"אם אתה מצליח חושבים שגנבת, אם נכשלת איש לא זוכר את הכסף שהפסדת"

דונלד טראמפ יודע לעשות עסקים. מצד אחד, הוא העביר לירושלים את השגרירות. מצד שני, רפורמת המס שלו מרוקנת את ישראל מחברות ומכסף אמריקאי. "הרפורמה גרמה לכך שבפעם הראשונה מס החברות בארה"ב נמוך ממס החברות הישראלי. אין לי ברירה אלא להמליץ לסטארט־אפים להתאגד בארה"ב ולא בישראל", אומר עו"ד ד"ר איל שנהב בראיון משותף עם עו"ד דוד חודק.

השניים מודאגים מהשלכות הרפורמה, אבל גם מתפרנסים ממנה. בחודש שעבר איחדו את משרדיהם, והקפיצו את הפירמה המאוחדת לתחתית העשירייה הפותחת בדירוג הגודל עם כ־170 עורכי דין, ולמקום הראשון באורך שם המשרד שייקרא מעתה גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות'.

חודק, כמו רבים מחבריו פרקליטי האלפיון העליון, בטוח שהתלקחה כאן שנאת עשירים לא מוצדקת. האחראים העיקריים בעיניו הם הפוליטיקאים שהעתיקו ממקביליהם בארה"ב. "משבר 2008 גרם לממשלות להציל מוסדות פיננסיים שעמדו לקרוס כדי לא להעמיק את המשבר העולמי. הצילו דברים כושלים בכסף ציבורי".

ומי אשם במשבר?

"הפוליטיקאים יכלו להאשים את הרגולטורים במשבר, אבל הרגולטורים מתמנים על ידיהם והם אחראים עליהם, ואז צריך לזרוק את האשמה על המנהלים. ובארה"ב, צריך להודות, המנהלים התנהגו בחזירות מסוימת, ולכן קל היה לזרוק את זה על החתולים השמנים".

מימין: איל שנהב ודוד חודק צילום: צביקה טישלר

ואיך הסנטימנט הזה הגיע לישראל שכמעט לא נפגעה מהמשבר?

"לא נפגעה בכלל. אצלנו פגיעה דומה היתה ב־1983 במשבר מניות הבנקים כשהממשלה קנתה את מניות הבנקים כדי להצילם. המחאה החברתית התרכזה ביוקר המחיה וביוקר הדיור. ביוקר המחיה צריך לטפל באמצעות יבוא ותחרות, והממשלה נרדמה בשמירה. הדיור זה עניין מאקרו־כלכלי. פעם הממשלה בנתה דירות ויצאה מזה".

אז הממשלה למדה מהעולם להפיל את התיק על הטייקונים.

"הממשלה נתפסה לא מוכנה וכמובן זרקה את האשמה על המנהלים. במשוואת ההון־שלטון השלטון החליט להקריב את ההון. הפוליטיקאים המיומנים שלנו, שאמנותם היא הישרדות, חיקו את עמיתיהם במערב. אבל שם היתה סיבה, שם לקחו כסף מהציבור כדי להציל תאגידים פיננסיים. כאן לא לקחו כסף ולא צריך היה להציל".

אבל כאן יש מינופים, תספורות, פירמידות, עסקאות בעלי עניין ושכר בכירים מופרז. 

"אני מסכים, אבל שנאת עשירים ושנאת מנהלים אינה הדרך לטפל בבעיה. שכר כל המנהלים הבכירים בחברות הציבוריות, לא יותר מ־400, לא מזיז את המחוג של הכלכלה. זו איוולת. נעשה כאן עוול גדול ליזמים ומשקיעים. קח את אלפרד אקירוב שלא משקיע יותר בישראל. אם אתה מצליח, כולם חושבים שגנבת, ואם נכשלת, אף אחד לא זוכר שהפסדת כספים. זו מדינה שלא מוקירה את היזם, רואה בו טייקון וגנב שרק צריך לתפוס אותו. התוצאה היא שלא יהיו יזמים ולא מקומות עבודה".

חודק, ראש משרד גרוס שמונה כ־150 עורכי דין, הוא מעורכי הדין המסחריים הבולטים בישראל. ב־2010 הוא עמד בראש ועדה שהקים משרד האוצר שדנה ביצירת כלים מקצועיים שיאפשרו למוסדיים לבחון את טיב הלווים במטרה להבטיח את כספי הציבור המושקעים באמצעותם. שנהב הוביל עד למיזוג משרד בוטיק בן 20 עורכי דין. יש לו דוקטורט במיסוי בינלאומי מאוניברסיטת ניו־יורק, והוא משמש כיו"ר ועדת עורכי הדין ורואי החשבון באיגוד ההייטק הישראלי. בין היתר, יעץ לממשלות יוון ובלארוס איך לעודד יזמות בפיתוח תשתית הייטק לאומית.

ההייטק שמביא שנהב מפצה את גרוס על אובדן כמה מכוכבי ההייטק שפרשו ממנו ובראשםעוה”ד איתי פרישמן וניצן הירש, שהוביל את הצד הישראלי בעסקת ווייז־גוגל. הסיבות בשני המקרים נגעו גם למחלוקות על בונוסים ואחוזי שותפות. חודק מעדיף להחמיא לאמביציה ההישגית שמאחורי הפרישות: "אלה אנשים הישגיים ואוי לנו אם היו פרידות עצלות, אנחנו מעדיפים סוסים אצילים שדוהרים".

המשרד של שנהב מתמחה בהייטק, קרנות הון סיכון, מיסוי בינלאומי ותשתיות. המשרד אוחז בנתח גדול משוק קרנות ההון סיכון בישראל והיה מעורב בהקמת כשליש מהן. בתחום התשתיות, שמובל בידי רעייתו של שנהב, עו"ד טל דנון שנהב, טיפל המשרד בעסקת ענק שבה מכרה המדינה 49% ממניות זכיין כביש 6 תמורת 1.5 מיליארד שקל. "היא עורך הדין הטוב יותר במשפחה, אני במקום השני", מחמיא הבעל.

משרד גרוס מתמחה בתחומי שוק הון, מיזוגים ורכישות, בנקאות, מסים וביטוח. הוא חיזק עצמו בתחום דיני העבודה (עו"ד יעל דולב) וצווארון לבן (עו"ד אפרת ברזילי שמייצגת את נוחי דנקנר בערעור, ביחד עם עוה"ד מיכל רוזן־עוזר וגיורא אדרת). עכשיו שיקם המשרד את תחום ההייטק שנפגע וחיזק עצמו בשלייקעס נוספים, שמסייעים לו להגיע לתחנה הנכספת של "וואן סטופ שופ" שמאפשרת ללקוח לקבל את כל השירותים תחת קורת גג אחת.

שנהב כבר למד איך לשווק את יתרונות המיזוג: "אני מייצג בעלי מניות אוסטרלים שהסתכסכו עם בעלי מניות ישראלים וזה הגיע לבית משפט. לי אין ליטיגציה ואני לא יודע לעשות ליטיגציה. הסיפור החל כשהייתי כבר במהלך המשא ומתן על המיזוג, אז הפניתי את הלקוחות לעו"ד דוד פורר, ראש מחלקת הליטיגציה של גרוס. הוא קיבל אותם ביום חמישי בערב, וביום ראשון כבר הגיש בקשה לצו מניעה. אני בחיים לא הייתי מסוגל לעשות את זה, ואם הייתי שולח את הלקוח לחפש עורך דין, זה לא היה קורה".

"בשוק עריכת הדין הכיוון הוא להיות ביג", אומר חודק. "כמו שיש את ה'ביג 5' של רואי החשבון, כאן יש את ה’ביג 10’. אם כי הפערים קטנים יותר מאשר אצל רואי החשבון, שם הפער בין חמשת הגדולים ליתר הוא עצום. יש לכך חשיבות מעבר לוואן סטופ שופ. נוצרת מסה גדולה של ניסיון ומקצוענות ויתרון חשוב מול לקוחות מחו"ל, שתמיד מחפשים את ה'ביג'".

מהטענות לשנאת עשירים חודק ושנהב מגיעים לביקורת על הבורסה. "היית מצפה שסטארט־אפ שמגיע לאיזו מסה קריטית ילך להנפקה בבורסה בתל אביב וזה לא קורה", אומר שנהב. "למה לא מנפיקים בתל־אביב? ראשית, זה נתפס כפחיתות כבוד. שנית, הרגולציה מאוד בעייתית. מלאנוקס כבר נרשמה לבורסה ויצאה ממנה כי יו"ר הדירקטוריון לא יכול להיות המנכ"ל".

"רשות ניירות ערך ומשרד המשפטים טענו לניגוד עניינים", ממשיך חודק. "הדירקטוריון, כידוע, מפקח על ההנהלה. ולכן יו"ר הדירקטוריון המפקח לא יכול להית המנכ"ל המפוקח. בארה"ב זה מותר. אם אתה חושב שיש בעיה, אל תקנה את המניה. כולה שוק עלוב של מדינת ישראל, ואני מדבר על הכלכלה הקלאסית, לא ההייטק".

שנהב: "הבורסה לא מצליחה להרים עצמה מתוך הכלכלה הישראלית. רוב ההנפקות בבורסה בתל אביב זה אג"ח נדל”ן אמריקאיות. לא אג"ח ישראליות".

חודק: "כראש ועדת חודק לשעבר, אני בוודאי לא שמח שיזמי נדל"ן אמריקאים מגיעים לגייס אג”ח בישראל. זה קורה בגלל שהם יכולים לגייס כאן בריבית נמוכה חוב בסיכון גבוה שעליו הריבית בארה"ב היתה כפולה".

כסטארט־אפ ניישן, נראה מתבקש שתהיה בתל אביב בורסה לסטארט־אפים שהגיעו למסה קריטית. ואז גם גברת כהן מחדרה תוכל להשקיע 1,000 שקל בווייז הבאה. האוצר ביקש לעודד קרנות נאמנות שישקיעו בסטארט־אפים באמצעות הטבות למי שיגייס 400 מיליון שקל. שנהב ייצג את בתי ההשקעות תמיר פישמן ואקסלנס, שהגיעו יחד עם שלושה אחרים לגמר במכרז של האוצר, אבל אף אחד מהחמישה לא הצליח לגייס את ההון הדרוש. "לא מצליחים להביא את ההייטק לבורסה", אומר שנהב, "בין היתר כי הבנקים שאמורים לשווק את זה לא התחברו למהלך. אולי זה עוד יקרה כי האוצר מתקן את המכרז".

"השוק זה משקי בית ומוסדיים. למשקי הבית לא מתאים להשקיע בהייטק כי אלו דברים מתוחכמים ומסוכנים, ואילו המוסדיים לא רוצים לשלם דמי ניהול לקרנות האלה", מסביר חודק. "צריך לטפל בזה אחרת. בפורטפוליו של המוסדיים יש אג"ח, נדל"ן ושאר דברים סולידיים, ובשוליים יש גם חיפושי גז, ביוטק והייטק שצריכים לתת את הבומים למעלה כי להשקעות הסולידיות יש תשואות נמוכות. צריך אולי לעודד את המוסדיים להשקיע בהייטק אחוז מסוים".

שנהב: "הסברנו לשר האוצר משה כחלון שהמוסדיים הישראליים לא משקיעים בקרנות הון סיכון ישראליות אלא באג"ח של נדל"ן אמריקאי. בגלל רגולציה, בגלל היבטי מס וגם בגלל שלא התחברו לזה. כחלון הבין את הבעיה, אבל לא רצה לחייב את מנהלי הפנסיות וקופת הגמל לאיזה מינימום של השקעה בהייטק".

חודק: "אתה מבין למה לא רצה - אם יפסידו, יחזרו לכחלון ולאוצר ויבקשו פיצוי".

ובחזרה לארה"ב ולטראמפ, שמאז הנשיא רייגן ב־1986 לא היה רפורמטור כלכלי כמוהו. טראמפ החליט להחזיר הביתה את הדולרים האמריקאיים שמצאו מקלטי מס בגלות. באירלנד משלמות החברות 2% מס. לכן יש גוגל אירלנד ופייסבוק אירלנד שמחזיקות שם מאות מיליארדי דולרים. טראמפ הוריד דרסטית את מס החברות ואת המס על הדיבידנד כדי להחזיר הביתה את הבנים האובדים. "הוא ביטל את היתרון של אירלנד", אומר שנהב, שמפרט עוד מהלכים נדיבים מהסוג הזה שבגינו חוטף טראמפ לא רק מחמאות אלא ביקורת על ההטבות שהוא מרעיף על חבריו העשירים.

טראמפ. רפורמה מטלטת צילום: רויטרס

"יש חוק מס בארה"ב שמהווה תמריץ ייחודי לחברות קטנות", אומר שנהב ומתאר את חוק Qualified Small Business: חוק פטור ממס רווחי הון אמריקאי ל־10 מיליון

הדולרים הראשונים שמרוויח יזם או משקיע מאקזיט של סטארט־אפ שהתאגד בארה"ב. "כשבא אליי לקוח שרוצה לעשות רילוקיישן או לגייס משקיעים אמריקאים (וזה אחוז ענק מהסטארט־אפים) ושואל אם להתאגד בישראל או ארה"ב, אז אתה חייב להגיד לו את האמת. גם אם אומרים לי שאני מבריח חברות מישראל. החוק הזה נועד לעודד עסקים קטנים ובינוניים בארה"ב. התוודעתי אליו דרך יזם שעבדתי איתו ועבר לקליפורניה, ולפני שעבר, המשקיעים דרשו ממנו להפוך את החברה לאמריקאית".

לאחרונה הצטרף גם בית המשפט העליון ל"מבריחי" השקעות ועסקים מישראל, בפסק דין שאישר מיסוי גבוה במיוחד על אופציות לעובדים בחברות רב־לאומיות שפועלות בישראל. "מצד אחד, המדינה מורידה את מס החברות לשיעורים מאוד נמוכים. מצד שני, בא פקיד שומה כלשהו ורוצה לגבות כמה שיותר מחברות רב־לאומיות", מתלונן שנהב. "אמרתי לשופטים, יש כאן בעיה מאקרו־כלכלית. אתם מייקרים את העובדים ומטילים בכך מס אדיר על חברות רב־לאומיות.

"תשובתם היתה שהם לא עוסקים במדיניות מס אלא רק ביישום הוראות חוק טכניות. ניסיתי ללא הצלחה לשכנע אותם להפעיל אקטיביזם שיפוטי ולפרש את החוק לטובתנו. בארה"ב קיבלו 16 השופטים את הטענה שלי במקרים זהים. אחרי שהפסדתי במחוזי, הלכתי למס הכנסה וביקשתי שישנו את המדיניות. אמרו, אי אפשר, כי זה תלוי בערעור בעליון. אחרי פסק הדין בעליון אומרים לי, אי אפשר לשנות כי העליון אישר את זה".