לילי אלן: מסיבת פרידה

לא קל להיות לילי אלן. מאז שהיא פרצה, בגיל 21, בשמלת וינטג’, נעלי התעמלות, עגילים ענקיים והסינגל “Smile”, כולם עשו לה צרות. אמרו שהיא מצליחה רק בזכות העובדה שהיא הבת של הקומיקאי הבריטי קית’ אלן, מה שהופך אותה לנצר לתרבות ה־Lads - תרבות שחוגגת את קיומו של הגבר הבריטי הבוגר כילד חרמן וחובב כדורגל.

עם כזה ייחוס, היא מיד סומנה כבליינית קלת דעת וחובבת סמים - לא שהיא אי פעם הכחישה זאת. בשנים האחרונות הוחלפו התמונות שלה ממסיבות בציוצים שמאלניים, שגם הם כמובן לא מתקבלים יפה. הימין באנגליה שונא אותה, והשמאל חושב שבתור אשה עשירה שגרה במערב לונדון, היא צבועה.

עכשיו היא בת 33, אם לשתי בנות וגרושה טרייה מבעלה סם קופר. ארבע שנים אחרי אלבומה הקודם, “Sheezus” המאכזב, היא חוזרת עם אלבום חדש. את “Sheezus” שהמבקרים קטלו היא מגדירה כיום כ”משבר זהות”. המהירות שבה עברה מחיי רווקות פרועים לחיי נישואים, שתי הפלות והפיכה לאמא - תוך שהיא צריכה להמשיך ולתחזק פרסונה של כוכבת פופ - היו יותר מדי בשבילה ובשביל הנישואים שלה. על כל זאת ועוד היא תספר בהרחבה באוטוביוגרפיה שלה המתוכננת לצאת בהמשך השנה. בינתיים, האלבום החדש והרביעי שלה הוא קאמבק מפואר. לא כל השירים בו טובים ויש בו הרבה רגעים חלשים, אבל העובדה שמדובר באלבום כה אישי וחשוף היא מרגשת. אם ב”Sheezus” היא הלכה לאיבוד, ב”No Shame” (לב גרופ מדיה) היא מתחילה למצוא את עצמה.  

לילי אלן צילום: מלב גרופ מדיה

עטיפת האלבום החדש צילום: מלב גרופ מדיה

מרבית האלבום עוסק בפירוק הנישואים שלה. “כשהתחלתי לכתוב את האלבום הזה, התמה המרכזית ללא ספק היתה התמוטטות הנישואים שלי, ויכול להיות שזה קרה בגלל הכאוס שאפף אותי באותה תקופה”, סיפרה אלן בראיון ל”רולינג סטון”. בהתייחסה ספציפית לשיר הפותח את האלבום, “Come on Then”, היא אומרת:

“הרבה גורמים תרמו לכאוס הזה. התקשורת היתה אחד מהם, אבל השיר הזה משחק קצת על השאלה ‘האם זאת באמת הפלישה התקשורתית והגרסה שלהם לנרטיב של החיים שלי או האם זה אמיתי?’. השיר מדבר על חוסר היכולת שלי להבדיל. זה מוזר כי עוד לפני שהנישואים שלי ושל סם התפרקו, אנשים דיברו על זה שהנישואים שלנו מתפרקים, הרבה לפני שהיו לנו בעיות. זה כמעט הפך לנבואה שמגשימה את עצמה”.

מבחינה מוזיקלית מדובר באלבום פופ אלקטרוני עכשווי, מינורי, שקט, עם ביטים שהם ודאי אופנתיים, כפי שאפשר לשמוע בסינגל המצוין “Trigger Bang” שבו היא מארחת את הראפר הלונדוני גיגס. כדי להוכיח לעצמה שהיא יכולה להוציא אלבום טוב גם בלי המפיק גרג קרסטין - עוד אחד שקיבל קרדיט על ההצלחה שלה שמעולם לא יוחסה לה - היא נפרדה גם ממנו. הפעם נכנסה לאולפן עם שלל מפיקים צעירים ולוהטים, וגם עם מארק רונסון, שתרם לחלק מהשירים.

לצד האלקטרוניקה, האלבום מכיל גם שתי בלדות פסנתר ענקיות: “Family Man” האלטון־ג’וני - מכתב הפרידה וההתנצלות שלה לבעלה; ו”Three” - הכתובה מנקודת המבט של בתה הקטנה שמבקשת ממנה לא לצאת לסיבוב הופעות. תגידו שמדובר במניפולציה רגשית, אבל נסו לא לבכות. את האלבום מסיימת אלן בנימה אופטימית בשיר “Cake”. אנחנו כבר מחכים לאלבום הבא, שבו אולי לילי אלן תהיה שמחה.