עמיר לב נוגע בדיכאון עם האלבום "חשמל מהשמש"

אלבום של עמיר לב זה תמיד תענוג מלנכולי שכזה. אלבומו השביעי והחדש, "חשמל מהשמש", יוצא ארבע שנים אחרי האחרון, "נוגע בדרכון". הפעם, יותר מהבינו ובינה הקבועים, בולט גם הקושי הכלכלי, או קושי ואפילו נטל המחיה, הכל דרך מיקרו־סיפורים, שלב כרגיל תופס באופן יפהפה לכדי בית ופזמון קצרים.

לא הכל בו מובן, אבל זה בסדר. יותר מזה, זה נהדר. למשל, הקשר בין מילות הפזמון בשיר הראשון, "הירוק העולה", למילות הבתים. כך גם, למשל, "סנו ז’אוול" המעורפל שגם יצא כסינגל. רק כמעט וירדתי לסוף דעתו, כי אלה כמו רמזים שהוא שולח במשפטיו. אני עצמי צריך להחליט מה פענחתי מהטקסט. זו האמנות של לב, ובכלל - זו אמנות. מה שבטוח הוא שאלבומו ערום יותר מאי פעם. כלומר, לב תמיד מינימליסטי במילותיו ובתיאוריו, ברור. אז כעת הסיפורים הצטמצמו אף יותר לכדי משפטים בודדים, אך בעיקר מוזיקלית: האלבום פשוט ערום. לב תמיד ערום יותר מכולם, הרי אלה תמיד הגיטרה החשמלית הכבדה וקולו החודר שבפרונט, אז כעת עוד יותר. אפילו בס אין כאן. רק תופים לא דומיננטיים, כלי הקשה והגיטרות החשמליות של לב. ויש גם טעויות קלילות בגיטרה כמו בשיר השלישי, "אחותי מרים", למשל, אבל יש בהן אלמנט של אמת. הרי הן לא באמת טעויות, אלא מיני־צרימות כאלה שעבורי הכניסו מציאות לכל שיר.

צילום: ניקה מרגולין

השירים מדכאים יותר מתמיד. למשל, "מונית צהובה" על נהג המונית, או "ירושלים" והשוטר המיואש שבו. ויש גם שירים כמו "לא נהיה עשירים" או "מעיין" שטקסטואלית הם העמיר לב שהכרנו מהעבר, כאשר על הכל שורה תחושה של כדאי לחיות עבור זמנים קטנים ויפים, על אף חוסר המזל הבריאותי או הקושי להתפרנס. כאמור, זה לא אלבום קל. אבל אחרי כמה שמיעות, דלות החומר מהווה יתרון ולא חיסרון. בדיוק כמו עץ ערום, שהכל נשר ממנו ורואים אך ורק את האמת שלו, כך בכל שיר מצאתי אמת מזוקקת. ציורי העצים הערומים ומנורות הלילה הבודדות שבעטיפת האלבום כמו קולעים בול לאווירה.

שורה תחתונה: מוזיקה ערומה יותר מאי פעם