מחקר: ביהמ”ש הכלכלי נוטה לאהוד את התובעים הקטנים

השופטים הכלכליים נוטים לפסוק בעד התובעים הקטנים, הצרכנים, בעלי מניות המיעוט, ונגד התאגידים הגדולים - כך עולה ממחקר שבדק 50 תביעות ייצוגיות ונגזרות שנידונו במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנים 2017-2011. בתיקים אלה חוות דעת של מומחים מילאו תפקיד מרכזי בהכרעה. 

את המחקר ערכו ליאור קרשס ועמית לביא, בהנחייתו של עו"ד עמירם גיל מהקליניקה לשוק ההון במרכז הבינתחומי הרצליה. "המחקר מוכיח כי חוות הדעת שכותבים מומחים משפיעות לטובה על יכולתם של בעלי מניות ותובעים לממש את זכויותיהם", אומר גיל.

עו"ד עמירם גיל. שיעור חוות הדעת שעסקו ברכישות ומיזוגים עמד על 22% צילום: אבי לוי

התוצאה מובהקת וחד־משמעית: ב־38% מהתיקים קיבלו השופטים את חוות הדעת שצידדה בתובע, וב־14% מהתיקים קיבלו את חוות הדעת שצידדה בנתבע. בכמחצית מהתיקים שנבדקו (44%) הוגשו חוות דעת הן מטעם התובע והן מטעם הנתבע. ב־24% מהתיקים הוגשו רק חוות דעת מטעם התובע, ב־14% רק חוות דעת מטעם הנתבע, וב־10% רק חוות דעת מטעם מומחה שמינה בית המשפט. ב־6% מהמקרים הוגשו חוות דעת מטעם אחד הצדדים ומטעם בית המשפט, וב־2% לא שויכה חוות הדעת לגורם מסוים.

פרופ' אוריאל פרוקצ'יה אמר פעם בציניות שחוות דעת היא מדע מדויק כי אתה מקבל בדיוק את מה שאתה מזמין. כלומר כל צד מסוגל להציג חוות דעת אובייקטיבית כביכול, אבל תמיד כזו שתומכת בעמדתו. לפיכך העדפת חוות הדעת של התובעים מלמדת על אהדה מקדמית מובנית שבית המשפט רוחש לתובעים הקטנים, אהדה שנגזרת בין היתר מהסנטימנט הציבורי השלילי כלפי התאגידים הגדולים שנולד במחאת 2011 ומהרצון לחתור לצדק חלוקתי ולאיזון ראוי יותר ביחסים בין רוב למיעוט בחברה עסקית.

השופטים הכלכליים הפכו לנושאי הבשורה החברתית בבית המשפט. הבולט שבהם הוא חאלד כבוב, שלא הסתפק רק בפסקי דין כתובים, אלא נתן הרצאות פומביות שבהן הביע חוסר אמון בשומרי הסף של החברות הציבוריות. השופטת דניה קרת־מאיר חתומה על התקדים המהדהד בפרשת מכירת מכתשים־אגן לכמצ'יינה הסינית, שבו הביעה חוסר אמון לא רק בשומרי הסף, אלא גם בהנהלת החברה שממנה הפקיעה את הכוח לנהל משא ומתן בעסקת בעלי עניין. הכוח הועבר לוועדה ולדירקטורים בלתי תלויים. כך נהגה גם השופטת רות רונן, כשאישרה תביעה נגזרת נגד נוחי דנקנר וחברי דירקטוריון אי.די.בי פתוח על חלוקת דיבידנד. במועד ההחלטה עמד הדיבידנד ב"מבחן הרווח" לפי החוק, אף שחדלות הפירעון כבר התדפקה על הדלת. השופטת קבעה שהחלטת החלוקה "זועקת מחוסר הגינות, ולכן אין לקבלה".

22% מחוות הדעת עסקו במיזוגים ורכישות, 20% בעסקאות בעלי עניין, 20% באי־גילוי מידע למשקיעים ו־18% בפרטים מטעים בדו"חות כספיים. נושאים נוספים שבהם עסקו חוות הדעת נגעו להטעיית צרכנים במוצרים ובשירותים (6%), חלוקת דיבידנדים (4%), שכר בכירים (4%), סכסוכים בין בעלי מניות (4%) ועמלות בנקים (2%).