הפסיכולוגיה של ההכרעה: הסוד להצלחה בשלבי הנוק־אאוט הוא מנטלי

שחקני נבחרת אנגליה הנוכחית הושאלו 46 פעמים ל־93 מועדונים שונים ברחבי אנגליה. 16 מהם שיחקו בליגות הנמוכות באנגליה. זה הרבה יותר מאשר השחקנים בדור הזהב של נבחרת אנגליה ב־2006 ו־2010. שחקני הנבחרת של סוון גוראן אריקסון ופאביו קאפלו שיחקו ב־60 מועדונים ורק 8 מהם שיחקו בליגות שמתחת לפרמיירליג. למרות שעל פניו הנתונים הללו מלמדים שהאיכות של שחקני נבחרת אנגליה 2018 נחותה משל קודמיהם יש בטיפוס למעלה יתרון מנטלי משמעותי עבור הנבחרת של גארת' סאות'גייט.

הלחץ על הנבחרת האנגלית מגיע גם ממערכת כדורגל שלא ידעה מה לעשות עם שחקנים מקצוענים שמראים סימני חרדה, בנוסף לאווירה ציבורית שאינה מרחמת על שחקנים שמעיזים לטעות. אבל במערכת האנגלית הנוכחית לקחו הרבה מאוד דוגמאות ועזרה מגורמים חיצוניים כדי להתמודד עם הלחצים הללו. הם פנו לצבא ולחיל הנחתים כדי לקבל טיפים על תרגילים מנטליים וגם לוועד האולימפי הבריטי ונבחרת הרוגבי של אנגליה. מכולם גילו שאפשר לשפר את יכולת העמידה של שחקנים בלחצים - אך זה תלוי במרכיב האנושי של השחקן.

אדי ג'ונס, המאמן המוצלח של נבחרת הרוגבי האנגלית, טען בעבר בראיון לניו יורק טיימס שמנטליות זה משהו שעובדים עליו. "כולם נולדים עם רמה מסוימת של קשיחות מנטלית" סיפר, "זה תלוי בחיי משפחה, בחינוך, בהורים ובבית הספר שהלכת אליו. האווירה שאתה נכנס אליה בקבוצה יכולה לייצר רמה גבוהה יותר של קשיחות מנטלית, שעבורי היא להמשיך לעבוד כמו שצריך למרות קשיים מנטליים ופיזיולוגיים. בגלל שזה כואב, ספורט לא תמיד נוח. ואנחנו צריכים ללמד את השחקנים להרגיש בנוח כשלא נוח להם". לכן ג'ונס מאמין יותר בשחקנים שעברו חיים קשים והמליץ לסאות'גייט לבחור את השחקנים לפי היכולת המוכחת שלהם לשרוד קשיים בחיים או בחיים המקצועיים.

אנגליה מול קולומביה. מונדיאל 2018 צילום: איי פי

ואכן, קפטן הנבחרת האנגלית הארי קיין, אמנם חי חיים בורגניים כל חייו, אבל חווה דחיות וזריקות מקבוצות מקצועיות בגיל צעיר, ובגיל העשרה נאלץ לרדת לליגות הנמוכות כדי לקבל דקות משחק. "התקופה במילוול הפכה אותי לגבר", אמר קיין. שחקן נבחרת נוסף הוא ראחים סטרלינג, שנולד בג'מייקה וכילד בגן באנגליה סייע לאימו לנקות חדרי מלון. ויש גם את ג'יימי ורדי, ששיחק עד 2010 בסטוקסברידג' פארק סטילס מהליגות החובבניות ועבד למחייתו במפעל לפרוטזות. נראה שכמעט כל שחקן שסאות'גייט בחר לנבחרת עבר אתגר קשה, מקצועי או אנושי. הטיפוס הזה למעלה מעניק לשחקנים פרספקטיבה שונה, צניעות והבנה שהקריירה שלהם בכדורגל אינה מובנית מאליו.

יתרון הטראומה

את ההבנות הללו סאות'גייט אימץ לחיקו הודות לצניעות שלו כמאמן אבל גם מכתוצאה שיעורים שלמד כשחקן נבחרת אנגליה בטורנירים: "לא הבנתי שכולנו רגישים ופגיעים עד ששיחקנו נגד איטליה במוקדמות מונדיאל 1998. הגעתי לחדר ההלבשה אחרי המשחק ודיוויד סימן (השוער) נכנס פנימה ואמר 'פאקינג הל, הייתי ממש עצבני ולחוץ לפני המשחק'. אני חשבתי פאקינג הל, דיוויד סימן מתרגש לפני משחק? הוא השוער הכי רגוע שהכרתי וזכה בכל דבר אפשרי. התחלתי לדבר עם כולם על זה והבנתי שכולם כל כך מפוחדים ולחוצים. כמאמן אני יודע מה השחקנים שלי עוברים ושצריך להציע עזרה. ברור שיש לחץ וחרדה, וצריך לטפל בדברים הללו".

התמודדות עם טראומה או מיני טראומה היא כנראה אחת מהדרכים להתמודד עם לחץ, אבל עדיין צריך להתאמן על ההתמודדות הזו. "כשאתה מתייחס למנטליות ככישור, אז אפשר לפרק את אותו ולראות מאילו אלמנטים הוא בנוי", אמר בסמינר מאמנים מרטי פאיירן, בעלי חברת GazingTraining שעובדת עם נבחרת הרוגבי של ניו זילנד ועם נבחרת אנגליה.

"יש למנטליות אלמנטים טכניים כמו לכל כישור של המוח", אמר פאיירן. "אפשר ללמוד ולהבין את האלמנטים שמרכיבים את מנטליות, ואז גם להתאמן עליהם. זה האתגר. איך בדיוק משפרים - טכנית - יכולות מנטליות. ועבור המאמנים, איך בונים מערך אימון לכך ומשלבים אותו בתוך האימונים של הקבוצה".

גארת' אות'גייט ודאייר לאחר ניצחון על קולומביה בשמינית הגמר צילום: איי אף פי

סאות'גייט מאמין בגישה הזו, הוא המאמן הראשון של נבחרת אנגליה שאמר במפורש שפנדלים אינם רולטה אלא כישור מנטלי וטכני שצריך לעבוד עליו. מומחי התאחדות הכדורגל האנגלית חקרו את כל קרבות הפנדלים, והגיעו למסקנה שהשחקנים האנגלים לוקחים לעצמם את הזמן הקצר ביותר מכל השחקנים כדי לבעוט פנדלים. על בסיס המסקנה הזו הם בנו תרגול טכני ומנטלי שנועד להכין את השחקנים לפנדלים ו"להפוך את זה לרגע שלהם", כפי שסאות'גייט הגדיר זאת. השחקנים התאמנו על פנדלים מנטלית וטכנית מחודש מרץ, ובפעם הראשונה בהיסטוריה ניצחו בדו־קרב מהנקודה הלבנה.

להפוך את הלחץ לחיובי

צריך להבין שלחץ זה לא משהו שלילי, לחץ הופך לחיובי אם הפירוש שאנחנו נותנים לסימפטומים של הלחץ הוא חיובי", אומרת ד"ר איריס אורבך, ד"ר לפסיכולוגיה של הספורט במכללה למינהל, על הגישה האנגלית החדשה. "אם אנחנו מפרשים את הפרפרים בבטן כהתרגשות ולא כלחץ, אז הלחץ - שמגיע לא רק מהאוהדים אלא גם מהחברים לקבוצה והוא משהו פנימי - יהפוך לחיובי עבור הספורטאי".

אורבך מדגישה גם את תפקיד הביטחון העצמי בפירוש הזה של הלחץ: "רק ביטחון עצמי גבוה ביכולות שלך וביכולות של החברים שלך, יאפשרו לך להפוך לחץ להתרגשות. חשוב להבין שאי אפשר לבטל לחץ או להעלים אותו. זה לא עובד. צריך להעלות את הביטחון העצמי כדי להתגבר על הלחץ, כי כל השיטות להורדת לחץ באמת לא רלוונטיות.

"אי אפשר לבודד לחץ" מוסיפה אורבך. "לכן, כשאנחנו עובדים על התמודדות עם לחץ או מיומנות מנטלית אחרת, אנחנו לא עובדים על זה בנפרד. מתרגלים אספקט מנטלי יחד עם האספקטים הטכני, הגופני והטקטי. כשעובדים עם ספורטאי צריך לקחת בחשבון את כל הגורמים שהוא צריך במשחק". כלומר, טיפול "על הספה" לא רלוונטי לספורטאי.

אלמנט נוסף שאנחנו רואים בפסיכולוגיית הספורט המתקדמת היא שימוש במדדים אובייקטיביים. מהירות תגובה, תגובות להסחת דעת ואף מוליכות חשמלית על העור, שמלמדת על מהירות הפעולה הקוגנטיבית. "ספורטאים תמיד מחפשים לראות תוצאות והתקדמות", אומרת אורבך. "הם רוצים לראות התקדמות ושיפור. זה מה שתופס אותם".

עדיין קשה להבין מוכנות מנטלית מה היא. התחום משתנה כל הזמן. אבל מה שברור הוא שהמנטליות הנכונה היא זו שמעניקה לשחקן מסוים את "האדג'", במיוחד באירועים כמו המונדיאל. "תראה את השחקנים הכי טובים בעולם שפשוט לא מצליחים להתמודד מנטלית עם אתגרים מסוימים", אומרת אורבך. "מסי הוא דוגמה לכך במונדיאל הזה. יש שם כנראה בעיה ולא בטוח שבהתאחדות הארגנטינאית התמודדו איתה. אנחנו רואים שכמעט כל השחקנים במונדיאל הם בעלי יכולות אתלטיות וטכניות נדירות, אבל מה שיקבע מי ינצח זה מי יכול להתמודד עם האתגרים המנטליים".