כדורגל משחקים 95 דקות ואז...

1. ההפסד למקסיקו חשף הרבה מאוד בעיות בנבחרת הגרמנית. זה התחיל בכך שמקסיקו גברה עליה טקטית וגם מנטלית - אולי בפעם הראשונה שזה קורה לנבחרת גרמנית במונדיאל.

הגרמנים ניתחו את שמונת המשחקים האחרונים של מקסיקו לפני המפגש ביניהם. הם שיחקו נגד הנבחרת עד גיל 21 ששיחקה במערך שהם ציפו שהמקסיקנים ישחקו, הם קיבלו סרטוני וידיאו אישיים על כל שחקן - ואז המסיקנים שיחקו בצורה לגמרי אחרת ממה שציפו לה ולשחקניו של יואכים לב היה קשה להתאים את עצמם.

ההפסד הוביל לכמה כאסחים מאוד פומביים בתוך הנבחרת. מאטס הומלס אמר ששחקני הקישור הפקירו את שחקני ההגנה. מנואל נוייר, השוער, גילה ש"השתמשנו במילים חזקות שלא השתמשנו בהם בעבר". יזועה קימיך, המגן, טען: "לזכות במונדיאל? לאחרונה לא ניצחנו אף אחד מלבד ערב הסעודית - בוא לא נדבר על זכייה במונדיאל".

חגיגות הניצחון של גרמניה צילום: גטי אימג'ס

2. כנראה שהיו בעיות חמורות יותר. לפי הבילד המחנה הגרמני התחלק לשתי קליקות. הקליקה הבווארית - של טוני קרוס, תומאס מולר, מאטס הומלס ומנואל נוייר. והקליקה שכונתה "בלינג-בלינג" של מסוט אוזיל, סמי חדירה, ג'רום בואטנג ויוליאן דרקסלר. המתחים, אולי על בסיס מוצא אתני וככל הנראה על בסיס מקצועי, התחילו כאשר קליקת הבלינג-בלינג דרשו מיואכים לב להביא את לירוי סאנה למונדיאל. הבווארים לא התעקשו על סאנה. ייתכן מאוד שהקליקות הללו הקצינו את עמדותיהן אחרי ההפסד.

3. למשחק נגד שבדיה עלתה גרמניה ללא חדירה ואוזיל - ניצחון לקליקה הבווארית כביכול. ההדחה של אוזיל עשויה להיות דרמטית מאוד. הוא לא פתח בהרכב אחרי 26 משחקים רצופים בטורנירים גדולים שבהם פתח - ואפילו לא נכנס כמחליף. לא עזר לו שהוא נפגש עם רג'פ טאיפ ארדואן לפני המונדיאל, לא עזר לו המשחק הראשון הבינוני שלו וגם לא עזרה לו השנה האחרונה בארסנל. לפי Die Zeit בגלל חוסר האימון שממנו סבל תחת ארסן ונגר בארסנל הוא "התוונגר" ובנבחרת התחילו להרגיש שקשה יותר לאמן אותו. לא בטוח שנראה אותו במונדיאל הזה. כנראה שבקרוב נדע יותר.

4. בכל מקרה, במחצית הראשונה נראה היה שגרמניה לא למדה לקח מהמשחק נגד מקסיקו. למרות שסבסטיאן רודי, קשר דפנסיבי טבעי, נכנס במקום חדירה, ההגנה היתה חשופה למתפרצות שאחת מהן היתה אמורה להוביל לפנדל לטובת השבדים. הגרמנים נראו חסרי רעיונות, חסרי הנהגה ואחרי שספגו שער מאולה טויבונן (19 בעיטות לשער בליגה הצרפתית העונה ו-0 שערים).

5. גרמניה נראתה שבעה וכבויה במשחק הראשון של המונדיאל וגם במחצית השנייה. הנבחרת שמסתמכת על לחץ מסונכרן ויעיל אחרי איבודי כדור, נראתה אדישה וחסרת אנרגיות ללא הכדור. עם הכדור (באיזשהו שלב היו לגרמנים 122 מסירות ולשבדים 6 בלבד) הגרמנים לא הצליחו לפרוץ את ההגנה והידרדרו למשהו שלא רצו לעשות - וזה להרים את הכדור.

6. כשהקבוצות ירדו למחצית נראה היה שגרמניה הולכת להיות אלופת עולם נוספת שמודחת בשלב הבתים. כזכור, צרפת הודחה ב-2002, איטליה ב-2010, ספרד ב-2014. אבל יואכים לב אמר מיד אחרי ההפסד למקסיקו. "זה לא יקרה לנו". על פניו, זה נתפס כיהירות. אבל זה לא יהירות אם יש משהו מאחורי זה.

7. את המחצית השנייה גרמניה התחילה עם מריו גומז שעלה למגרש במקומו של יוליאן דרקסלר הלא יעיל. גומז, בנגיעה הראשונה שלו בכדור (ובעיקר בזכות תנועה שהפתיעה את השבדים) בישל למרקו רויס. זה היה השער הראשון בקריירה של רויס במונדיאל. הוא היה צריך לשחק במונדיאל 2014 אבל נפצע לפני. ליורו 2016 לא הגיע גם בגלל פציעה. כל הקריירה שלו סבל מפציעות קשות. במאי 2017 קרע את הרצועה הצולבת שלו ונראה היה שגם למונדיאל 2018 לא יגיע, בטח אחרי שאחרי שכבר חזר בינואר 2018 נפצע ונאלץ להחמיץ כמעט חודש שלם במרץ-אפריל. "כשחקנים בכירים אנחנו מרוויחים הרבה כסף", אמר רויס בראיון למגזין GQ לפני מספר חודשים. "אבל הייתי מוותר על הכל כדי להיות בריא שוב. כדי שאוכל לעשות את העבודה שלי. לעשות מה שאני אוהב. לשחק כדורגל". ואכן, הלילה שיחק - לראשונה בהרכב של נבחרת גרמניה במונדיאל. הוא דחף קדימה ואולי לא היה מבריק אבל כבש את שער השיוויון החשוב.

צילום: איי פי

8. הגרמנים שיחקו הרבה יותר טוב במחצית השנייה. קרוס, שיחק הרבה יותר עמוק וניהל את ההתקפות כשהוא משגיח על ההגנה. אילקאיי גונדואן, שהחליף את סבסטיאן רודי, הצליח לשמור על הכדור בצורה טובה יחסית וטימו ורנר שרף את אגף שמאל פעם אחר פעם. מריו גומז היה עוגן בהתקפה ונראה היה שרק תומאס מולר לא קשור למאמץ הקבוצתי (ואולי יודח במשחק הבא על ידי יוליאן בראנד שנראה הרבה יותר טוב ממנו כמחליף?). עם זאת, אחרי הרחקתו של ג'רום בואטנג השבדים התחילו לשיר "אאופוידרזן דויטשלנד". מוקדם מדי.

9. הגרמנים תמיד היו גאים ב-Kampfgeist שלהם (רוח הקרב). הרוח הזאת אפשרה להם לשחק גרוע, להגיע למעט מצבים ועדיין לנצח, איכשהו, את הקבוצה העדיפה עליהם. מאז 2006 נראה שהכדורגל הגרמני אימץ לעצמו את תדמית הלוזר החביב. הפסד בחצי גמר מונדיאל 2006, הפסדים בגמר יורו 2008, הפסד בחצי גמר מונדיאל 2010, וחצי גמר יורו 2012 – למרות שהנבחרת הגרמנית הפיקה את הכדורגל הזורם והטוב ביותר לאורך הטורניר – הראו שמשהו לא מתקתק בכדורגל הגרמני שכולנו אהבנו לשנוא. ואז הגיע הניצחון במונדיאל 2014 שהזריק מחדש את הקמפף-גייסט בגרמנים. השער של טוני קרוס היה כזה. בדקות האחרונות, בבעיטה חופשית לא רגילה - טוני קרוס - שעשה את הטעות שהובילה לשער של השבדים - הפך את גרמניה לפייבוריטית לעלות לשלב שמינית הגמר.

10. הערה על בעיטות חופשיות. לפי מחקר שנערך על פני עונה שלמה בפרמיירליג (על ידי פול פאוור מ-Prozone), עדיף הרבה יותר לבעוט את הכדור לשער - אפילו מזוויות קשות - מאשר להרים אותו. לפי הבדיקה הזדמנות מבעיטה חופשית הופכת 7.2% מהפעמים לשער, זאת בעוד שהרמה או מסירה הופכות ב-1.1% מהפעמים לשער. לא ידוע אם קרוס ידע את זה או לא, אבל ביחד עם רויס הוא קיבל החלטה מנהיגותית ובדקה ה-94 כבש את השער הניצחון המאוחר ביותר בהיסטוריה של המונדיאל. "ברור שהשער הראשון היה באשמתי", אמר קרוס בסיום המשחק, "אין שאלה לגבי זה. אבל צריך ביצים כדי לשחק כמו ששיחקנו במחצית השנייה". צריך גם ביצים לבעוט ככה את הכדור בדקה ה-94.

11. איך צייץ גארי לינקר (היחיד שמותר לו להשתמש בקלישאה הזו שוב - כי הוא אחראי עליה)? "כדורגל הוא משחק פשוט, 22 גברים רודפים אחרי כדור 82 דקות ואז לגרמנים מורחק שחקן, אז 21 שחקנים רודפים אחרי כדור במשך 13 דקות ואז בסוף הגרמנים איכשהו פאקינג מנצחים".