מהרטה ברוך־רון: "גזענות כבר לא פוגעת בי ברמה האישית, רק ברמה הקהילתית"

"בפחדים ובחששות שהביאו להחלטת המדינה לגרש את מבקשי המקלט יש ממד של גזענות. מדוע מבקשי המקלט מאיימים כל כך? הרי יש עשרות אלפי מהגרי עבודה ממדינות אירופה שחיים בינינו, ואין קמפיין גירוש נגדם. מדיניות השיסוי במוחלשים וחלשים צריכה להיפסק".

את טקסט התוכחה הזה כתבה בפייסבוק לא אזרחית אנונימית מודאגת, אלא סגנית ראש עיריית תל אביב מהרטה ברוך־רון (43), מהמעטות בשירות הציבורי שביקרו בפומבי את ההחלטה השנויה במחלוקת של המדינה והעזו להצביע על הממד הגזעני שבה. ברוך־רון מכירה מקרוב את נזקי הגזענות, כבת לעדה האתיופית שמתמודדת עם דעות קדומות מהרגע שעלתה ארצה לפני 33 שנה. "מזמן כבר הפסקתי להיעלב מגזענות ברמה האישית", היא אומרת בשיחה עם "כלכליסט", "אבל אני עדיין נפגעת ברמה הקהילתית".

ברוך־רון מכהנת כסגנית ראש עיריית תל אביב הממונה על תיקי הרווחה והשירותים החברתיים מאז סוף 2013, תפקיד שהיא גאה בו במיוחד: "הרבה מאוד מההישגים המדיניים ביחס למבקשי המקלט הם בזכות מינהל השירותים החברתיים, העיר תל אביב ואני. החל במערך התקשורתי שהוביל לכך שהממשלה תקצבה ב־14 מיליון שקל את המשפחתונים לקהילה הזרה, אחרי שמתו חמישה תינוקות במחסני הילדים, עבור בפורום הפליטים שיעל דיין ואני העלינו לסדר היום, וכלה במסילה — מרכז הסיוע לעובדים זרים שהקמנו. העירייה שמה תמונה לממשלה שאילצה אותה לקבל את ההחלטות ההגיוניות".

מהרטה ברו- רון. "אני כבר שכחתי שהייתי ב'השגריר', אבל אנשים מהקהילה האתיופית לא. צילום: תומי הרפז

בסיפור של מבקשי המקלט ישנו גם הצד של תושבי דרום תל אביב, שסובלים מצפיפות, עומס על תשתיות והזנחה.

"אני מבינה את תושבי דרום העיר. יום אחד הם התעוררו בבוקר, והרחוב שלהם השתנה. והם זועקים במידה רבה של צדק, אבל הפתרון של לגרש את מבקשי המקלט למדינה שלישית הוא לא אנושי. זה מעשה השומט את הערכים הבסיסיים שעליהם קמה המדינה הזאת.

"המדינה יכולה לתת למבקשי המקלט רישיונות עבודה ושיעבדו בחקלאות ובתעשייה, אבל מעדיפה להשאיר אותם כאן ללא אפשרות להתפרנס, ובמקביל משתמשת בקבלנים שמביאים בזמן הזה עובדים ממדינות אחרות. זה ציני ומכעיס. המדינה משסה אוכלוסייה מוחלשת אחת באחרת, במקום באמת להידרש לפתרון אנושי וענייני. וגם לא נכון לייחס לדרום תל אביב קול אחד שתומך בגירוש. יש קבוצה גדולה של תושבים שאומרים שהם לא רוצים גירוש של מבקשי המקלט, אלא השקעה בדרום העיר. אבל מתעלמים מהקולות האלה".

האתיופית הראשונה בפריים טיים

ברוך־רון החלה את דרכה הציבורית ב־2001, כשהצטרפה לריקי טגבה ונשות חינוך אתיופיות נוספות לייסוד עמותת "היווט" ("חיים" באמהרית) המסייעת ליוצאי אתיופיה להשתלב בחברה הישראלית, ושימשה יושבת הראש הראשונה שלה. ב־2007 השתתפה בהקמת העמותה "עולים ביחד", שפועלת להגדיל את שיעורי התעסוקה בקרב אקדמאים יוצאי אתיופיה.

אבל הפרסום הגדול שלו זכתה ברוך־רון היה ב־2005 בתוכנית הריאליטי "השגריר", שבה התמודדה על תפקיד נציג הסברה ישראלי בניו יורק, והגיעה עד המקום השני — הישג שזוכרים לה עד היום. "לפני יומיים הייתי בכנס משפחתי", היא מספרת. "אני כבר שכחתי שהייתי ב'השגריר', אבל הם לא. כשאני פוגשת בני משפחה ואנשים מהקהילה, אני מבינה כמה שזה היה להם חשוב. זאת היתה הפעם הראשונה שראו אתיופית בפריים טיים. הם מספרים לי כמה שהיו גאים. הרגישו שאני מייצגת את הסיפור של הקהילה בכבוד ומצליחה להתחרות בחבר'ה הצברים".

הפגנה בי־ם, 2016. "הגעתי לתקרה בזירה המקומית באשר ליכולתי לעזור לאוכלוסיות שבגללן נכנסתי לפוליטיקה" צילום: אוהד צויגרברג

ולא רק בעדה זכרו לה את השתתפותה בתוכנית. גם זהבה גלאון, ראשת מרצ לשעבר, זכרה אותה, וב־2013 הציעה לה להצטרף לרשימת המפלגה בבחירות לעיריית תל אביב. בפריימריז המקומיים שהתקיימו באותה השנה היא נבחרה למקום הראשון, ולאחר הבחירות לראשות העירייה מונתה לאחת משתי סגניות ראש העירייה מטעם מרצ, לצדה של מיטל להבי, המכהנת כנציגת מרצ בעירייה מאז 2003.

בשנה החולפת לא היה קל להיות נציגה של מרצ. הסכסוכים הפנימיים במפלגה סביב שינוי שיטת ההצבעה והפריימריז איימו לפורר אותה, ופרישתן של דמויות מפתח כמו זהבה גלאון ואילן גילאון הוסיפו טלטלות לספינת הדגל של השמאל. ואז בחודש מרץ, רגע אחרי שנבחרה ראשת מפלגה חדשה ברוב קולות מוחץ, התפוצצה פרשת קלוגהפט והכתימה את המוניטין הנקיים שאפפו את מרצ — יום אחרי בחירתה לתפקיד, נחשף כי בניגוד להצהרותיה נעזרה תמר זנדברג בשירותיו של משה קלוגהפט, יועץ התקשורת המשפיע, שהיה אחראי בין היתר לקמפיין ההסתה של תנועת הימין הקיצוני "אם תרצו" נגד הקרן החדשה לישראל, ולקמפיין שהשווה בין ח"כ יוסי יונה לחמאס.

"התחושה היא שטמנו לה מלכודת", אומרת ברוך־רון. "אני יודעת שהאיש הזה הוא קו אדום מבחינת השמאל, אבל זאת טעות תמימה של תמר והיא התנצלה. בואו נתקדם, בואו לא נחריב את הבית. בחרנו בה, בואו ניתן לה צ'אנס".

ברוך־רון בסדנת תזונה שיזמה בת"א. "פרשתי מהבחירות המקומיות כי ההתמודדות מול להבי היתה דורשת ממני אמוציות" צילום: עמית שעל

ברוך־רון יכולה להזדהות עם זנדברג. אחרי הכל, היא עצמה היתה במוקד של סערה פנים־מפלגתית מקומית ומתקפה אישית רק לפני חודש: ביום של מזג אוויר סוער בסוף אפריל, כשבועיים לפני הבחירות לרשימות המקומיות של המפלגה, נשלח SMS ממקור אלמוני בתפוצה רחבה שבו נכתב: "ביום כזה, שכל התשתיות בתל אביב קורסות אחרי ממטרי אביב, חשוב שכולנו נודה למחזיקת תיק התשתיות מיטל להבי, היא משלנו". אצבע מאשימה הופנתה לעברה של ברוך־רון, שהתמודדה מול להבי, בטענה כי ההודעה נשלחה מאותו מספר שממנו נשלחו הזמנות לוועידת הרווחה, שלה אחראית ברוך־רון.

"כל מי שמכיר אותי יודע שאני ישרה כמו סרגל", אומרת בנחרצות ברוך־רון. "מישהו ניסה לסובב את זה, לרמוז שאני שלחתי את זה, אף על פי שאני בכלל לא שולחת את ההזמנות לוועידה, ובעיקר שבחיים לא הייתי עושה מעשה כזה. זאת הודעה נבזית שבצדק הרגיזה את מיטל, ואפילו שההאשמות נגדי היו מצוצות מהאצבע, אני חייבת להתייחס אליהן, וזה דורש אנרגיה".

זנדברג בליל זכייתה בפריימריז. "התחושה היא שטמנו לה מלכודת בפרשת קלוגהפט" צילום: שאול גולן

בתחילת החודש החליטה ברוך־רון להסיר את מועמדותה מהבחירות המקומיות ולפרוש בסוף הקדנציה הנוכחית באוקטובר כדי לנסות את כוחה בפוליטיקה הארצית. "הגעתי לאיזושהי תקרה בזירה המוניציפלית באשר ליכולת שלי לעזור לאוכלוסיות שבגללן נכנסתי לפוליטיקה", היא מסבירה. "הרבה תהליכים שמקדמים מהעירייה מחלחלים לרמה הארצית, אבל לא כולם, ואם אני באמת רוצה להשפיע אז אני צריכה ללכת למגרש לאומי גדול".

יש קשר בין החלטתך לפרוש להתמודדות מול להבי?

"לא. אין ספק שההתמודדות מולה היתה מאתגרת, והיתה דורשת ממני אמוציות. הבנתי גם שזה לא היה יכול להיות רק קמפיין נקי. אבל זה לא היה השיקול מבחינתי. ההחלטה לפרוש היא אישית מאוד, וקשורה ליכולת שלי לעשות שינויים ולהוביל מהלכים".

איך יחסייך עם ראש העירייה רון חולדאי?

"אני יכולה לומר לזכותו שהוא די קשוב".

דווקא לא התכונה הבולטת שמייחסים לו.

"בתור מי שנשואה לטייס קרב לשעבר, אני מכירה את הטיפוס. טייסים נוטים להיות קצרי רוח", היא אומרת וצוחקת. "בכל אופן, צריך לבדוק את הבן אדם מהיסוד ודרך תפיסת העולם שלו, ושם אני מאוד מעריכה אותו".

בשיחה קודמת אמרת לי שהופתעת מכמה פוליטיקה יש ברמה המוניציפלית, אבל בזירה הארצית מחכה לך מנה גדושה הרבה יותר.

"זאת תמיד השאלה — למה שאנשים טובים, שיש להם אפשרויות, יבחרו ללכת למגרש הפוליטי הקשה? והתשובה שלי היא שאני לא יכולה להפקיר את הזירה הזאת. זה לא בא בחשבון".

אם לא יוקדמו הבחירות לממשלה, תהיה לך כמעט שנה מחוץ למסגרת הפוליטית.

"לא יחסר לי מה לעשות. הכל דינמי בפוליטיקה, ובינתיים אני כאן עד סוף הקדנציה. אני לא אוהבת פוליטיקאים שכל תכליתם היא לשמור על הכיסא שלהם או לחשוב איך הוא מקדם אותם לתפקיד הבא".

מהגרים אפריקאים בדרום ת"א. "המדינה משסה אוכלוסייה מוחלשת אחת באחרת, במקום למצוא פתרון ענייני" צילום: רויטרס

"מרצ לא עושה מספיק בפריפריה"

ברוך־רון גרה כיום בשיכון ל' שבצפון תל אביב עם בן זוגה ערן רון, בעל חברה שמנהלת פרויקטים בתחום התעופה, החקלאות והרפואה במדינות מתפתחות, ושלושת ילדיהם. היא נולדה באתיופיה בכפר ללא מים זורמים או חשמל, בסמוך לעיר גונדר. בגיל 10 יצאה עם משפחתה ובני העדה למסע עלייה בדרך חתחתים לישראל, שעבר במחנה מעבר בסודן ונמשך כשנה. אמה הגיעה בעקבותיהם רק שש שנים לאחר מכן, ולכן ברוך־רון נשלחה מיד עם הגיעה ארצה לפנימיות.

ברוך־רון המשיכה ללימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בסוציולוגיה ארגונית מאוניברסיטת חיפה. ולמרות זאת היא בחרה בקריירה של שחקנית תיאטרון וטלוויזיה ומנחה. בין היתר שיחקה בטלנובלה "מיכאלה" של ערוץ 3 ו"האי" של ערוץ הילדים, שבו גם שימשה מנחה כמה חודשים.

בטרם נשאבה לפוליטיקה היא אפילו עבדה על מופע סטנד־אפ משלה. "היו כמה חזרות גנרליות", היא מספרת. "אולי יבוא יום ועוד ארוץ עם המופע. אני מוסיפה לו סיפורים כל הזמן. למשל שכשהתחלתי לצאת עם בן זוגי הטייס, כמעט כל חבר שלו שפגשתי סיפר לי שהוא היה שותף להעלאת יהודי אתיופיה. לפי מספר הטייסים שסיפרו לי את זה, אפשר להסיק שכל אתיופי הגיע עם טייס פרטי. הייתי גם מוסיפה למופע את כמות הפעמים שבהן כשהעוזר האישי שלי אמר שהוא עם סגנית ראש העירייה, הסתכלו ישירות עליי ושאלו 'איפה היא?'".

חולדאי. "טייסים נוטים להיות קצרי רוח, אך הוא די קשוב" צילום: אמיר ריינר

אנשים לא מאמינים שלמרצ יכולה להיות נציגה אתיופית.

"הקהילה האתיופית באופן כללי נוטה לימין. מרצ קשה לעיכול בקהילה, כי היא נתפסת כמי שרוצה לתת את המדינה לערבים, ועולים חדשים הם פטריוטים. גם אני פטריוטית כמובן, אבל העולים מחזיקים בתפיסה ציונית שאין לערער עליה - הם עשו את הדרך הקשה מהגלות, חלמו על ירושלים ועל ציון. אז מה פתאום שניתן אותה עכשיו למישהו אחר? אז הרוב מצביעים לימין, גם הדור הצעיר, אבל יש מגמה של שינוי.

"בפגישות עם אנשי הקהילה אני אומרת להם: אם מה שאתם מאחלים לעצמכם זה שוויון הזדמנויות, אתם צריכים לתמוך במפלגה שהאג'נדה המרכזית שלה היא שוויון. לא יכול להיות שתתקוממו על הגזענות המופנית נגדכם, אבל תהיו גזענים אל הערבים, או שלא תכבדו להט"בים".

מרצ עושה מספיק עבודה בשכונות האתיופיות בפריפריה?

"לא מספיק. כמפלגה אנחנו צריכים לחפש את הדרך לאותן אוכלוסיות שלא נפתחות אליה. אני מקווה מאוד שנצליח לגבש רשימה שנראה בה ייצוג מהפריפריה, שיסתכלו עלינו ויראו קבוצה שמובילה אג'נדה סוציאליסטית וגם חותרת לשלום".

עד שתצליח להשריש את מרצ בפריפריה, ברוך־רון יכולה להתגאות בהשרשת הקהילה האתיופית בלב תל אביב. אחד הפרויקטים שהובילה לאחרונה הוא מרכז לאמנים אתיופים שעתיד לקום בבית פייטלוביץ' ברחוב ויתקין. "יעקב פייטלוביץ' היה יהודי פולני שלמד היסטוריה ובלשנות", היא מספרת. "כחלק מלימודיו נסע ב־1904 במימון הברון דה רוטשילד לאתיופיה לפגוש את השבט היהודי ומאז הקדיש את חייו לשכנע את העולם הלבן שיש יהודים שחורים באפריקה".

פייטלוביץ' הקים בית ספר באדיס אבבה, הכשיר מורים מקומיים ופעל רבות לחיזוק הקשרים בין הקהילה המקומית לקהילות היהודיות באירופה. ב־1955 התמקם בתל אביב, ובמותו הוריש את ביתו לעירייה. בשנים האחרונות הבית עמד נטוש. "כשנכנסתי לתפקיד ביקשתי מראש העירייה להפוך את הבית למשהו שישמש את הקהילה, וישמר את מורשת פייטלוביץ'. ראש העירייה והמנכ"ל הסכימו להשתתף ב־50% מעלות השיפוץ. את השאר הצלחתי לגייס מתרומות, ואני מאמינה שהמרכז ייפתח בעוד שנה וחצי. מבחינתי זאת תהיה סגירת מעגל".