כך מתכוון משרד השיכון להעיר את מרכזי הערים

אחרי הביקורת העזה שנשמעה במשך השנים על ערי שינה בסגנון מודיעין, נראה שמשרד השיכון מנסה לשנות כיוון, ולעודד תכנון עירוני דינמי יותר. אחד המדדים המרכזיים לעירוניות טובה הוא רמת הדינמיות של הרחוב ומספר האנשים שיוצאים אליו למטרת צריכת שירותים, קניות, מפגש ובילוי. תכנון עירוני גרוע, לעומת זאת, הוא כזה אשר מחייב את התושבים בשימוש תכוף ברכב פרטי, ואשר מותיר את המרחב הציבורי העירוני נטוש ולא מנוצל.

בחוברת שהכין המשרד בשיתוף המועצה הישראלית לבנייה ירוקה, ואשר תופץ בימים הקרובים לרשויות המקומיות, מבקש המשרד לקדם את ערכי העירוניות באמצעות הצגתם של פרויקטים חדשניים שקודמו בשנים האחרונות על ידי תושבים ועיריות ביישובים שונים בארץ במטרה להכניס חיים למרחב העירוני ולהנגיש אותו לציבור. עיקרי החוברת הוצגו לראשונה במסגרת “יום העירוניות” שנערך השבוע בכנסת.

צילום: יואב פלד (אדר נוף אב אדריכלים)

"אחד מהנושאים החשובים בעירוניות הוא המרחב הציבורי. ראינו שיש המון פרויקטים מדהימים ברחבי הארץ ורצינו להכיר אותם לתושבים ולרשויות, וגם לתת כלים ליישום שלהם", מסבירה ד"ר תמר מרכוס, עמיתת ממשק באגף בכיר תכנון אסטרטגי ומדיניות במשרד הבינוי והשיכון. "לגבי כל פרויקט פירטנו שלבי הביצוע ועלויות המימון. בחרנו בפרויקטים זולים, אין כאן פרויקטים בעשרות מיליוני שקלים, ושמנו דגש על מעורבות התושבים וחיבורים בין שכונות. זה נושא בוער וקריטי. מרחב ציבורי איכותי מייצר הרבה מנקודות המפגש מחוץ לבתים שלנו, וזה מה שהופך עיר למקום שטוב לחיות בו ולא רק לבוא לישון בו".

השדרה שהתחדשה

מרכז חדרה עבר בעשורים האחרונים תהליך של שקיעה והידרדרות, שבמהלכו הפך המרחב הציבורי למוזנח ולא מזמין. שדרת אמיר, בחלקו הדרומי של מרכז העיר, ממוקמת בקרבת רחוב הרצל הראשי. היא מאופיינת בעצי פיקוס בוגרים ומרשימים, אך מלבדם לא היה בה דבר שסייע לה למשוך מבקרים, ומי שנקלע אליה במקרה - היה בדרכו למקום אחר.

צילום: באדיבות עמותת "מוסללה"

בעירייה החליטו להפיח חיים בשדרה. בשלב הראשון שוחזר בחלקה הצפוני של השדרה קיוסק היסטורי. בהמשך עוצבו ונבנו מתקני ישיבה ייחודיים מעשה אמן, טריבונות עץ לישיבה והתכנסות וכן מתקני משחק המעודדים משחקי דמיון כגון מסלולי שיווי משקל ובית בובות. מתקני הישיבה הצבעוניים בולטים למרחק ומושכים את העוברים והשבים לבלות בשדרה. כחלק מהעבודות בוצעה הנגשה לנכים ונוסף מעבר חציה המשפר את הגישה לשדרה. השדרה נקראת על שמו של חלל צה”ל אמיר מי־טל, ובשדרה משולבים ציוריו של אביו, האמן דוד מי־טל.

כיום השדרה היא שביל פעילות להולכי רגל וכוללת מקומות ישיבה והתכנסות רבים. השדרה מחברת בין הציר ההיסטורי של העיר לבין המרכז המתחדש שלה, ובעיר מדווחים כי המקום הפך למוקד פעילות ומוקד משיכה לאוכלוסייה מגוונת, כולל מבוגרים עם עגלות תינוקות, ילדים שמשחקים במתקנים בשעות אחר הצהריים, בני נוער שמגיעים בשעות בין הערביים ועוברים ושבים שמשוטטים בשדרה.

צילום: אמיר אלון

מבניין נטוש למרכז חוגים

בניין כלל הממוקם במרכז ירושלים, על רחוב יפו ובסמוך לשוק מחנה יהודה, נחשב לפיל לבן ולאחד המבנים המוזנחים בעיר, למרות התפתחות האזור בזכות הרכבת הקלה שעוברת בסמוך. הרעיון של יוזמי פרויקט “המרפסת” היה לשפר משמעותית את המרחב הציבורי על ידי הפיכת חלק מהמבנה העזוב למקום חי ותוסס ולאטרקציה עירונית, וכך גם לסייע לעסקים המקומיים באזור. מאז פתיחתו חלה עלייה במספר המבקרים במקום. בעוד ב־2016 פקדו את המקום כאלף איש בממוצע מדי חודש, ב־2017 עלה המספר לכ־1,700 איש.

המטרה של יזמי המרפסת, ובראשם עמותת מוסללה, היתה לנצל את שטח הגג של המבנה לתועלת הציבור. היזמים הבינו שמיקומו והנגישות הטובה של הבניין יכולים לסייע להצלחת הפרויקט. “המרפסת” משתרעת על שטח של כ־2 דונם, שהפכו לאחר שיפוץ למרחב ציבורי פתוח, מרכז מחקר, לימוד והדגמה בנושאים שונים וחלל עבור מפגשים חברתיים וקהילתיים כגון הופעות, אירועים, הקרנות סרטים והרצאות. כיום מתקיימים במקום אירועים רבים והוא מושך אליו עשרות אלפי אנשים מדי שנה מקהלים מגוונים. “המרפסת” מאפשרת גם לאמנים וליזמים למצוא מרחב לתצוגה או לפיתוח, לפגוש, להיפגש ולקבל תמיכה וייעוץ.

צילום: Yael TL

כמו כן במרפסת מפעילה עמותת מוסללה קורסים, סדנאות והרצאות, החושפים את הציבור הרחב לתכנים כמו עיצוב ופיסול באדמה, חקלאות עירונית, אנרגיות מתחדשות וחשיבה מקיימת. כמו כן פעילים שם מרכז לדבוראות עירונית ומרכז העוסק באמנות ציבורית, אדריכלות ותהליכי התחדשות עירונית.

מפריחים את השממה

מספר תושבי בנימינה צמח בחדות בשני העשורים האחרונים, והמושבה החקלאית לשעבר הפכה ליישוב שחלקים נרחבים ממנו נראים ומתנהגים כפרבר שינה של צמודי קרקע, שתושביו יוצאים מדי בוקר לעבודה וחוזרים בערב. דווקא ביישוב כזה, לא פחות מיישוב עירוני קלאסי, קיים צורך להפגיש בין התושבים. את פרויקט “היער הנדיב” יזמה קבוצה של תושבי בנימינה, שפיתחה רצועת קרקע מוזנחת הצמודה למסילת הרכבת. השטח מוגדר כשטח ציבורי פתוח ומהווה אזור גישה לנחל תנינים. במתחם פותח גן קהילתי מזמין שבו נשתלו עצי פרי, הוקמו פינות ישיבה, הוסדרו שבילים ונשתלו ערוגות ירקות ופרחי בר. במקום מתקיימים אירועים חברתיים וקהילתיים.

צילום: אמיר אלון

הפרויקט הוקם בעלות נמוכה של כ־25 אלף שקל, והוא מודל לפרויקטים שבהם התושבים בונים קהילה באמצעות לקיחת אחריות על שטח ציבורי פתוח לא מטופל הנמצא סמוך למקום מגוריהם. כיום הגינה מושכת מבקרים מרחבי בנימינה ומהיישובים הסמוכים, ומתקיימים בה חמישה אירועים קהילתיים רחבי היקף מדי שנה שאליהם מגיעים מאות תושבים. כיום שני שטחים נוספים בבנימינה נמצאים בשלבי תכנון כיערות מאכל. את הפרויקט מתחזקים מתנדבים מהקהילה.

כלי נגינה במרכז

מרכז ח”ן הוא המרכז המסחרי של שכונה ב’, מהשכונות הוותיקות בבאר שבע. אחרי שנים של הזנחה המרכז עובר תהליך הדרגתי של שינוי, בהשפעת תהליך חילופי דורות והתרבות הצעירים בשכונה. הדבר מתבטא בעיקר בבתי עסק חדשים שנפתחו במקום. עם זאת, המרחב הציבורי נשאר מוזנח. במסגרת הפרויקט נבנו במקום ספסלים מעוצבים, הונחו כלי נגינה במרחב הציבורי, הוצבה ספריית חפצים שיתופית במכולה במרכז המסחרי, נבנו במות קבועות מעץ, נוספו מסלולי ריצה וכושר שמחברים את המרכז לחמש שכונות נוספות בבאר שבע, הוצבו מתקני משחק לילדים בחורשה הסמוכה, וקודם יער מאכל שכונתי בסמוך אליו. הפרויקטים בוצעו בשיתוף “הנגרייה הקהילתית” עם קהילת “הרשת”, עיריית באר שבע ותושבי השכונה. בסך הכל לקחו חלק בבנייה וביצירה למעלה מ־500 משתתפים. בהמשך יש כוונה להקים במרכז המסחרי גם “קפה תיקונים”, שישלב פעילות של בית קפה עם סדנת עשה זאת בעצמך.

צילום: אמיר אלון

בעיר מדווחים כי החייאת המרחב הציבורי הביאה לתוצאות מיידיות: שלושה בתי עסק חדשים שנפתחו במרכז בתקופה זו והביאו אותו לתפוסה מלאה. במקום מתקיימות פעילויות מאורגנות אחת לשבועיים, ויש לו קבוצת פייסבוק בת 457 חברים.

ויתרו על הכביש

ב־2007 גילו מספר תושבים של שכונת גוננים (קטמונים) בירושלים, בעזרת סטודנטים מבצלאל, כי תוואי המסילה הסמוך לביתם עתיד להפוך לכביש בעל ארבעה מסלולים. התושבים התנגדו לתכנית וביקשו להפוך את תוואי המסילה לשטח פתוח, שיכפר על המחסור בשטחים פתוחים בשכונה. הם התארגנו בוועד מקומי, למדו את התוכנית, אספו מידע תכנוני על השטח והחלו לערוך פעולות להעלאת המודעות באמצעות פעילות קהילתיות, אירועים ציבוריים ופעילות תקשורתית.

לצד אלה פעל הוועד יחד עם התושבים המקומיים, החברה להגנת הטבע וסטודנטים ליצירת שבילים ופינות ירוקות על ציר המסילה, אשר הדגישו הן לכלל התושבים והן לעירייה את הפוטנציאל של תוואי המסילה כשטח ציבורי פתוח ואת הצורך האקוטי בשטחים כאלו בדרום העיר. בין היתר הקימו גינה קהילתית, הציבו פסלי אמנות, שתלו עצים, ויצרו את “מסלול הקיפוד”, שחיבר בין עשר תחנות המספרות סיפורים אישיים מהיסטוריית השכונות הסמוכות. הלחץ שנוצר הביא לשינוי חשיבה בעירייה, והתוואי תוכנן כפארק המחבר בין תשע שכונות.

כדורגל בין החומות

בשל אופי הבנייה בעיר העתיקה בעכו קיים מחסור חריף בשטחים ציבוריים לרווחת התושבים. מחשבה יצירתית על אפשרות ניצול השטח הקיים הובילה להקמת מגרשי ספורט פתוחים בחפיר חומות העיר העתיקה. חומות העיר הוקמו ובוצרו בתקופה העות’מאנית, החל מאמצע המאה ה־18. החומות היוו חלק ממערך ההגנה על העיר, גם בעת המצור המפורסם שהטיל עליה נפולאון בשנת 1799.

החפיר נמצא כמתאים ברוחבו לפרופורציות של מגרשי כדורגל וכדורסל, ומעצם היותו מרחב מופרד בתוך העיר העתיקה, הוא גם מוגן מתנועת כלי רכב. המתחם איננו מהווה מטרד רעש לסביבה, זאת לנוכח המפלס השונה שבו הוא ממוקם וכן החומות הנותנות מענה אקוסטי. המתחם נגיש רגלית אך מאפשר גם נגישות לרכב במקרה צורך.

מאז פתיחתם מגרשי הספורט בחפיר מושכים אליהם פעילויות ספורט של קבוצות גיל מגוונות בשעות היום והערב. המתחם משמש לפעילויות הספורט היום־יומיות של בתי הספר הממוקמים בסמוך לחומות. מתחם מגרשי הספורט נצפה היטב מגובה הכניסה הראשית לעיר העתיקה אשר חוצה את החומות, ובכך מדגישה שאמנם מדובר בעיר היסטורית שפניה לתיירות, אך לצד זאת גם בעיר חיה ותוססת.