עסקה פיצוץ: תשובה מנער את האבק מצינור הגז של EMG

שותפות דלק קידוחים דיווחה אתמול (ב') שהיא סגרה עקרונית אפשרות לשימוש בצנרת הגז המושבתת של EMG כדי לייצא גז ממאגרי תמר ולווייתן. על פי הדיווח, דלק ושותפתה נובל אנרג'י יקיימו מגעים עד להשלמתה של העסקה, או אז ניתן יהיה לייצא גז מישראל דרומה כאשר שותפויות גז אחרות כמו אלון גזאו ישראמקו ישלמו דמי שימוש עבור העברת האנרגיה ללקוחות במצרים.

צנרת הגז של EMG הוקמה באמצע העשור הקודם על ידי ספקית הגז המצרית בה החזיק (21%) בזמנו יוסי מימן באמצעות אמפל. הצנרת הוקמה בעלות של כחצי מיליארד דולר והיא חיברה בין אל עריש למסוף קליטה באשקלון, זאת כדי לאפשר הזרמת גז מצרי לתחנות הכוח של חברת החשמל ולקוחות שונים אחרים.

הצינור עבד מ־2008 ועד תחילת 2011, אז הוא פוצץ יותר מ־10 פעמים כחלק מהפיכת "אביב העמים" הערבי שסילקה את הנשיא חוסני מובארק – הפטרון המצרי לחוזה – והציבה במקומו את הנשיא מוחמד מורסי והאחים המוסלמים. באפריל 2012, ולאחר קרוב לשנת השבתה מלאה, הודיעו המצרים על הפרת חוזה חד־צדדית ומאז לא חודשה אספקת הגז לישראל. עם חתימת ההסכם לשימוש בצנרת המושבתת, "כלכליסט" מנתח מי ירוויח או יפסיד מהמהלך, כמה הוא יקדם ייצוא גז ומה הסיכוי שישראל הופכת ליצואנית גז מזרח תיכונית מובילה. האירוניה הגדולה היא שספק הגז המצרי, שהתחרה בתשובה ודלק עד תחילת 2011, הפך כיום לחלק מהפרמידה הענקית של קבוצת דלקעם מכירת גז לצד המצרי שהיה המתחרה היחיד שהסתובב באזור.

יצחק תשובה צילום: עמית שעל

15 מיליארד דולר היקף החוזים של תמר ולווייתן מול המצרים

מבחינת דלק קידוחים המגעים לשימוש בצינור החלו במרץ, זאת בניסיון למצוא אפשרות העברת גז למצרים. לשותפות תמר יש חוזה חתום מול קבוצת משקיעים מצרית בשם דולפינוס הולדינגס, שעל פי ההערכות מייצגת שורת אנשי תעשיה שאינם ממהרים לספר לעולם שהם קונים גז ממאגרים ישראליים, ומייצגת מפעלי תעשיה ולקוחות שונים שם. החתימה מולם, שנסגרה בפברואר האחרון, היא עבור שני חוזים דומים – אחד ממאגר תמר והשני ממאגר לווייתן – שהיקף כל אחד מהם כ־7.5 מיליארד דולר לאורך 10 שנים, או כ־15 מיליארד דולר סך הכל.

פיצוץ צינור הגז באל עריש צילום: אי פי איי

מבחינת דלק ונובל האפשרות להשתמש בצנרת ההולכה של EMG תמיד היתה שם, אולם אם היה מדובר בפעולה קלה לביצוע, אפשרות זו היתה ממומשת כבר מזמן. הבעיה עם הצנרת הקיימת נחלקת לשורת תתי־בעיות ובראשן השאלה מה מצב הצינור. בסביבת דלק מבצעים בימים אלו בדיקה טכנית של "הברזלים" כדי לוודא שהצנרת לא צברה קורוזיה או סוחבת על הגב שורת תיקונים שאולי ישביתו את השימוש בה פעם נוספת. הצנרת, יש להדגיש, אינה פועלת בצורה מסודרת יותר משבע שנים.

בעיה שנייה היא ההיתר הטכני להשתמש בצנרת. לאחר שזו פוצצה והושבתה, חלק מבעלי המניות שהחזיקו בה פשטו את הרגל (למשל אמפל של יוסי מימן) או סתם גילו ש"הלך הכסף", דוגמת איש העסקים סם זל שהחזיק (12.5%) ב־EMG. לאורך השנים הוגשו תביעות מכל נושה או משקיע שחשב שמגיע לו פיצוי, לרבות שורת מוסדיים ישראליים (שהחזיקו שם 4.4%), חברת החשמל הישראלית ומימן עצמו.

2.1 מיליארד דולר - הפיצוי שמגיע לחברת החשמל וליוסי מימן מהמצרים

רק כאשר התייצב השלטון במצרים מצאו הנושים ועורכי הדין שלהם כתובת לטענות, לא לפני שחברת החשמל הישראלית ויוסי מימן זכו – כל אחד בנפרד – בתביעות בוררות בינלאומיות שעיקרן תשלום פיצוי על פיצוץ הצנרת בסכום כולל של כ־2.1 מיליארד דולר, מתוכם 1.8 מיליארד דולר לטובת חברת החשמל. התביעות הוגשו מכוח האחזקה (20%) של חברות הגז והנפט הלאומיות של מצרים ב־EMG, אולם ככל הידוע, עד היום, המצרים לא העבירו לנושים גרוש בודד, ולכן לפני שמישהו יזרים אפילו בלון גז בודד בצנרת יש חובה "לסגור פינות" מול כל הנושים כמו גם ממשלת מצרים, שהיא המחזיקה הרשמית של נקודת הקליטה באל עריש.

400 מיליון דולר - ההשקעה הכוללת של דלק קידוחים ונובל בשיפוץ הצינור

אז מה בעצם מתכננים דלק ונובל? ממידע שהגיע לידי "כלכליסט" בשבועות האחרונים הצליחו דלק ונובל לכנס את הנושים לגורם אחד שינהל את המו"מ, כאשר מבחינתם מדובר בהשקעה מושכלת שיכולה לקצר תהליכים ולהזרים גז דרומה. דלק ונובל שקלו בזמנו שלוש אפשרויות ייצור למצרים, כאשר פרט לשימוש בצנרת של EMG עלה רעיון של הקמת צנרת גז חדשה מישראל דרך מעבר כרם שלום, או לחילופין אפשרות שלישית של הזרמת הגז דרך ירדן ומשם מערבה למצרים. מאחר שהחוזה של לוויתן מול מצרים מחייב הזרמת גז כבר בעוד כשנה וחצי, הפתרון של השימוש בצנרת המצרית הוא הכי קרוב ומהיר.

מבחינת נושי EMG, הם זוכים לאפשרות ליהנות מתזרים מזומנים שעיקרו שימוש בצנרת, או לחילופין לצמצם את הנזק, לקחת את הכסף שייכנס מהעסקה וללכת הביתה. על פי ההערכות, נובל אנרג'י תשווה את סכום ההשקעה שעליו דיווחה דלק קידוחים לסכום כולל של 400 מיליון דולר, תמורתו הן יקבלו לא רק אפשרות לשימוש בצנרת אלא גם אחזקה בפועל של עד 50% מהצינור.

60%-50% - המס שתגבה ישראל על מכירות הגז לייצוא

לוחות הזמנים לסגירת העסקה הם קצרים יחסית. כדי לממן את הזכות להשתמש בצנרת המושבתת דלק קידוחים, שמחזיקה (22%) בתמר רוצה להשתמש בכסף שיש בקופתה במקום לחלקו כדיבידנד. פעולה זו חייבת באישור כלל בעלי היה"ש שיכונסו לאסיפה כללית בתוך 30 יום. לכולם ידוע שאם העסק לא יתרומם מסיבות משפטיות או טכניות, אזי דלק חוזרת לחלק דיבידנדים כפי שמצופה ממנה. ומה יראו מכל זה אזרחי ישראל? מתווה הגז קיבע את המיסוי על יצוא גז, ולכן ככל שהוא יתקדם המדינה זכאית ל60%-50% מס מסך המכירות (כולל תמלוגים, מס חברות ומס ששינסקי) ולכן המדינה מעודדת את היצוא בשני כובעים.

הראשון הוא הכובע הכלכלי, עם ציפייה להכנסות ממכירת גז כמו גם להעלאת דירוג האשראי של המדינה מכוח פיתוח שני מאגרים עם חוזי ייצוא – שניים למצרים ואחד לירדן. הכובע השני הוא הגיאופוליטי. עם השלמת היצוא למצרים וירדן ישראל תהפוך לספק גז מקומי עם השפעה רבה על המהלכים הפוליטיים שמנוהלים בין המדינות. שותפות לווייתן מנהלת גם מו"מ למכירת גז לרשות הפלסטינית, וככל שמגעים אלו יושלמו, התלות של מדינות האזור באנרגיה הישראלית רק תלך ותגדל.