בע שנים אחרי מחאת רוטשילד, האוהלים חוזרים. המאהל הלוהט החדש, תרתי משמע, נטוע בשדות של קיבוץ מעיין צבי הסמוכים לחוף דור. הקימו אותו אנשי "שומרי הבית", שדורשים להרחיק לעומק הים את אסדת הפרדת הגז של לווייתן, שתתמקם בקרוב מאוד במרחק של כעשרה קילומטרים בלבד מהחוף.

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

האווירה הכללית היא של חגיגת מחאה. יש פינות להפעלת ילדים, אזור רגיעה שמציעים בו גם טיפולים הוליסטיים, רחבת ריקודים, חדר אוכל מאולתר ואזור מגורים שבו הוקמו האוהלים. תחת רשת צל גדולה קבוצת צעירים עם גיטרות עסוקה בהכנת שיר נגד אסדת הגז. לידם יושבת צעירה המניקה את בתה, ומולה בחור כבן 40, המתהדר בתספורת מוהיקנית, מציג את עצמו כמטפל פלדנקרייז לפעוטות. הוא בדיוק עסוק בטיפול בפעוט כזה.

אבל מאחורי האווירה ההיפית קיימת פעילות אפקטיבית. כפר האוהלים נבנה ממש בצמוד לצינורות מתכת ענקיים, בלוני חמצן וגנרטורים, שהובאו על ידי אנשי נובל אנרג'י כדי להשלים את עבודות ההכנה לקליטת הגז שיזרום מהאסדה בים. הסמיכות הזאת אינה מקרית. המוחים ביקשו, והשבוע גם הצליחו, לעכב את התקדמות העבודות. "הגענו כבר ביום שבת, כשלא נעשו כאן עבודות. היום (ראשון) הגיעו כמה עובדים של החברה ופשוט קיפלו חלק מהציוד", אומר לי טל גונן (39) מקיבוץ נחשונים, מאנשי הגרעין הקשה של "שומרי הבית".

הרצאה במאהל השבוע. מאחורי האווירה ההיפית קיימת פעילות אפקטיבית צילום: אלעד גרשגורן

הם אמרו לכם משהו?

"הם עצמם לא אמרו לנו כלום. שותפויות הגז הגישו תלונה והמשטרה הגיעה כבר בשבת, אבל הכל התנהל באווירה נעימה והמשטרה עדיין בודקת. בינתיים אנחנו פה, וכרגע העבודות של אסדת לווייתן נעצרו בצורה לא אלימה. זה יום היסטורי, וזה מסר למשרד האנרגיה ולנובל אנרג'י ולבעלי המניות שלה".

מה המסר?

"שהציבור בישראל לעולם לא ייתן להקים את האסדה במתווה הנוכחי. הבנו שמי שאמור לשמור עלינו, כמו משרדי הממשלה, לא עושה את זה. הם דואגים לאינטרסים של השותפים בלווייתן, לא לאלה של הציבור. לכן החלטנו שאנחנו מגיעים לשטח, אבל בלי אלימות ובלי ונדליזם. התמקמנו בשטח לא מגודר, שהוא חלק מאדמת ארץ ישראל. אין כאן שלט שאוסר כניסה. הגענו, שמנו אוהלים, והצטרפו אלינו מאות פעילים. תבין, אנחנו אנשים שנלחמים על החיים שלנו, על החיים של הילדים שלנו. אני אישית נלחם על החיים של שלוש הבנות הקטנות שלי, ואנחנו לא ניתן לזה לקרות".

אסדת המחלוקת, שעושה בימים אלה את מסעה לכיוון ישראל, היא למעשה מפעל זיקוק בגובה של בניין בעל עשר קומות, ותכליתה היא הפרדה בין הגז שיוזרם לחוף לבין המים. בתהליך הזיקוק הזה נפלטים חומרים רעילים, ומופקת גם כמות גדולה של קונדנסט (Condensate), חומר דליק שהוא מעין נפט גולמי. לפי טענות מארגני המחאה, הזיהום שייפלט מהאסדה גבוה פי כמה מזה שפולטים מפעלי הזיקוק בארץ, וכל זה במרחק עשרה קילומטרים מחוף נחשולים ומשמורת הטבע הימית הנדירה שבחוף הבונים. לכן הם דורשים להרחיק אותה ולמקמה בסמוך לקידוח לווייתן, כ־120 קילומטר מהחוף.

גונן מצביע בידו לעבר צינור המתכת הגדול שמאחורינו, שאמור להוביל את הקונדנסט מהים דרך החוף.

טל גונן: "הבנו שמי שאמור לשמור עלינו דואג לאינטרס של לווייתן. לכן הגענו לשטח, אבל בלי אלימות. אנחנו נלחמים על החיים שלנו ושל ילדינו, ולא ניתן לזה לקרות"

יש לכם בעיה עם הצנרת עצמה או רק עם מיקום האסדה?

"אין לנו בעיה עם צנרת הגז של האסדה, אלא רק עם צנרת הקונדנסט. אנחנו רוצים שהקונדנסט יופרד מהגז בפי הבאר, ויוזרם משם לאוניות לכל המרבה במחיר. זה מפני שאם תהיה תקלה בצנרת שלו, הוא עלול לזהם את מי התהום. אתה צריך להבין שהזיהום של אסדת תמר, שנמצאת כ־22 קילומטר מחופי אשקלון, שקול לזיהום של כל המפעלים בארץ יחד. ופה רוצים לעשות את זה פי שלושה. רוצים לשפוך פה לים מים מלוכלכים ומלאי ארסן, בזמן שבכל העולם נהוג להזרים את המים האלה לתוך הבאר שממנה שאבו אותם. מאות קוב של מים מזוהמים, במרחק של שישה קילומטרים ממתקן ההתפלה בחדרה. אם תקרה תקלה באסדה, מדובר בסופם של חופי ארץ ישראל. זה גזר דין מוות".

הנחישות ורוח הלחימה מאפיינות גם את יתר מובילי המחאה. הם לבושים כולם בטי־שירט שחורה, שעליה מצוירת גולגולת לבנה. סימן היכר נוסף של מאבק "שומרי הבית" הוא חביות שחורות שאליהן מחובר דגל שחור, גם הוא נושא גולגולת.

ארנון בוך (42) הגיע למאהל בשבת ממושב רינתיה הסמוך לפתח תקווה. הוא טוען שמאהל המחאה הוא המשך ישיר למחאה שהחלה ב־2011. "מדובר באותו דבר: ממסד שלא דואג לאזרחים אלא לחבורה של בעלי אינטרסים", הוא אומר לי. "מאז שהחלה המחאה יש עליות ומורדות, אבל תנועת המחאה כל הזמן נמצאת בסימן עלייה", הוא מצייר גרף עולה באוויר. בוך מעוניין ליצור מעגל שיח, ויש לו גם תוכניות גדולות לשנות את הדרך שבה אנחנו מתקשרים זה עם זה. בזמן שבו שהיתי במאהל פגשתי כמה וכמה אנשים בעלי ראיית עולם היפית־אלטרנטיבית כשלו. בפעם הקודמת נתקלתי בהם במאהל ההיפים והפארמקלצ'רים, שהתמקם גם הוא ברוטשילד ב־2011.

ואן ההיפים. בהמשך זמרת בשמלה פרחונית תמציא טקסט מחאה מאולתר צילום: אלעד גרשגורן

אני מתפנה לדבר עם שני צעירים שמגלגלים סיגריות, עופרי מלצקי (22) מזכרון יעקב, וגל הכהן (28) מחיפה. מלצקי מכריזה כי אם המאבק ייכשל, היא לא מוצאת שום סיבה להמשיך לחיות בארץ. "אחת הסיבות שאני נשארת כאן היא האהבה שלי לחוף הים. גדלתי פה, והתחושה שאני עומדת לאבד את חוף מעיין צבי האהוב עליי לא מאפשרת לי להישאר אדישה. לכן אני תומכת בכל לבי במאבק הזה, ובאתי לכאן כדי להישאר". הכהן אומר שהוא חש צורך עז להצטרף "כי למרות שאני גר בחיפה זה נוגע לי. ראיתי מה הזיהום גרם למפרץ שלנו, ואני מאמין שזה עומד לקרות גם כאן".

המאבק הנוכחי אינו הראשון סביב הגז. ב־2010 ניהלו תושבי האזור מאבק מוצלח נגד הכוונה להקים את מתקן הזיקוק על היבשה. הפעם, יכול להיות שהם התעוררו מאוחר מדי. "חגגנו, היינו באופוריה מכך שהצלחנו למנוע את הקמת האסדה על היבשה", אומר יוני ספיר, תושב זכרון וממובילי המאבק, בניסיון להסביר למה התושבים התעוררו רק אחרי שהמדינה אישרה את המתווה הנוכחי. "התחלנו להבין את חומרת הבעיה רק אחרי שהתפרסמו דו”חות של המשרד להגנת הסביבה על הזיהום שיוצרת אסדת תמר, שנמצאת 22 קילומטר מחופי אשדוד". הוא מונה את שמותיהם של מומחים כמו פרופ' אורי דיין, מומחה למטאורולוגיה סינופטית מהאוניברסיטה העברית, פרופ' דויד ברודאי מהיחידה להנדסת הסביבה, מים וחקלאות מהטכניון, ועינת אהרונוב, ראשת התוכנית לגיאולוגיה של גז ונפט במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית, המצדדים לדבריו בטענות לזיהום מוגבר שתפלוט האסדה.

הגבתם באיחור. המתווה אושר בוועדת התכנון הארצית והאסדה אמורה להגיע באוקטובר.

"אז מה אתה מציע? שנחיה עם זיהום כה כבד בגלל שהוועדה הפקירה את הציבור וכבר מניחים את האסדה?".

כשאני שואל את הנוכחים אם לא מדובר במקרה מובהק של Nimby, כשאף אחד לא רוצה את המפעל המזהם בחצר האחורית שלו, התשובה כמעט אחידה: "הזיהום שתיצור האסדה ישפיע על כל תושבי ישראל. זה יתחיל כאן ויעבור לנתניה וייסחף למקומות אחרים. ולחוף הזה מגיעים אנשים מכל הארץ".

לקראת ערב, אחרי שעות העבודה, המאהל מתמלא במאות אנשים. רובם תושבי האזור אבל גם מיישובים רחוקים יותר. בשלב כלשהו מגיע ואן פולקסוואגן עם גג נפתח, שמכוסה כולו בפרחים צבעוניים, כאילו נסע לכאן היישר מפוסטר של וודסטוק. אנשי הוואן מארגנים הפעלות לילדים ומעניקים להם ארטיקים בתמורה לתשובות נכונות לחידות שהפנו אליהם. בתוך הוואן זמרת בשמלה פרחונית ממציאה טקסט היפ־הופ מאולתר בעד המחאה ונגד האסדה. הקומיקאי גדי וילצ'רסקי מגיע גם הוא, חבוש צילינדר אדום וחמוש במגפון, שני פריטים שנהפכו לסמלו המסחרי. הוא מזוהה עם המאבק ללגליזציה של מריחואנה, וכעת חובר למאבק הסביבתי בחוף דור, בזמן שהוא מעביר את המחאה בשידור חי למאות עוקביו ברשתות החברתיות. "אני תומך במאבק הזה בכל לבי, חשוב לי להציל את הים", הוא אומר.

והוא לא הסלב היחיד שתומך במאבק. מארגני המחאה מעבירים לי רשימה של עשרות ידוענים שתומכים בו אף הם, כל אחד בדרכו. למשל נלי תגר, שהעלתה באחרונה לפייסבוק סרטון שבו היא מככבת בבגד ים כדי למשוך תשומת לב למאבק באסדה. אחר כך כולם מתכנסים כדי לשמוע מה הצעדים הבאים שיש לעשות. בחור מזוקן וגבה קומה ששמו אמיר ליברמן מסביר את נוהלי ההתנהגות במאהל: אין ביטוח במקום, מי שנשאר עושה זאת על אחריותו בלבד, ובכל מקרה חובה להתרחק מהציוד של נובל אנרג’י.

המחאה נגד הצינור ב-2010. ההצלחה אז מכשילה את המחאה הנוכחית צילום: ערן יופי כהן

בערב גודשים עוד ועוד אנשים את המאהל וכבר לא ניתן למצוא מקומות חניה. הורים לנערים ונערות מתבגרים פורקים מהמכוניות לחוף את ילדיהם עם שקי שינה. האווירה מתחילה להזכיר את זאת שבפסטיבל בומבמלה או במידברן. לא הרבה אחר כך מתחילה מסיבת ריקודים בליווי מופעי אש.

כשיתעוררו למחרת יחטפו המוחים סטירה מצלצלת דווקא מהחברה להגנת הטבע ומארגון אדם טבע ודין. שני אלה פרסמו הודעה כי לנוכח הנחיצות של המעבר לשימוש בגז טבעי הם תומכים בהקמת האסדה כמתוכנן, חרף מיקומה הקרוב לחוף. במבחן בין הרצוי למצוי, ארגוני הסביבה מעדיפים לצמצם בהקדם את השימוש בגזים רעילים שנפלטים משריפת מזוט ופחם.

ספיר. "התעוררנו אחרי שהבנו מה קורה בתמר" צילום: באדיבות ארגון שומרי הבית

המוחים משתדלים להפגין אדישות. "החברה להגנת הטבע מכפיפה את עצמה להחלטות הממשלה", אומר לי ספיר, "ואדם טבע ודין פשוט לא מודעים לכל העובדות". ומה הן כל העובדות?

"ב־20 בחודש נכנס אסיפת עיתונאים ונפרסם נתונים שיגרמו לאדם טבע ודין לחזור בהם מעמדתם. העמדה הנוכחית שלהם פגעה במוניטין שיצרו לעצמם".

בשעות הערב ישדרו ראשי המאבק מהמאהל לרשתות החברתיות ויודיעו כי הם מחריפים את המאבק ומתכוונים להישאר בשטח. גם שנת הלימודים ביישובי האזור, הם אומרים, לא תיפתח ב־1 בספטמבר אם לא יוחלט על הרחקת האסדה מהחוף.

ובבוקר שלישי האווירה הפסטורלית מסתיימת. לטענת “שומרי הבית”, עובדי נובל אנרג'י הגיעו לשטח וביקשו מהפעילים לפנות ציוד קל משטח כפר האוהלים. בפועל, הם אומרים, טרקטור של נובל החל בעבודת עפר וגרם נזק לציוד במאהל, כשבמקביל החלו כלים כבדים להכשיר את שטח החניה של כפר האוהלים.

שותפות לווייתן מצדה החריפה גם היא את הטון: "פרויקט לווייתן ממשיך להתקדם לפי לוחות הזמנים, והגז הטבעי מהמאגר צפוי להגיע למשק הישראלי לקראת סוף השנה הבאה. הפלישה הלא חוקית לאתר שבו מניחים את צינור הגז עלולה לגרום לנזק וחותרת תחת המטרות של המפגינים עצמם. צר לנו על פעולות חסרות אחריות ומסכנות חיים, שהן תולדה של קמפיין הפחדה שקרי ודיס־אינפורמציה".

נובל אנרג'י: מיקום של אסדת לווייתן נקבע על ידי ועדת התכנון הארצית, גוף התכנון העליון במדינה, בתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל. לווייתן הוא מאגר הגז הגדול ביותר של ישראל, נכס לאומי אסטרטגי, וגופים רבים מעורבים באישורי תוכנית הפיתוח שלו ומיקום המתקנים הקשורים אליו. המיקום שנבחר היה אחד מכעשר חלופות שנבחנו, בהן החלופה של מתקן יבשתי. תושבי חוף הכרמל, שהתנגדו למתקן היבשתי, הכריזו על הצלחה גדולה כשהוחלט למקם אותו מול דור בים. המיקום נקבע בהתחשב בהנחיות סביבתיות, כמו הצורך לפקח על האסדה ולתת מענה מהיר במקרה של תקלה; משיקולים ביטחוניים שהוכתבו על ידי גופי הביטחון, לרבות הסכנה שבקרבת מאגר אסטרטגי לגבול לבנון; משיקולים תכנוניים, כגון הצורך לחבר את האסדה למתקנים נוספים ועוד. הוועדה בחנה פרויקטים דומים בחו"ל, נערכו סימולציות ותרחישי קיצון, בדיקות סביבתיות ומודלים עתידיים. מיטב המומחים במדינה עסקו בסוגיה במשך כמעט ארבע שנים, והכריעו לגבי מיקום האסדה. האם יכול להיות שכולם טעו, ורק ראשי המתנגדים יודעים את התשובה?

שומרי הבית: יזמי הגז עצמם תכננו במשך כשנתיים למקם את אסדת הטיפול מעל המאגר, בעומק הים, לא בכדי. כך נעשה בכל העולם בעשור האחרון במאגרי מים עמוקים. אשר לשיקולי ביטחון, שני מפקדי חיל הים לשעבר הצהירו בפני החוקר מטעם המועצה הארצית כי מבחינה צבאית נכון להגן על האסדות במים הכלכליים, מעל המאגרים. גם מפקד חיל הים המכהן הכריז במשך השנים בפני התקשורת כי זרוע הים ערוכה לכל תרחיש במים הכלכליים. משרד הביטחון ענה, שלא לציטוט, כי ההחלטה הביטחונית בכלל התקבלה על ידי משרד האנרגיה — עובדה תמוהה כשלעצמה. שר הביטחון לשעבר בוגי יעלון טען כי אין חוות דעת ביטחונית בנוגע לקירוב האסדה לחוף. ראש מל"ל לשעבר טוען כי החלטה כזו אמורה להתקבל אך ורק על ידי המעריך הלאומי באמ"ן, וכזו לא התקבלה. נוסיף כי ישראל רכשה ארבע ספינות סער 6 תחת סעיף התקציב "המים הכלכליים" לצורך הגנה על אסדות הגז שם. חיל הים מגן על אסדות הקידוח בעת הקידוח, במרחק 120 ק"מ מן החוף, ויגן על אסדות הטיפול לטובת מאגרי כריש ותנין במרחק של כ־80 ק"מ מן החוף, כך שהדבר אפשרי גם במקרה של לווייתן.

נלי תגר בקליפ המחאה שיצרה. בגד ים למשיכת תשומת לב צילום: פייסבוק

למה לא אסדה צפה, כמו בכריש ותנין?

נובל אנרג'י: בניגוד למספרים המוצגים ברשתות החברתיות, נכון להיום יש בעולם רק 174 אסדות צפות (FPSO) פעילות, מתוכן רק ארבע המפיקות גז טבעי. היתר מפיקות נפט. כל ארבע האסדות עובדות במאגרים שבהם כמות הגז קטנה מ־200BCM. בלווייתן כמות הגז גדולה פי 3. נוסף על כך, אסדה צפה, בניגוד לאסדה מקובעת לקרקע, אינה מתאימה לכל מאגר. גודלו של מאגר לווייתן הוא כמעט פי 10 ממאגרי כריש ותנין, והרכב הגז שבו שונה מזה שבכריש ותנין. לאור כל אלה, האפשרות להקים אסדה צפה בלווייתן נבחנה ונפסלה.

שומרי הבית: אסדות הרגליים (הסמוכות לחוף) שנבנו עבור ישראל בשנים האחרונות הן כמעט היחידות בעולם מסוגן בשנים האלו עבור מאגרי מים עמוקים. מדוע לאזרחי ישראל מגיע פתרון מסוכן ומזהם, בשונה משאר אזרחי הכדור הזה? המועצה הארצית לתכנון ובנייה הסירה מעל שולחנה את הדיון בפתרון של אסדה צפה בשל טעות משפטית שרווחה אז כי אין לה או למשרד האנרגיה סמכות להורות על פיתוח במים הכלכליים של ישראל (להבדיל מהטריטוריאליים). טעות זו הובהרה עם השנים, ולראיה משרד האנרגיה אישר אשתקד לזכיינית המאגרים כריש ותנין לפתח את המאגר באמצעות אסדה צפה מעל המאגר. יתר על כן, בפני המועצה הארצית הוצגו נתונים שגויים בנוגע ליכולת התפעולית והטכנית של אסדות צפות, ולכן החלטותיה נסמכו על תשתית עובדתית שגויה. על כך העיד בכתב פרופסור יועד צור מהטכניון, שנכח בדיון הוועדה שבו התקבלה ההחלטה. אגב, מאז החלטת המועצה הארצית השתפרה מאוד הטכנולוגיה של אסדות צפות וכיום היא הרווחת והאמינה בעולם.

אסדת הקידוח לווייתן. מתקן הזיקוק יזהם, השאלה עד כמה צילום: עמיר בן דוד

למה לזהם?

נובל אנרג'י: להפך! אסדת לווייתן היא הפתרון לזיהום האוויר הקיים, לא הבעיה. הגז מלווייתן יאפשר את הפסקת השימוש בפחם המזהם, ובכך יצמצם מאוד את זיהום האוויר, שהורג מדי שנה בשנה 2,200 איש בישראל. הוא גם יאפשר חיבור של מפעלים רבים לגז טבעי, ובכך יוחלף מוצר האנרגיה שלהם מחומר רעיל כסולר ומזוט – לגז טבעי שנחשב מקור אנרגיה יעיל ונקי. אסדת לווייתן לא תזהם את האוויר, את הים או את החוף. בעת הפקת הגז מבטן האדמה יוצאים עמו גם מים. מים אלו מופרדים בתהליך הטיפול על האסדה, מנוקים במכשור מיוחד ומוזרמים בחזרה לים, שם מקומם הטבעי. מדובר במים מנוקים, אשר מוזרמים לים ומתפזרים ברדיוס של כ־250 מטר מסביב לאסדה. אין סכנה לזיהום הים וּודאי שלא לזיהום החוף. על האסדה תותקן מערכת מישוב חוזר מהמתקדמות בעולם, אשר תשאב בחזרה את תוצרי הפרדת הגז ותייצר מהם אנרגיה. מי הטיפול בגז יעברו ניקוי יסודי לפני שיוחזרו לים, ובכל מקרה מרחק האסדה מהחוף גדול מאוד ולא תהיה לה כל השפעה עליו. הטענה היחידה הנכונה היא הנראות, כי את האסדה יוכלו לראות כנקודה מטושטשת בקו האופק הרחוק מאוד, מול זכרון יעקב. זו אינה סיבה טובה מספיק שנמשיך כולנו לנשום אוויר מזוהם. לא בכדי אף ארגון ירוק לא הצטרף למחאת המתנגדים ובית המשפט העליון דחה אותה פעמיים. מדובר במחאה מבוססת הפחדות ודיס־אינפורמציה.

נובל אנרג'י: מיטב המומחים במדינה עסקו בסוגיה במשך כמעט ארבע שנים, והכריעו לגבי מיקום האסדה. האם יכול להיות שכולם טעו, ורק ראשי המתנגדים יודעים את התשובה?

שומרי הבית: האסדה תהיה הגורם המזהם ביותר של אוויר במדינת ישראל. היא תפלוט מים מזוהמים במתכות כבדות במרחק של שישה קילומטרים מצינור היניקה של מפעלי ההתפלה בחדרה. חומרים מסוכנים ייפלטו בפעילות השוטפת של האסדה, וּודאי ידלפו במקרה של תקלה או חבלה במתקן. במקרה כזה, הזיהום יגיע במהירות אל יישובי החוף הקרובים. בכלל, הנרטיב של לווייתן תמורת סגירת תחנות הכוח המזהמות הוא שקרי. היחידות יכלו להיסגר זה מכבר ולחסוך חיי אדם, כי יש לישראל יתירות במשק החשמל. אפילו השר זאב אלקין אמר באחרונה כי היחידות הפחמיות בחדרה ייסגרו ב־2022, גם אם לא יושלמו התחנות המונעות בגז. וחשוב להבין שליוויתן אינו רלוונטי לענין האוויר הנקי בישראל, משום שאין לו כמעט לקוחות ישראלים. את המעבר לגז יעשו על בסיס הגז מתמר, כריש ותנין. לווייתן ייצא את רוב הגז ממנו. הדו"ח של משרד איכות הסביבה בנוגע לזיהום מאסדת תמר מדבר בפני עצמו ומספק אינדיקציה למה שצפוי.

אדם טבע ודין: הבחירה בין החלופות קשה, ובשתיהן יתרונות וסיכונים. בנסיבות הקיימות, החלופה של מיקום האסדה עשרה קילומטרים מהחוף היא הסבירה. עצם מיקום האסדה בים הוא הישג סביבתי משמעותי, הממזער את הסיכונים מזיהום אוויר. נכון שבעת תקלה זיהום האוויר הצפוי מהאסדה עלול להיות גבוה מהתקן, אך זה אינו מצדיק את הזזת האסדה. אסדה בעומק הים תקשה על טיפול מיידי מיטבי במקרה של תקלות. במקרה של שפך קונדנסט לים, אומנם החומר יגיע לחוף בריכוז נמוך יותר, אך הוא עלול לפגוע בשטח נרחב בהרבה. נוסף על כך, מכיוון שלישראל אין יכולת אכיפה ורגולציה במים הכלכליים, הסיכון לנזק סביבתי גדול שבעתיים מזה שבהפעלת האסדה במים הטריטוריאליים. אם נוסיף לאלה את ההכרחיות הסביבתית, הבריאותית והכלכלית שבמעבר הגז לישראל בהקדם האפשרי, נמצא שהתועלת הכוללת רחבה וגדולה בהרבה מהנזקים האפשריים מפעילות האסדה.