הסיכויים לאלימות בזמן המונדיאל גבוהים. יותר מדי גבוהים

אוהדים רוסים נגד אנגלים ביורו 2016. כדורגל אנגלי היה אלים לאורך כל המאה העשרים צילום: איי פי

ב-1989 התרחש אסון הילסבורו. יום לאחר האסון הוקמה ועדת חקירה. בראש הוועדה עמד השופט פיטר טיילור, שהיה בעצמו אוהד כדורגל. הוועדה שינתה לחלוטין את דרכי הטיפול בתופעת החוליגניזם. היא הציעה שמקורו של החוליגניזם הוא בטיפול לא נכון של הרשויות האחראיות, והמליצה על שיפוץ ובניית אצטדיונים חדשים, הסרת גדרות, הוצאת שוטרים ובניית אמון עם אוהדי הכדורגל המקומיים. המסר המרכזי של הוועדה היה: כדורגל הוא אירוע תרבות, ולכן יש להתייחס אל אוהדי הכדורגל כצרכני תרבות. כאשר תתייחס בכבוד אל האוהדים, יתייחסו אלה בכבוד למשחק.

מסקנות הוועדה יושמו בפועל. האצטדיון עוצב מבפנים כתיאטרון, משחק הכדורגל תוכנן כאירוע תרבות, היחס לאוהד השתנה, מוזיאונים נבנו, ספרים התפרסמו. התרבות האירופאית הקלסיציסטית גויסה לתהליך והכדורגל שינה את פניו. שנות השמונים היו שנים קשות מאוד לכדורגל האנגלי. אירועים אלימים, ירידה דרמטית במספר הצופים, וחוסר עניין כמעט חיסלו לחלוטין את הענף. יישום דו"ח ועדת טיילור ב-1990, והקמת הפרמיירליג בעונת 92/93 הפכו את הכדורגל האנגלי למה שהוא היום. אימפריה.

במילים אחרות: ניהול נכון הוא הבסיס לפריחתו של כל ענף ספורט. החוליגניזם סביב מועדוני הכדורגל באנגליה נעלם כמעט לחלוטין בשנות התשעים ונעלם כמעט לגמרי ממשחקי הנבחרת האנגלית עד יורו 2000. הוא חזר לבקר ביורו 2016 בצרפת. לדעתי, הוא עומד לעשות קאמבק במונדיאל ברוסיה.

אלימות היא תוצאה של ניהול לא נכון

למה? ההנחה הבסיסית של הטענה שלי היא שאלימות אוהדים היא תוצאה של ניהול לא נכון. אם מקבלים את ההנחה הזו הרי שבכל מקום בו יהיה ניהול נכון, לא תפרוץ אלימות, ולהיפך; ובמקום בו יהיה ניהול לא נכון, תפרוץ אלימות. ברוסיה, כפי שאני יכולה להסיק מכתבות בעיתונים ומראיונות עם אוהדים, הניהול איננו נכון.

נתחיל מההתחלה. ברוסיה לא נעשה תהליך של מניעת אלימות. להפך. הרוסים מייחסים חשיבות גדולה מאוד לכוח. מספיק להסתכל על תמונות יח"צנות של פוטין כדי להבין כמה חשובה עמדת הגבר-גבר ברוסיה. כשהוא לא בחליפה או במדים פוטין מצטלם כשהוא חושף גוף שרירי בזמן שהוא שולה דג גדול מהים, מתאמן בירי או רוכב על סוס. אחרי ההתפרעויות של אוהדים רוסים במארסיי באליפות אירופה, פרסמו בכירים רוסים קריאות עידוד לחוליגנים. עמדת הכוח מאוד נוחה לרוסים. כחזקים וגדולים הם אוהבים לגלות חמלה כלפי החלש. כך לדוגמה, לאירוויזיון של השנה הם שלחו זמרת משותקת בכל גופה. אוהדים של הנבחרת הרוסית מספרים שאין להם בעיה עם אוהדים של רוב הנבחרות. "מי הם בכלל?", הם אומרים ומצביעים על המפה. "אי אפשר בכלל לראות אותם".

פרט לאוהדים האנגלים. הבעיה עם האוהדים האנגלים היא שהאנגלים תופסים את עצמם כאימפריה. "הם עושים יותר מדי רעש. גם אנחנו אוהבים לעשות רעש וזה לא מסתדר". בבית הזה יהיה רק גבר אחד. לטענתם, אם קבוצה גדולה של אוהדי רוסיה תפגוש קבוצה קטנה של אוהדי אנגליה, לא יהיו בעיות. הרוסים יחזקו את תחושת הגבריות שלהם ובא לאימא רוסיה גואל. הבעיות יתחילו כשיהיה שוויון בין שתי הקבוצות, או לחילופין אם מספר קטן של אוהדי רוסיה יפגוש קבוצה גדולה של אוהדי אנגליה. במקרה כזה לא יהיה בכלל צורך בטריגר. עצם נוכחותם של האנגלים היא טריגר לפתיחה של מלחמה.

אבל יש טריגרים נוספים. ראשית, המצב בין המדינות מתוח מאוד. רק לפני חודשיים הורעל רוסי שהורשע בריגול לטובת בריטניה, כשהוא סועד עם בתו במסעדה מקומית בעיר סולסברי. למרות שהרוסים מכחישים קשר לפרשה, תרזה מיי, ראשת הממשלה, הודיעה כי בית המלוכה והממשלה שבראשותה יחרימו את אליפות העולם.

שנית, המשחק הראשון נגד נבחרת אנגליה הוא מול טוניסיה בעיר וולגוגרד, בה התרחש קרב סטלינגרד, הקרב הגדול ביותר במלחמת העולם השנייה. בקרב סטלינגרד ניצחו הרוסים את הנאצים לאחר של חצי שנה של לחימה קשה. כמעט שני מיליון רוסים נהרגו. בעיר יש אתרי מורשת ואנדרטאות זיכרון רבות. הגדולה ביניהן מתנשאת לגובה 52 מטרים ומכונה "אמא מולדת". כעיר המנציחה את הניצחון הרוסי על הנאצים יש לה משמעויות רגשיות עמוקות. כיוון שכך, המשטרה הרוסית כבר הנחתה את המשטרה האנגלית לבקש מהאוהדים לא להניף את דגל אנגליה בשום מקום פרט לאצטדיון הכדורגל ולפאבים באזור.

ציפיות לא ריאליות

הרוסים, כך מסרה המשטרה הרוסית לזו האנגלית, יראו בכל ניסיון לתלות את דגל אנגליה ברחבי העיר ביטוי קולוניאליסטי ועלבון עמוק ברגשות. למשחק של אנגליה מול טוניסיה צפויים להגיע כ-10,000 אוהדים אנגלים. רובם לא היו בחיים ב-1942, חלקם לא מכיר את ההיסטוריה המקומית. אבל הציפייה של המשטרה הרוסית שאף אחד מהם לא יסתובב ברחוב עם דגל הנבחרת שלו לא ריאלית. על בסיס זה סביר להניח שיפרצו אירועים אלימים.

ולבסוף, המשחק האחרון בשלב הבתים הוא נגד בלגיה בעיר קלינינגרד. העיר גובלת בפולין והמשטרה הרוסית מניחה שאוהדים רבים מפולין צפויים להגיע לקראת המשחק, מה שאמור להעלות את המתח עוד יותר. המשטרה הרוסית, כך נכתב בעיתונות, מתכוונת לאמץ טכניקה ששימשה לאורך שנים את המשטרה האנגלית, ולעכב אוהדים פולנים בגבול לארבע שעות לפחות. זאת מתוך הנחה שהאוהדים יוותרו ויחזרו לבתיהם. גם כאן מדובר בטעות חמורה. כל מי שמכיר אוהדי כדורגל יודע שהמתנה של שש שעות בגבול לא תמנע מאף אחד את הזכות ליהנות מחוויה של מונדיאל. עם זאת, היא תיצור תחושות קשות של כעס, תסכול ואפילו נבואה שמגשימה את עצמה. 'אם הם מתייחסים אלינו כאל חוליגנים, אנחנו כנראה באמת חוליגנים'. כאשר מכניסים את כל המרכיבים האלה למדורה, סביר להניח שהאש תצא משליטה.

בין כל אלה התקשורת מלבה את האש. איומי אזהרה מכל צד מגבירים, כאמור, את רמת המתח.  

חשוב גם לדעת שאחד הדברים החשובים ביותר לפוטין הוא התדמית שלו ושל רוסיה בעיני העולם צילום: רויטרס

מה פוטין רוצה?

ואחרי שכל זה נאמר, חשוב גם לדעת שאחד הדברים החשובים ביותר לפוטין הוא התדמית שלו ושל רוסיה בעיני העולם. פוטין לא היה רוצה לראות חוליגנים משתלטים על המונדיאל. כאיש ביון לשעבר סביר להניח שפוטין כבר הנחה את הרשויות לעצור מנהלתית אוהדים מקומיים ל-24 השעות שלפני ואחרי המשחק. זו תהיה פעולה שקטה, ללא מצלמות, אבל אלימה לא פחות. ולכן במונדיאל הזה, סביר להניח שמישהו יסבול מידם הקשה של הרוסים. יהיו אלה האנגלים שיסבלו מאוהדי רוסיה, או אוהדי רוסיה שיסבלו מיד הברזל של פוטין. פסטיבל של כדורגל זה לא יהיה.

הכותבת היא חוקרת ספורט. מתמחה במניעת אלימות וקידום מקצוענות במחלקות נוער. עובדת עם מכבי באר שבע כיועצת ארגונית