לנשק אפרסק

בסין נמצאו עדויות לגידולו התרבותי של האפרסק כבר לפני יותר מ־8,000 שנה, והפרי, כמו גם העץ ופריחתו המוקדמת, הפכו למיתוס חשוב בתרבויות המזרח. ביפן, למשל, השתמשו בענפי האפרסק מעל דלת הכניסה לגירוש שדים ומזיקים אחרים ולהגנה מעין הרע. בקוריאה ירו מקשתות שכופפו מבדי העץ חיצים לכל עבר בטקסים שמטרתם להפחיד את השטן.

את דרכו מסין עשה אל פרס עם שיירות הסחר ומשם, ככל הנראה, נפוץ גם לאזורנו ולאגן המזרחי של הים התיכון רק בראשית ימי הספירה הנוצרית. מפרס נגזר לו גם שמו, אפרסק, או רק ‘פרסק’ בשפת המשנה ו-melon persicon, תפוח פרסי ביוונית, שקוצר על ידי הרומים לפרסיקו. השם האנגלי, פיץ’, הגיע גם הוא דרך הצרפתית מאותו תפוח פרסי, תוך השמטת הבכורה הסינית בביות הפרי וטיפוחו.

סין עודנה אחראית לגידול מרבית האפרסקים בעולם, יחד עם ארצות הברית, ספרד ויוון. בישראל מסתפקים ביבול צנוע לשוק המקומי, שאף הצטמצם בשנים האחרונות עקב חוסר כדאיות כלכלית.

איור: איגור טפיקין

הזנים המודרניים מצטיינים פחות בטעם ויותר בצורה, ומי שידו משגת לקוטפם מעץ ותיק ייזכר בטעם הקיץ המתוק של ילדותו ובגוון הכתום־ארגמני שצבע אז את לחייו.

עונת השנה

עם פיתוח זנים חדשים נמתחת עונת האפרסקים מראשית הקיץ עד ימי הסתיו ממש. שיאם בחודשים יולי ואוגוסט, אז גם טעמם מצטיין במתיקותו.

בשוק

את האפרסקים אפשר להשיג אמנם בכל מרכול ובשווקים, אולם ירקנים יודעי חן ידאגו להביא מן הזנים שאינם נפוצים עוד, שגונם ארגמני והם מתוקים ועסיסיים במיוחד.

זני המרכולים הם נוקשים וחמצמצים על פי רוב, ולבד מן הקליפה האופיינית, כבר אינם מזכירים את טעמו של האפרסק.

במטבח

כשמביאים את האפרסקים למטבח אפשר להניח להם ליומיים או שלושה עד שיתרככו מעט, אולם יש להקדיש להם תשומת לב יתרה שכן הם עלולים להבשיל יתר על המידה ולהתרכך מדי במהירות. כשהאפרסק נוקשה, די לחרוץ אותו לאורכו סביב הגלעין ואחר כך להפריד את שני חצאיו על ידי סיבובם בשתי כפות הידיים לכיוונים מנוגדים. כשהאפרסק רך יותר, אין מנוס מחיתוך עדין סביב הגלעין.

מן האפרסקים נהדר להכין משקאות פרי בבלנדר, עם או בלי יוגורט, ואפשר גם להוסיף אותם להכנת גלידה ביתית על בסיס יוגורט או שמנת. גם עוגה בחושה תשמח לתוספת קוביות אפרסק שהוקפצו במחבת עם חמאה וסוכר.