיון היה היכרותה עם טל צור, מעצבת ומרצה במכון הטכנולוגי חולון (HIT). “היא זו שלקחה את הרעיון לכיוון של עיצוב רהיטים ומוצרים לבית”, מספרת מוזס, “מה שאנחנו מגדירים היום כאמנות שימושית. כל פריט שלנו הוא ‘פיס אוף ארט’, אבל הוא גם שימושי. הוא צריך להיות פונקציונלי, לא רק יפה”.
ומהו הקו האמנותי והאסתטי שמוביל את אותו יופי?
“אחד הדברים שהחלטנו עליו מההתחלה לגבי העיצוב היה שאנחנו לא עושות ‘אתני’ או ‘פולקלור’. אנחנו לא משתמשות בידע שיש לסורגות, אלא עושות עיצוב עכשווי, עם חוטים עכשוויים ופורצי דרך. רק הטכניקה היא של פעם”.
צילום: רונן מנגן, אי.אף.פי איך זה עובד בפועל?
“יש לנו היום שלוש נשים בדואיות מהכפר חוּרַה שעובדות איתנו בצורה קבועה. אנחנו התחייבנו לספק להן עבודה כל הזמן. הגענו לכפר ועשינו להן קורס, הגיעו הרבה נשים ובסוף המשיכו איתנו רק שלוש. זו עבודה לא פשוטה. פעם או פעמיים בשבוע מגיעה אליהן מדריכה עם חומרים, עם הוראות העיצוב וגם אוספת מהן את התוצרים. האלמנטים שהן סורגות עשויים מחוטים שנעשים עבורנו באופן מיוחד, כאלה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר”.
לאן מגיעים המוצרים בהמשך?
“האלמנטים הסרוגים מגיעים אלינו לסטודיו בתל אביב, שם עובדות איתנו עוד כמה מעצבות שמרכיבות את הרהיט השלם. על כל מוצר שלנו מודבקת תעודת זהות של המוצר, עם חתימה של הסורגת. חשוב לנו להעלות להן את הערך העצמי, לחבר אותן. כך הן מבינות שכאשר הן עושות שטיח או מאה פרחים שיורכבו לפוף, הן עושות משהו בעל ערך”.
למה רק נשים בדואיות? יש גם אחרות שישמחו לקחת חלק.
“התחלנו עם כל מיני מחשבות לגבי מי הן אותן נשים שאין להן עבודה ויוכלו להשתתף. אנחנו יכולים לשלם רק דרך גוף מוכר כמו עמותה שלא גוזרת קופון כי אנחנו רוצות שהם יקבלו את מלוא התשלום. התחלנו מגעים עם כל מיני נשים בלוד וגם בטורקיה ולא צלחנו. אני חושבת שכדי לעזור לאנשים הם צריכים לרצות לקבל עזרה, להכיר בצורך. אבל אנחנו נמצא עוד, אני חושבת שבכל מקום יש נשים כאלה שזקוקות לעזרה”.
“העולם הולך היום למקום של התאמה אישית”, אומרת אורה פיטרו־בלכמן מבעלי חברת הריהוט פיטרו ומשנה למנכ”ל. “אנחנו מאפשרים ללקוח – אם זה מעצב או אדריכל או אדם פרטי לבחור את הכל, מרמת צבעי החוט. עבודת היד מאפשרת להטביע חותם אישי, שזה משהו שהרבה אנשים מחפשים היום”.
