מי תהיה האובר של שיתוף הקורקינטים?

הפעילות שהפכה את בירד ללהיט היא רעיון פשוט ומובן מאליו: השכרת קורקינטים חשמליים לכל דורש בעלות של החל מדולר לנסיעה. כמו תל-אופן, אבל במקום אופניים בתחנות עגינה - קורקינטים חשמליים שמפוזרים בנקודות אסטרטגיות ברחבי העיר ואפשר להשאיר בכל מקום. רעיון זה הפך את ואנדרזנדן למולטי מיליונר והגיוס סימן את בירד כאובר הבאה. אבל בדרך לפסגה, בירד צריכה להתמודד עם משוכות לא פשוטות ובראשן מתחרות חזקות שרוצות את ההובלה לא פחות ממנה, וערים שלא בטוחות אם השוק החדש הוא שדרוג תחבורתי או מטרד סביבתי.

טראוויס ואנדרזנדן צילום: bird

כלי רכב אישיים להשכרה קצרת טווח אינם המצאה חדשה. אופניים עירוניים להשכרה עם תחנות עגינה מלווים ערים מערביות גדולות זה שנים. לאחרונה הצטרפו אליהם אופניים להשכרה ללא תחנות עגינה, כמו אלה שמפעילות מובייק ואופו בשבועות האחרונים בגוש דן. כמה חברות אף השיקו בארה"ב ובאירופה שירות להשכרת אופניים חשמליים ללא תחנות עגינה; בולטת בהן Jump שנרכשה באפריל בידי אובר בעסקה של 200 מיליון דולר.

אבל זה דווקא השלב האבולוציוני הבא, זה של הקורקינטים החשמליים, שתפס את תשומת לב המשקיעים לאחר שבחודשים האחרונים הפך לסנסציה ברחובות סן פרנסיסקו. מודל הפעילות פשוט ודומה לזה של האופניים ללא תחנות העגינה: המשתמש נרשם, פותח את האפליקציה ומאתר קורקינט בקרבתו. הוא מגיע אליו, משחרר את הנעילה בעזרת האפליקציה ומתחיל בנסיעה. כשהוא מגיע ליעד, הוא משאיר את הקורקינט במיקום שלא יפריע לתנועת כלי רכב או הולכי רגל, נועל אותו בסיוע האפליקציה והולך.

קוקינטים של בירד וליים צילום: בלומברג

אך בניגוד לאופניים, לקורקינטים החשמליים יש צורך נוסף: צריך להטעין אותם כדי שימשיכו לעבוד. בירד ומתחרותיה מצאו לבעיה פתרון פשוט שמתבסס על עובדי כלכלת החלטורה. אלו אוספים קורקינטים לביתם בסוף היום, מטעינים אותם במהלך הלילה, ומפזרים אותם בבוקר המחרת בנקודות חמות ברחבי העיר. התשלום שהם מקבלים נע בין 5 ל-20 דולר.

אופניים חשמליים להשכרה קצרת טווח היו קיימים עוד קודם לכן. אך נראה שהמעבר מכלי תחבורה שעוד דורש מידה מסוימת של הפעלת כוח פיזי לקורקינט חשמלי פיצח נוסחת קסמים, שאפשרה לתחום להפוך בחודשים האחרונים לדבר החם ביותר בעמק הסיליקון.

גיוסים מהירים וגדולים כדי להשתלט על השוק

שלוש חברות מרכזיות מתחרות כעת על הבכורה, ובירד היא כנראה הגדולה מביניהן. מייסד בירד ואנדרזנדן הוא יזם מנוסה בוגר אוניברסיטת ויסקונסין ובעל תואר שני למינהל עסקים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. הוא הספיק לעבוד כמנהל מוצר בקוואלקום וכסמנכ"ל הכנסות ב־Yammer לפני שהקים את שירות שטיפת המכוניות לפי דרישה Cherry. ב-2013 הוא מכר את Cherry לליפט והתמנה לסמנכ"ל התפעול בליפט, אך עזב באוגוסט 2014 לאובר ומונה בה לסגן נשיא. באוקטובר 2016 עזב את אובר וכחצי שנה לאחר מכן הקים את בירד.

המתחרה הגדולה ביותר של בירד היא כנראה ליים (Lime), שפועלת בארה"ב אך בראשה עומדים אזרחים סינים. ליים החלה את דרכה בהשכרת אופניים חשמליים, אך פרצה רק כשהחלה להציע בתחילת השנה גם קורקינטים. בימים אלה החברה מגייסת 250 מיליון דולר בהמשך לגיוס של 70 מיליון דולר בפברואר. לפי דיווחים, בתום הגיוס השווי שלה עשוי להיות גבוה יותר ממיליארד הדולרים של בירד.

איסוף קורקינטים של ליים צילום: David Paul Morris

שחקנית בולטת נוספת היא Skip, שהשלימה לאחרונה גיוס סבב A של 25 מיליון דולר לפי שווי של 100 מיליון דולר אחרי הכסף. שלוש חברות אלו, לצד שחקניות קטנות יותר כמו Spin, מציעות את הקורקינטים שלהן כבר בעשרות ערים בעולם. אך הזירה החמה ביותר לתחום הקורקינטים החשמליים היא סן פרנסיסקו ועמק הסיליקון, ומשום מה גם וושינגטון הבירה.

המשקיעים שופכים לחברות כסף מכמה סיבות. ראשית, לפחות לטענת החברות מדובר בעסק זול יחסית. לפי דיווח של אתר The Information, משקיע שנפגש עם נציגי בירד וליים סיפר שלטענת החברות הן מחזירות את ההשקעה על כל קורקינט שהן רוכשות בתוך 10-14 יום - החזר השקעה מהיר ביותר בהתחשב בצורך לרכוש ולתחזק ציוד יקר ומתבלה. שנית, התחום נמצא בצמיחה מרשימה: הכנסות ליים באפריל הוכפלו פי עשרה לעומת ינואר, והכנסותיה של בירד גדלו באפריל ב-85% לעומת מרץ לאחר שהחלה להתפשט מעבר לקליפורניה ולוושינגטון הבירה.

נראה שכל שוק שאליו החברות נכנסות מקבל את הקורקינטים באהבה. בעיות התחבורה בערים הגדולות החמירו בשנים האחרונות ולא צפויות להיעלם. לתושבים נמאס להתייבש בפקקים - אם במכונית פרטית ואם במונית, בנסיעה שיתופית או באוטובוס - או להידחס בין המוני נוסעים ברכבות תחתית צפופות. הקורקינטים החשמליים הם סערה מושלמת: כלי קל וזריז שנע בקלות על הכביש או המדרכה ולא צריך לנעול אותו או לחפש לו מקום עגינה. פשוט לנסוע ולזרוק.

אך יש סיבה נוספת לנטיית המשקיעים לפתוח את הארנק: לחברות הקורקינטים אין פטנט או רעיון בר הגנה אלא רק מודל עסקי מבריק אך קל לשכפול. ובנוף העירוני אין מקום ליותר מחברה או שתיים שמספקות את השירות הזה. המרוץ לפסגה צמוד, והתפיסה הרווחת היא שמי שתתפוס את נתח השוק הגדול ביותר בזמן הקצר ביותר תגרוף את כל הקופה ותגיע להגמוניה ולרווחיות. בדומה לאובר, שבזכות השקעות מסיביות הפכה לדומיננטית בשווקים רבים בעולם.

הרשויות המקומיות לא מרוצות מאובדן השליטה

אך כמה שהתחום נראה מבטיח כך יש גם סכנות שמאיימות על עתידו, והראשונה בהן מגיעה מהערים עצמן. יש סיבה לכך שהפתרון העירוני הרשמי הוא אופניים עם תחנות עגינה. ערים רוצות לשלוט כמה שיותר במרחב הציבורי ורוצות לבחור היכן יוצב רכב להשכרה. החברות שפורסות אופניים וקורקינטים שיכולים לצוץ בכל פינה מערערות את שליטת הערים ומושכות לעיתים את זעמן. ליים כבר עוררה סערה באפריל כשפרסה מאות קורקינטים בערי ארה"ב מבלי לקבל מראש את אישור הרשויות.

בעיה נוספת היא שאלת הבטיחות: הקורקינטים החשמליים מעלים לכביש ולמדרכות עשרות אלפי רוכבים לא מיומנים שלא תמיד מודעים לסכנת הנסיעה המהירה. הישראלים כבר מכירים היטב את מגיפת רוכבי האופניים החשמליים שמזגזגים על כבישים ומדרכות ופוצעים לא פעם הולכי רגל. כשמדובר באופניים פרטיים ההתמודדות מורכבת, אך במקרה של שירות השכרה קל יותר לסמן את מפעילות השירות כאחראיות.

כמה תאונות רציניות וכותרות צהובות וחברות הקורקינטים עלולות למצוא את עצמן תחת מכבש לחצים מצד הרשויות ומול תביעות כספיות ניכרות מצד הנפגעים. אלו עשויים לא רק לבלום את המרוץ שלהן לפסגה אלא גם לדרדר אותן עמוק לתהום.