חי, צומח: מוזיאון הטבע החדש בת"א
בשבוע הבא ייפתח מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב. בראיון מסביר מנהלו, אלון ספן, מדוע הסיר את המחיצות בין המוצגים למבקרים
מוזיאון הטבע החדש על שם שטיינהרט באוניברסיטת תל אביב ייפתח אחרי כחמש שנים של עבודה מאומצת, השקעה של 140 מיליון שקל וכ־600 אנשי צוות שעמלו על הקמתו.
“זה אחד ממוזיאוני הטבע היחידים בעולם שנפתחו במאה ה־21”, אומר מנהל המוזיאון אלון ספן. העכשוויות היא אכן אחד הדברים הניכרים בתכנון המוזיאון החדש: עם עזרי טכנולוגיה ומולטימדיה לרוב התערוכות ועיצוב חדשני ומרהיב שעליו אמונים שישה סטודיואים. “בהרבה מוזיאוני טבע ותיקים ניכר כי הטכנולוגיה ‘מולבשת’ על המיצגים”, אומר ספן, “אצלנו יש שימוש בשפה אחידה ועכשווית שמטרתם לעורר את הקהל הצעיר וגם הפחות צעיר”.
אפקט וואו
המוזיאון משתרע על פני שלוש קומות ושטחו מעל 9,000 מ”ר, אבל החלל הגדול אינו מורגש בעת השיטוט בתערוכות. זו כנראה אחת ההחלטות הראשונות שקיבל משרד האדריכלים שתכנן את המבנה (קימל אשכולות אדריכלים) יחד עם האוצרת הראשית ומעצבת החוויה של המוזיאון, הדס זמר בן־ארי. החלל נחלק לתשע תערוכות: שמונה קבועות ואחת מתחלפת, המבוססות כולן על אוסף המוזיאון המונה 5.7 מיליון פריטים: כ־50 אלף פוחלצי יונקים, 3 מיליון פרוקי רגליים וכ־60 אלף צנצנות שבהן מה שמכונה “האוסף הרטוב”.
מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב צילום: שי בן אפרים התחושה הראשונה שמתקבלת עם הכניסה למוזיאון היא של התפעלות. בחלל הכניסה מוצגת התערוכה “מסע בין יבשות” המתייחסת למינים שונים של עופות נודדים באמצעות פוחלצי ציפורים שדואות באוויר, לצד התערוכה “ארץ, חי, צומח” המתייחסת לבתי הגידול השונים בשטחה של מדינת ישראל באמצעות דיורמות: מודלים תלת־ממדיים המציגים את בעלי החיים בסביבות הגידול האופייניות להן. “חלל הכניסה אמור באמת לייצר את ‘אפקט הוואו’”, אומר ספן, “וברגע השני להראות את הארץ שלנו כולה, מהמדבר ועד החרמון במבט אחד”.
לעיצוב חלל הכניסה ושתי התערוכות הללו נבחר סטודיו ניצן רפאלי, שעוסק בעיקר בעיצוב לתיאטרון, במות וסטים גדולים. “הפוחלצים שבאוסף הובילו אותנו למסע בעקבות הנופים כי רצינו לעצב את ההעמדה על בסיס משהו שקיים בטבע” מספר רפאלי. “זה היה מסע של כמעט שנה, של טיולים רגליים, חיפוש המקומות בשטח, צילומים בשעות הנכונות וסדרה ארוכה של ריטושים ורישומים. השלב הבא היה בניית מודלים בהדפסות תלת־ממד ואז מודלים פיזיים בגודל של אחד לאחד”.
מוזיאון הטבע באוניברסיטת תל אביב צילום: עוז ריטנר התוצאה היא אותן שש בימות שמלוות את מי שעולים אל חללי התצוגה “היה לנו חשוב לשמור על תחושת עומק גם במקום שאין בו עומק” מסביר רפאלי, “ואנחנו עושים את זה באמצעות אשלייה אופטית המבוססת על טכניקה שהיא בין ציור לפיסול, ומייצרת פנורמה של נוף. הרקע בעבודה בעולם התיאטרון סייע לנו בעניין הזה”. לצד כל דיורמה מוצב מסך ממוחשב שמאפשר למבקרים לגלות בדיוק אילו חיות מוצגות בה וללמוד עליהן מעט יותר.
רואים קרוב
על עיצוב החללים הנוספים במוזיאון, הכוללים תערוכות נוספות שמציגות אינספור פוחלצים, שלדים וגם המון המון חרקים מרהיבים, אמונים חמישה סטודיואים נוספים: סטודיו אמיר זהבי, טוקן, אורי גלזר אדריכלים, הטחנה לעיצוב ועומרי בן ארצי. “העובדה שכל אחד אחראי לתערוכה או שתיים במוזיאון גורמת מצד אחד לרב־גוניות בעיצוב” מסביר ספן, “אבל גם יש ניסיון לייצר קו מאחד. בין אם זה באמצעות השפה הגרפית שהיא שפה אחת לכל המוזיאון (עליה אחראים סטודיו ג2 וסטודיו “הקולר הכחול” של להב הלוי), ובין אם זה באיורים של אסנת פייטלסון שמלווים את כל התערוכות.
בנוסף, יש כמה החלטות מכריעות שקיבל צוות והנהלת המוזיאון, בהן החלטה יוצאת דופן לא להציב מחיצת זכוכית בין רוב המוצגים לקהל. רוב החיות עומדות קרובות למבקרים בצורה אינטימית. זו החלטה שנובעת מהחזון של המוזיאון לקרב את הציבור הרחב בחוויה רב־חושית, וזה עניין נדיר במוזיאוני טבע בעולם. “הגענו למסקנה שחוויה רב חושית לא יכולה להתקבל כשמסתכלים מבעד לזכוכית”, אומר ספן.
אתם לא מפחדים שייגרם נזק לפריטים המוצגים?
“כן, לכן זו היתה החלטה מאוד שנויה במחלוקת מטעמי דאגה לפוחלצים. ההתרשמות שלנו מקבוצות שהגיעו לסיורים מקדימים היא שההתרגשות היא גדולה מאוד, כתוצאה מתחושת הקרבה שנוצרת. אני מקווה שלא נתבדה אבל תמיד יהיו נוכחים סדרנים במקום, ואני מאמין שכאשר אתה נותן לקהל כבוד - הוא יכבד אותך בחזרה. זו קריאה לאמון הדדי”.
