תורת המחול: חוקר התנ"ך שעשה הסבת מקצוע

“בערב הפתיחה של תערוכת היחיד שלי בבית האמנים בתל אביב נכנסתי אחרי שכולם הלכו לחלל התערוכה ומצאתי את הכוריאוגרפית רנה שיינפלד, שהיתה שם במקרה, רוקדת בחלל”, מספר האמן איתן דור שב. “היא אמרה לי, ‘כל ציור שלך הוא מחול’. זו היתה מבחינתי הרשאה להאמין במה שאני עושה, בזה שלא מדובר בגימיק”.

דרכו האמנותית של דור שב (53) אינה שגרתית. הוא החל לעסוק באופן (כמעט) בלעדי באמנות רק בשנתיים האחרונות. עד אז הוא הספיק להיות איש פרסום מוביל שאחראי במסגרת משרד פרסום על קמפיינים של החברות המסחריות הגדולות ביותר (בזק, ידיעות אחרונות, בורגראנץ’ ועוד), סמנכ”ל שיווק של חברת הייטק בניו יורק, מנהל תשדירי הבחירות בקמפיין של בנימין נתניהו לפני כעשור, ולאורך כל הדרך גם חוקר תנ”ך. מעבר לזה הוא גם גיי וחובש כיפה ומצייר מילדות.

איתן דר שוב

העולם המורכב הזה נכנס אל תוך היצירה שלו. “כל השנים האמנות היתה משהו שעשיתי עבור עצמי”, הוא מספר. “לא חשבתי שאם אלך להציג בגלריות, יהיה לי מה להגיד. במקביל עסקתי כל החיים בהגות התנ”ך. הייתי עמית מחקר והיה לי בלוג בנושא. לפני כשלוש שנים שני הנתיבים האלה התחברו – מצאתי את עצמי מצייר תנ”ך. זו היתה פריצה נורא מהירה, בתוך כמה חודשים כבר היתה לי תערוכת יחיד ראשונה”.

ואיך הגעת מהתנ”ך למחול?

“חיפשתי מודלים לציור. יש לי הרבה חברים רקדנים ובגלל שרציתי לצייר תנועה, התחיל תהליך. עבודת הסטודיו שלי החלה להשתנות - הרקדנים היו זזים ואני ניסיתי ללכוד את התנועה. כבר אז נוצר דיאלוג בין הציור למחול”.

בחודשים האחרונים עובד דור שב על “הבל” - מופע, אם תרצו פרפורמנס מסוג חדש, המשלב בין מחול, מוזיקה ואמנות פלסטית. מדובר בסשנים של כ־40 דקות שבהם לצד מוזיקה חיה מפי זמר ששר מתקיים דו־שיח חי בינו ובין רקדן, כשהרקדן רוקד והוא מלווה את תנועותיו בציור על נייר גדול שפרוש על הרצפה. המופע הזה נרקם הודות לשיתוף פעולה בין דור שב, הרקדן גלעד גורל, המוזיקאי אמיתי אריכא והכוריאוגרפים ניר בן גל וליאת דרור, יזמי פסטיבל המחול “אדמה” שהתקיים בחודש שעבר בשדרות. המופע הועלה פעם אחת בפני קהל חי באותו פסטיבל, וב־14.6 יעלה בפעם השנייה במסגרת ערב פתיחה לתערוכה של הפזמונאי נועם חורב במתחם התחנה בתל אביב (הכניסה חופשית).

מתוך היצירה “הבל". הרקדן גלעד גורל על רקע ציור של איתן דור שב צילום: עודד רונן

אף על פי שביצעו אינספור חזרות בסטודיו למופע, מספר דור שב, ההופעה בלייב מול קהל היתה חוויה שהם לא דמיינו אותה. “חשבנו שאנחנו הולכים לזרום עם זה בכיף כמו שעשינו בחזרות, והסתבר לנו שזה עולם אחר. ראינו מה זה מחולל לצופים ובהמשך גם הזמנו אותם לצייר בעצמם על הנייר הגדול תוך כדי המוזיקה והריקוד. חשבנו שרק שלושה בודדים עם אומץ ישתתפו, אבל נוצר הפנינג אמיתי. אנשים פשוט הרשו לעצמם”.

כשאתה מצייר תוך כדי ריקוד, אתה מנסה לייצר דימוי כלשהו?

“לא. זה עובד הכי טוב כשרמת המודעות היא אפס. אני אמנם רגיל לעקוב אחרי תנועות הרגליים של הרקדן, אבל אני גם לא אעצור את עצמי אם זה לא יקרה. הקומפוזיציה מושתתת על הגוף והתנועה של הרקדן. יש משהו טבעי, אמיתי, שנוצר, משהו בוויברציות של המוזיקה שמכתיב את המהירות”.

אתה עוד עוסק לפעמים בפרסום?

“מעט מאוד. אני עושה קצת פרויקטים כפרילנס כי בסופו של דבר, אמנות פלסטית היא משהו שקשה להתפרנס ממנו. הרצון הוא להגיע עם המופע הזה לכמה שיותר פסטיבלים בארץ וגם בעולם”.