המסרים המרהיבים של סטפן זגמייסטר וג’סיקה וולש

לכל אורך ההיסטוריה היה היופי אחד הערכים המרכזיים בעולם האמנות והעיצוב. באמצע המאה ה־20 קרנו החלה לרדת עד שבשנים האחרונות הוא משמש לא פעם אפילו כמילת גנאי.

אנשים שיוצרים ומעצבים דברים כדי שיהיו "יפים" לא נלקחים ברצינות. מה שחשוב היום בעולם האמנות הוא הרעיון, וכשמדובר בעולם העיצוב – מה שחשוב הוא הפונקציונליות. מעצבי־העל סטפן זגמייסטר וג’סיקה וולש לקחו על עצמם כמשימה להחזיר את היופי כערך עליון.

חיפושית מתוך התערוכה של זגמייסטר ו-וולש צילום: באדיבות סטודיו זגמייסטר וולש

הסטודיו המשותף שלהם שפועל בניו יורק אחראי לאינספור פרויקטים לחברות המובילות בעולם (ליוויס, ב.מ.וו), לעיצוב אלבומים עבור המוזיקאים המובילים בעולם (הרולינג סטונס, לו ריד), לעיצוב שערים ב"ניו יורק טיימס" וב"ניו יורק מגזין" וגם למגוון רחב של עבודות מהכיוון האמנותי ולא המסחרי, שהוצגו ברחבי העולם.

השותפות של סטפן זגמייסטר, יליד אוסטריה בן 56, וג'סיקה וולש, ניו־יורקית בת 32, החלה לפני שש שנים אחרי שוולש היתה אחת העובדות במשרדו המצליח של זגמייסטר. הם הודיעו על הפיכתה לשותפה בצילום עירום משותף לשניהם.

צילום: שי בן אפרים

למרות פער הגילאים הגדול השפה החזותית שלהם דומה מאוד. שניהם מאמינים גדולים בשימוש בגוף שלהם עצמם ככלי להעברת מסר, ושניהם מאמינים, כאמור, ביופי.

"מה שהיופי בו לא נלקח בחשבון הופך עם הזמן לבלתי פונקציונלי", מסביר זגמייסטר עם פתיחת התערוכה הרטרוספקטיבית החדשה שלהם שמוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב בחולון (עד 27 באוקטובר). "למשל, קומפלקסים של בנייני מגורים שנבנו באירופה בשנות השבעים. אף אחד לא התייחס בהם ליופי אלא רק לפונקציונליות - שיכון אנשים. אבל בגלל שמדובר במבנים מכוערים כל כך, עם השנים אף אחד לא רצה לגור בהם. לכן הם איבדו מהר מאוד את הפונקציונליות שבהם ואת הייעוד שהם נועדו לספק".

התערוכה החדשה שמתפרסת על שתי קומות המוזיאון, מציגה פרויקטים מרכזיים של הסטודיו מהשנים האחרונות, וגם כאלה ותיקים יותר מתחילת ואמצע שנות האלפיים. וכן, היא יפה. מאוד. אפילו מרהיבה. העבודות של הצמד נושאות כמובן בחובן מסרים שונים לגבי אושר, דימוי, צריכה, כלכלה, תרבות, אלימות ואפילו פוליטיקה. אבל הן כולן יפות באופן שלצופה מתחשק רק לעמוד ולבהות בהן. עבודות הווידיאו, המיצבים או העבודות הגרפיות הקונבנציונליות פשוט עושות תחושה של נעים בעין ובגוף.

וזה אולי אחד הדברים שבאמת חסרים היום בעולם האמנות והעיצוב העכשוויים - היכולת ליהנות קודם כל מאסתטיקה. גם אם היא עשויה מעשרות אלפי מקקים, כמו בעבודה חדשה ומיוחדת שנוצרה במיוחד עבור התערוכה. ואחרי שנהנים מחוויית האסתטיקה, כבר הרבה יותר קל לספוג מסרים, כבדים ככל שיהיו.