צניעות, ה-X פקטור במונדיאל

פרופ’ רודריק סוואב מבית הספר הגבוה לעסקים בצרפת (INSEAD) ראה ב־2010 את נבחרת צרפת, אחת הפייבוריטיות לזכייה במונדיאל, מביישת את עצמה בטורניר בדרום אפריקה. שנה אחרי צפה במיאמי היט עמוסת הכוכבים מפסידה את גמר ה־NBA. הוא ניסה להבין איך קרה שקבוצות עם כל כך הרבה כישרונות מפסידות מול קבוצות חסרות כישרון באופן יחסי.

כדי להגיע לשורש העניין הוא אסף דאטה במשך ארבע שנים מה־NBA, מוקדמות מונדיאלים 2010 ו־2014 ועונות 2002 עד 2012 של ה־MLB, ליגת הבייסבול. בעזרת חוקרים מבית הספר לעסקים של אוניברסיטת קולומביה הבחין סוואב בתופעה מעניינת" קבוצות כדורגל וכדורסל עם יותר מדי שחקנים כישרוניים (לפי מספר מדדים שנבחרו ונבדקו) נוטות להפסיד יותר משחקים מהמצופה.

התופעה מכונה too–much–talent effect, ומתברר, לפי בדיקה של סוואב וחבריו, שנבחרות כדורגל שמשחקות עם יותר מדי שחקנים שמתפקדים ככוכבים בקבוצותיהם נוטות להפסיד משחקים שהן צריכות לנצח. הממצאים של המחקר התפרסמו במגזין “Psychological Science” לפני כשלוש שנים.

נבחרת ברזיל עם ניימאר, קוטיניו, קאסמירו ומרסלו. יש איזון? צילום: רויטרס

"רוב האנשים חושבים שהקורלציה בין כישרון לאיכות התוצאות ברורה וליניארית”, כתב סוואב. "נראה ברור שככל שיש יותר כישרונות בכל תפקיד במגרש, ככה הקבוצות יותר טובות. עם זאת, זיהינו שבענפים שבהם יש תלות גבוהה בין חברים לקבוצה, כמו כדורגל וכדורסל, הכישרון יכול להביא אותך עד לנקודה מסוימת. מעבר לנקודה הזו, יותר מדי כישרונות יכולים לפגוע בך. צירוף יותר מדי כישרונות לנבחרת יפגע ביכולות הקבוצתיות, בתיאום בין השחקנים, ובסופו של דבר בתוצאות".

נכון גם לוול סטריט

"יותר מדי כישרון" אינה תופעה בלעדית לספורט. אדם גרנט, פסיכולוג ארגוני, בדק בוול סטריט חברות עם מנתחים פיננסיים מובילים וגילה שארגונים עם שישה יועצים פיננסיים בכירים מתוך עשרה הצליחו יותר בוול סטריט מאשר ארגונים עם שמונה יועצים פיננסיים בכירים מתוך עשרה.

כמו כן, לפי מחקר של גרנט, לאורך השנים קבוצות NBA עם שלושה כוכבים ניצחו יותר משחקים מקבוצות עם ארבעה כוכבים. הן גם מסרו יותר אסיסטים, לקחו יותר ריבאונדים, קלעו יותר סלים ועשו זאת בצורה יעילה יותר.

אבל מיאמי היט בכל זאת זכתה באליפות ב־2012 ואז גם ב־2013. איך זה קרה? בתחילת 2011/12 מיאמי החתימה את שיין באטייה. בתום העונה הקבוצה זכתה באליפות, ומחבר הספר "מאניבול" ומייקל לואיס הגדיר את באטייה כ"No Stats All Star": השחקן החשוב ביותר של מיאמי אף שלא קלע הרבה, לקח ריבאונדים יותר משחקן ממוצע בתפקידו או הצטיין באיזושהי קטגוריה. עם זאת, לפי הסטטיסטיקות המתקדמות כשבאטייה היה על המגרש השחקנים שלצידו קלעו באחוזים טובים יותר, בעוד שחקני היריבה קלעו באחוזים פחות טובים.

נבחרת גרמניה צילום: איי אף פי

"עשיתי את כל הדברים שאחרים לא רוצים לעשות", הסביר באטייה. "זה אומר לקפוץ על הכדור שמתגלגל על הרצפה, לספוג עבירות תוקף, לרוץ מהר להגנה חזרה. להיות הכי מתלהב על המגרש, הכי תקשורתי, להיות חבר טוב לקבוצה". עם באטייה כאחראי על האנרגיות והקבוצתיות, לברון ג'יימס, דוויין ווייד וכריס בוש זכו בשתי אליפויות רצופות. הם מצאו את ההיררכיה המתאימה להם, דבר שהתקשו לעשות ב־2011 כשהגיעו למיאמי ככוכבים של קבוצותיהם לשעבר. אם ב־2011 כל אחד רצה להיות ה"אלפא", ב־2012 היה ברור מי אלפא 1, מי אלפא 2 ומי אלפא 3. גם לאחרים היה ברור יותר מה הם צריכים לעשות על המגרש. "צריך הבנה של מה התפקיד של כל אחד", אמר באטייה. "הקבוצות שמנצחות הן אלו שכל אחד ממלא בהן את התפקיד שלו בצורה הטובה ביותר".

באטייה סייע לג'יימס בניתוחי וידיאו של יריבים, עזר לבוש עם סגירות לריבאונד, תרם לשיפור יכולת המסירה של ווייד והביא להיט מה שכל קבוצה עמוסת כישרונות צריכה: צניעות. "יש הרבה דברים שחשוב מאוד לעשות כדי לנצח משחקים", אמר באטייה. "אבל לעיתים כוכבים לא יעשו אותם בגלל שהם צריכים להתמקד בלהיות יצירתיים או שזה מתחת לכבודם לעשות אותם. ולכן צריך שחקנים שמבינים מה הם".

להתחבר אל הקרקע

צניעות היא כלי חשוב מאוד לקבוצה. הביטוי "צניעות" בלועזית מגיע מהביטוי הלטיני humilitas - כלומר מ"האדמה". אדם שמחובר לקרקע. במוסדות ספורטיביים מוצלחים דואגים להדגיש את העניין הזה של "להיות מחובר לקרקע". יאן שפיגלמן, הפסיכולוג של קבוצת הופנהיים מהבונדסליגה, מספר: "אנחנו צריכים שהשחקנים שלנו יהיו בימי החופש שלהם עם המשפחה או חברי הילדות, כדי שיזכירו להם מה הם היו לפני ההצלחה. מה הוביל אותם, במובנים רבים, להצלחה. למדנו מאנשי עסקים מאוד מוצלחים שזה אחד הסודות להצלחה שלהם ־ קבוצת חברים שהולכת איתם לאורך הקריירה ומזכירה להם מאיפה הם באים. בנבחרת ניו זילנד ברוגבי (אול בלאקס) כל שחקני הקבוצה מנקים בעצמם את חדר ההלבשה, כל חדר הלבשה, אחרי שהם משתמשים בו.

לפי גרנט, כוכבים - כלומר שחקנים כישרוניים - יכולים להצליח זה עם זה רק עם חברים "צנועים" לקבוצה (זה נכון גם למקומות עבודה). ההגדרה להתנהגות צנועה ברורה וכוללת שלושה תנאים: הבנת המגבלות והחולשות שלך; הערכת היכולות הטובות האישיות והצבת הישגי הקבוצה מעל להישגים אישיים; ופתיחות ללמוד מאחרים.

מימין: קיליאן אמבפה, פול פוגבה, אנטואן גריזמן ועוסמאן דמבלה צילום: איי פי

לעיתים נדרש שרק שחקן אחד בהרכב יעמוד בתנאים הללו ו"ידביק" שחקנים אחרים בהתנהלות. זה קורה בגלל שתי תופעות שכבר נחקרות. הראשונה: Moral Elevation - התרוממות מצפונית, הכינוי של התחושה הטובה שאדם מקבל כשהוא רואה אדם עושה מעשה נכון מצפונית. השנייה: הדבקה רגשית, שהיא התופעה שמסייעת לקבוצות להצטיין. וזו תופעה שקשה יותר להסביר.

באוניברסיטת ייל ערכו ניסוי חברתי עם כמה קבוצות של אנשים. כל קבוצה התבקשה לדון בחלוקת בונוסים תיאורטיים לקבוצת עובדים. בכל צוות שתלו סטודנט למשחק שתפקידו היה למלא "תפקיד": להיות כועס או מודאג או להביע שמחה ונלהבות. הצוותים שקיבלו שחקן שמח חילקו סכומים גבוהים יותר לעובדים ובצורה שוויונית יותר. כשהשחקן היה כועס ועצבני, הצוותים חילקו בונוסים קמצניים והקצו אותם בצורה לא שוויונית. פרופ’ סיגל בר־שדה הישראלית שחוקרת דינמיקה קבוצתית בבית הספר לעסקים באוניברסיטת פנסילבניה מתארת את הסיטואציה הזו כ"הדבקה שאנשים לא מרגישים" וטוענת שהאווירה בארגון יכולה להיות מושפעת באופן מובהק מכמה עובדים סוררים שמשרים אווירה רעה ומשפיעים על קבלת החלטות של החברה.

מנהיגים יעילים מבינים את העניין הזה ויודעים "להדביק" את החברים לקבוצה בהתנהגויות יותר יעילות לארגון. זאת מאחר שרוב האנשים מחקים — מבלי לדעת או לחשוב - את האנשים שסביבם. ובעיקר את המנהיגים בארגונים.

המשמעות של המחקרים הללו לקראת המונדיאל היא גדולה. במובנים רבים, צניעות חשובה יותר מכישרון. כמו כן, לדעת במה אתה טוב ובמה אתה לא טוב זה עניין משמעותי יותר להצלחה מאשר ביטחון עצמי. בקיצור, עדיף נבחרת של 11 שחקנים איכותיים וצנועים מאשר נבחרת של 11 כוכבים.