שיק אנדרוגיני בשנקר
קולקציות הגמר של בוגרי מחלקת האופנה של שנקר מטשטשים את הגבולות בין זכרי לנקבי, אפילו בבגדי ילדים. דווקא העיצובים המוחצנים לא הצליחו להלהיב
08:2905.07.18
אם נזרום לרגע עם הקלישאה הגורסת שהעולם שייך לצעירים, אז אין מנוס מלהכריז שהעולם הוא אנדרוגיני לגמרי. לפחות לפי דור המעצבים הצעיר ביותר בישראל, הלוא הם בוגרי מחלקת האופנה הטריים של שנקר שהציגו אתמול בערב את קולקציות הגמר שלהם.
37 בוגרים שלחו למסלול קולקציות קטנות שכל אחת מהן שונה בתכלית מהשנייה’ לפחות על פי קומוניקט ההשראות וההשפעות שחולק לצופים. אך בפועל, בעוד חלק מוצלחות יותר וחלק פחות, חולקות הקולקציות ברובן נושא אחד משותף - הגבולות המטושטשים בין מה שעד היום הכרנו כבגד זכרי לבגד נקבי. מידות גדולות שלא חושפות מבני גוף ספציפי, וגברים שלובשים מחוכים מעל חליפות מחויטות היו חלק בלתי נפרד מהתצוגה של המעצבת יפעת עזרא שהיא היחידה שהתייחסה לאנדרוגיניות כמקור השראה לקולקציה.
אצל המעצבת דנה שוורץ, גבר בשמלה וסווטשירט וולאנים היו קריצה ישראלית מדברית בשיק אנדרוגיני. הוולאן חוזר על עצמו בחולצה גברית מחויטת אצל טל גלייזרמן שחזר דרך הקולקציה לסיפורי סבו מימי רוסיה הסובייטית. שחר גלעדי הציגה גברים בשמלות ג’ינס.
עיצובים של בוגרי שנקר. מימין: דנה שוורץ, טל גלייזרמן, מאיה כהן, יפעת עזרא צילומים: גיא יריב, אפיק גבאי מאיה רביב, המעצבת היחידה שעשתה בגדי ילדים, הביאה את העולם האנדרוגיני גם לגיל הרך. הילדות שהציגה אמנם לובשות בגדים מתקתקים וילדותיים, אך מכוסות בשפע בד שמעלים את גזרת הגוף. לשמלה הבובתית מוצמדים מכנסיים גדולים שלא מאפשרים להפוך את הלובשת לילדה־אשה כפי שהחברה כל כך אוהבת לעשות.
בוגרים נוספים הציגו קולקציות, לעיתים פורימיות לחלוטין כמו לינור קהלני, ולעיתים מלאות רצינות ופרקטיות כמו תמר רבינוביץ’.
הקיצוניות לא הצליחה להלהיב. בתצוגה שבה רוב המציגים משדרים מסר אחיד, אין מקום לקריקטורות תלושות שגם אם הן מוחצנות - לא אומרות מאום. נציין לטובה את מאיה הכהן שכבשה עם חליפת ספארי בניחוח חלוצי שגורמת לרצות להתלבש בדיוק כך.
