הרפורמה בחשמל עוברת לשלב המבחן המעשי

הממשלה אישרה אתמול פה אחד את הרפורמה בחברת החשמל ובכך הצעידה אותה צעד משמעותי מאוד קדימה לקראת הפיכתה למציאות מוגמרת.

לפני שזה קורה, יש עוד כמה משוכות שצריך לעבור, ובעיקרן אישור החקיקה הנלווית לרפורמה בכנסת. "כלכליסט" מנתח את האתגרים הגדולים שבדרך ליישום הרפורמה, שאם תאושר תושלם באופן סופי רק ב־2026.

רוב הסוגיות הגדולות והעקרוניות סביב הרפורמה כבר זכו למענה כלשהו, אולם הבעיה היא דווקא בפרטים הקטנים ובסוגיות הצדדיות, שנותרו לא פתורות.

בטווח הקצר, מדובר בשתי סוגיות עיקריות - המס על הפנסיה של עובדי חברת החשמל והשליטה של החברה במידע על צרכני החשמל.

במסגרת הרפורמה, עובדי חברת החשמל אמורים לקבל תוספת שכר נטו של 1,700 שקל. ברשות המסים טוענים שמדובר באירוע מס, כלומר שאותם 1,700 שקל הם ברוטו, לא נטו. לפי היגיון זה, האוצר צריך להוציא עוד כמה מיליארדי שקלים כדי לקיים את ההבטחה לעובדים או למצוא פתרון יצירתי אחר. התוספת הזאת היא הישג אדיר עבור העובדים, אולם לא מדובר בתקדים. בהסכם הקיבוצי האחרון שנחתם עם עובדי רשות שדות התעופה הם קיבלו פטור ממס על תוספות שכר, בדיוק פטור שיכול לסגור את הקצה הזה ברפורמה בחברת החשמל.

מימין מנכ"ל אנרגיה אודי אדירי, שר אנרגיה יובל שטייניץ, שר האוצר משה כחלון ומנכ"ל האוצר שי באב"ד

מידע זורם בכפות ידיך

בכל הנוגע למידע על צריכת החשמל, כבר מדובר בחקיקה מחויבת המציאות. במסגרת הרפורמה, חברת החשמל קיבלה מונופול על התקנת מונים חכמים, מכשירים שיודעים לנטר את צריכת החשמל של כל בית בזמן אמת וברמת דיוק גבוהה. ניטור כזה זה יאפשר להציע לצרכנים מוצרי חשמל או מוצרי בית חכם, שאותם תשווק, כמובן, חברת החשמל.

מי שהעלה אתמול התנגדות לעניין הזה היה שר החינוך נפתלי בנט, שביקש לעגן בחקיקה את העברת המידע מחברת החשמל לחברה הממשלתית החדשה שתקום במסגרת הרפורמה ותקבל לידיה את ניהול המערכת.

זה בטווח הקצר. בטווח הארוך, המדינה תוציא לראשונה תחנות כוח למכרזים - ולשם כך היא צריכה להתמודד עם שלוש סוגיות קשות. הראשונה: הסדרת מכירת תחנות הכוח של חברת החשמל.

מדובר בפעולה סבוכה מאין כמוה. המדינה מעולם לא מכרה תחנות כוח של חברת החשמל. יתרה מכך, ברפורמה נקבע שאם המכירה תיסגר בסכום נמוך מדי, תעריף החשמל לציבור יעלה כדי לכסות על ההפרש.

ראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי

בנוסף, צריך להגדיר מי בכלל יכול לקנות תחנות כוח, ולשם כך נדרשת רגולציה של רשות ההגבלים העסקיים, שתבחן את הנושא מהיבטים של ריכוזיות ושליטה על מאגרי הגז. בעניין זה, בהחלט ייתכן ששר האוצר משה כחלון יעשה מאמץ להוריד את יצרני החשמל הפרטיים לסוף התור לרכישת התחנות, בעקבות התנגדותם לרפורמה.

שנית, רשות החשמל חייבת לקבוע תעריף רכישה שיבטיח הכנסות למי שיקנה תחנות מחברת החשמל. מדובר בנושא עקרוני ומהותי עבור הרוכשים הפוטנציאליים, שמעוניינים לדעת כמה יוכלו לגבות על החשמל.

הנקודה השלישית היא חוזה הגז של חברת החשמל, החוזה הכי עקום ויקר במשק. חברת החשמל משלמת 6 דולרים על כל יחידת אנרגיית גז, ועד 2021 יעלה המחיר הזה ל־7 דולרים. החוזה הזה מחייב את החברה להמשיך לקנות גז טבעי, בהיקף של לפחות 50% מהיקף הרכישה הנוכחי שלה. המצב הזה מייצר סכנה שהחברה תישאר עם מעט מדי תחנות בשביל לנצל את כל הגז שהיא קונה.

אחת השאלות הגדולות והנקודות הכואבות סביב הרפורמה היא התועלת לצרכן. לפחות בשנתיים הקרובות, התשובה לכך היא שהוא לא יראה שום תועלת. הסיבה לכך היא שבמסגרת הרפורמה תעריף החשמל יתקבע עד לשנת 2026. 2,800 מעובדי חברת החשמל יפרשו במסגרת הרפורמה, אולם גם זה לא יוביל להורדת התעריף, שיישאר ברמתו הנוכחית כדי לממן את הוצאת העובדים לגמלאות בעלות של כ־1.5 מיליון שקל לעובד, לא כולל תוספות השכר למי שנשאר.

לפתוח את השוק

מה שכן אמור להיטיב עם הצרכן זה פתיחת מכירת החשמל מהיצרנים הפרטיים לצרכנים בודדים. שר האנרגיה יובל שטייניץ אמור לגבש עד לסוף 2018 מסגרת שתאפשר את המכירה הזאת. כיום, רק מפעלים וגופי ענק רוכשים מהיצרנים הפרטיים, ונהנים כך מהנחה של עד 10% מתעריף החשמל.

אתגר נוסף שנופל לפתחה של הממשלה נוגע למאבקה בוועדי העובדים החזקים. על מנת לאשר את הרפורמה, הממשלה סגרה דיל עם יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. הוא יתמוך ברפורמה והיא, מצידה, תיסוג מניסיונה להגביל את זכות השביתה של עובדי חברת החשמל, ניסיון שאותו קידמה באמצעות בג"ץ.

הוויתור הזה מכניס את הממשלה לעמדת נחיתות בכל מאבק עתידי מול ועדי עובדים, שיכולים לראות את ההישג של עובדי חברת החשמל ולדרוש תנאים דומים.

הדבר רלבנטי במיוחד לעובדי נמלי חיפה ואשדוד, שמנסים לסגור רפורמה כבר יותר מעשור. כעת, הרפורמה בחברת החשמל ייצרה להם נקודת פתיחה טובה לדיונים: מענקי פרישה, מענקי פנסיה, תוספות שכר והפרטה חלקית. מבחינתם, זה הרף שהמדינה הציבה, אז למה לא להיצמד אליו. למזלה של המדינה, הנמלים אינם מאוגדים בוועד אחד חזק כמו עובדי חברת החשמל, ולכן יתקשו יותר לנהל משא ומתן.

מי שמתכוון להרים את הכפפה בנושא הזה כבר השבוע הוא בנט. בשיחה עם "כלכליסט" אמר שר החינוך כי יקדם כבר במושב הקיץ חקיקה שתטפל ביכולת של הוועדים הגדולים להשבית את פעילותם.

"נקדם את הלכת בזק, כלומר חוק איסור שביתה של ועדים על בסיס רפורמות מבניות שמקדמת הממשלה", אמר. "אני גם לא קשרתי רפורמה ברפורמה ולא שמתי התניות. התרשמתי שהרפורמה טובה ועשו עבודה יסודית בגיבושה. ההערכות הן שאלמלא הצבעתו של בנט נתניהו לא היה מזדרז לאשר את הרפורמה אתמול.

מי שיכול לנשום לרווחה בהקשר זה הוא אבי ניסנקורן. אחרי יותר משנה של מאבקים ומאמצים, הוא יכול להראות שההסתדרות היא עדיין שחקן משמעותי בכל הנוגע לגיבוש רפורמות מבניות במשק. גם דחיית הדיון בזכות השביתה של עובדי חברת החשמל היא ניצחון שלו ועדות לחיבור החזק שיש לו עם שר האוצר.

בשולי הדברים, נראה ששותפויות הגז עשויות להרוויח בענק מהרפורמה. השותפויות נתקלו בשנה שעברה בתקרת זכוכית. אין להן למי למכור גז: מפעלי תעשייה לא מתחברים בגלל מחדלים של הממשלה והמרת שוק הרכב היא חלום באספמיה.

והנה באה המדינה ומאשרת רפורמה שלא רק מעבירה את הקמתן של תחנות כוח חדשות אל הסקטור הפרטי, אלא גם מנתקת את התחנות הקיימות מחוזה הגז של חברת החשמל וסוללת את הדרך לחתימה על חמישה חוזי גז חדשים. לכך ניתן להוסיף את הסעיף ברפורמה שמאפשר לחברת החשמל להקים שתי תחנות כוח חדשות מבוססות גז, כך שבסך הכל מדובר בשבעה חוזי ענק, שיתגלגלו ברובם למאגר לוויתן.