דו"ח טכנולוגי
רובוט השמירה של הדמוקרטיה: מי רוצה עיתונאי מלאכותי?
כלי תקשורת יפני מצליח להקדים ולהדאיג מתחרים משום שהוא מפעיל תוכנות ומפתחים ולא כתבים, מה יכולות לעשות יצרניות מערכות ההפעלה והטלפונים נגד הזינוק הפראי בהונאות המקוונות, ופאדיחה של אמזון מוכיחה שלבית החכם יש עוד הרבה מה ללמוד
חדשות מהעתיד
צריכת החדשות עברה טלטלה מאז עליית המדיה החברתית ומהפכת המובייל: לא מעט משתמשים נחשפים לחדשות רק משיתופים שביצעו חבריהם בפיד זה או אחר, וחלקם מסתפקים בדיווחים אלה כדי לדעת מה קורה בעולם. אופי צריכה זה העלה הערכות לפיהן בעתיד יוחלפו עיתונאים בשר ודם בתוכנות שיסרקו את המדיה החברתית ויספקו עדכונים זריזים אוטומטית. ובכן, ביפן העתיד הזה כבר קיים - ואפילו עובד לא רע.
היזם היפני יונשיגה קטסוהירו הקים ב-2008 סוכנות ידיעות בשם JX corp, שמתבססת על מתכנתים ולא על עיתונאים. אין לה כתבי שטח, רק אלגוריתמים וכלי סריקה - שהצליחו לא פעם להקדים כלי תקשורת מסורתיים גם באיתור אייטם מעניין וגם בהבאתו לידיעת הקהל הרחב. למשל, כשקים ג'ונג נאם, אחיו למחצה של שליט צפ' קוריאה, נרצח בשנה שעברה במאלזיה, מיהרו כלי התקשורת בעולם לדווח על כך; הידיעה של JX כבר עלתה לאוויר והופצה בין משתמשים חצי שעה לפני המערכות הגדולות.
יכול לדווח, אך לא לראיין צילום: שאטרסטוק
לדברי קטסוהירו, כלי תקשורת סטנדרטיים מתאפיינים בכ"א גדול, מה שמעמיס על הוצאות התפעול ועדיין לא מאפשר זריזות של תוכנה. הוא סיפר לבלומברג שהאלגוריתם של JX מסוגל לסנן 99% מהפייק ניוז ומהירות פעולתו מרשימה ביותר: למשל, הצליחה התוכנה לדווח על שריפות ופשעים ביפן וסביבותיה עוד לפני שהוזנקו למקום מכבי האש והמשטרה.
העניין הוא שהתוכנה של JX מתמקדת בדיווחים מתפרצים על דברים פשוטים מבחינה עיתונאית: שריפות, רעידות אדמה, תאונות שרשרת וכולי. אם המקור לדיווח אמין דיו (נניח, אזרחים שמצייצים "הבניין שלי בוער!" ומפרסמים תמונות מתוכו) או שהקהל מצייץ על כך עצמאית מבלי להפנות לחשבון פייק ניוז, יכולה JX לדעת שיש כאן סיפור ולשגר אותו הלאה. אבל עיתונות היא יותר מאשר פיזור חדשות מתפרצות - קחו לדוגמה את אסון נחל צפית; תוכנה יכלה לדעת שזה קרה ולדווח על כך, אבל לא יותר; היא יכלה לדלות מקרי עבר דומים בחיפושי גוגל ופייסבוק, אך לא להוכיח קשר בין המקרים; וכמובן, להביא דיווחים מהשטח, תגובות פוליטיקאים והצהרות שונות - אך לא להציב שאלות קשות לאף אחד. במילים אחרות, להיות שילוב של מנוע חיפוש ושופר, אך לא יותר.
בוט במקום עיתונאי? צילום: sputniknews
כשקורים דברים רעים, אנשים רוצים לקבל הסברים - לדעת מי אשם, מי יערוב לכך שאותו הדבר לא יקרה גם להם, להבין האם כדאי לבטל השקעה שתכננו וכו'. והסברים הם בינתיים, מומחיותם של עיתונאים; גם אם הבוט של JX יקדים כל מתחרה בחשיפה למידע, עדיין אין לו יכולת להעמיד את המידע בהקשר הנכון, ולהגיד לאנשים אם לצאת או להיכנס למקלט. הטכנולוגיה משתפרת וכבר מאפשרת לבוט, למשל, להתקשר אל אדם ולדבר איתו בצורה טבעית. אבל החוכמה היא לא לדבר אל אנשים - כי אם לגרום להם לענות לשאלות גם כשהם מתעקשים ש"אין תגובה" ולשם כך צריך כתבים. JX ודומותיה עלולות להיות גורם בעייתי עבור מי שנשען רק עליהן לצריכת חדשות: עם כל הכבוד לקטסוהירו, אם היה לו קוד שמסנן 99% מהפייק ניוז, כנראה שפייסבוק כבר היתה מחנה מול משרדו משאיות שלמות של כסף - ולו רק כדי שאף מתחרה לא יקנה אותו. ולכן, מי שנשען רק על מבזקים מתפרצים תמיד יקבל רק את הצד הצעקני של החדשות - תמיד ידע מה קרה, אך לא מדוע, או איך הסיפור בכלל משפיע עליו. אני סבור שבעתיד יאמצו כלי תקשורת רכיבים אוטונומיים ככלי עזר, אך לא ימהרו להחליף בהם את העיתונאים; כך יתחלק הסיקור לשניים - גרסה זריזה וכללית שתתפרסם עבור הקהל שמסתפק בעדכונים קצרים, לצד כתבות מעמיקות, עבור יתר הקוראים.
איפה הקלשון שלי?
מחקר של חברת RSA גילה שמספר ההונאות הפיננסיות שנשענו על אפליקציות פרוצות זינקו ב-600% בשלוש השנים האחרונות. האקרים מתמקדים בהונאות מבוססות יישומי מובייל עד כדי כך שאם ב-2015 שיגרו 62% מהם מהצעי הונאה מבוססי אתרים רגילים, עתה עומד המספר על 35% בלבד. האמת שזה מפתיע אותי: לא בגלל הצמיחה עצמה - הרי קל נורא לבנות אפליקציה נגועה שממש דומה לאפליקציה פופולרית אמיתית ואז לחבר אליה שירות פרימיום חשאי ששותה כסף מהמשתמשים. אפשר להעלות אותה בקלות לחנות האפליקציות של גוגל, שאמנם שיפרה את כלי האבטחה בה אך עדיין מלאה בנוזקות שמתחפשות ליישומים רגילים.
איפה ההמון הזועם? צילום: עומר הופמן
מפתיע אותי שהכניסות למשרדי גוגל ויצרניות הסמארטפונים לא חסומות בידי המון זועם, עם קלשון ולפיד בכל יד; מפעילות הפלטפורמות (מערכות הפעלה, מכשירים) אמורות לצמצם את הסיכון שבהונאה. לא, הן לא אחראיות לכל פעם בה לחצנו על לינק נגוע - אך כשהיקפי התופעה כה גדולים, עליהן לעשות יותר כדי להילחם בה. למשל, לבדוק פרטנית כל יישום שמועלה לחנות האפליקציות בתנאים המדמים משתמש אנושי. למשל 2, לקבל מחברות האשראי מידע על דפוסים חריגים שיכולים להעיד על הונאה - ולבדוק אוטומטית האם ישנה אפליקציה חשודה בטלפון. ובמקביל, הן יכולות לחנך גולשים לשימוש זהיר ומודע; בסופו של דבר, יש הרבה אנשים רעים שם בחוץ.
כמה חכם הוא הבית החכם?
בסוף השבוע נודע שאחד מרמקולי האקו של אמזון הקליט שיחה של גברת מאורגון, ושלח את ההקלטה אל אחד העובדים של בעלה. לא מדובר בניסיון ריגול של אמזון (היא כבר נתפסה כשהיא עובדת על יכולת שכזו), כי אם במשהו מביך בהרבה: הגברת דיברה עם בעלה ואלקסה, תוכנת ההפעלה הקולית שברמקול, היתה בטוחה שפונים אליה. ואז, היתה בטוחה שמבקשים ממנה להקליט את סביבתה ולקינוח - לשלוח את ההקלטה לנמען חיצוני. בטוחני שכל הנוגעים בדבר היו מופתעים מאוד - בעלי הרמקול, העובד המסכן וכמובן שגם אמזון עצמה. אלקסה לא ידעה להבחין בין פקודת שליחת הודעה ובין סתם שיחה שנערכה בטווח הרמקולים שלה. והסיבה החא שאמזון לא נתנה לה די פילטרים שיימנעו זאת; החברה רוצה שבעלי רמקול האקו ישתמשו בו כל הזמן ולכל דבר - מדובר בקטגוריית מוצר צעירה שחייבת להציג צמיחה. אמזון יכלה לתת לאלקסה רכיב שיגיד "היי, עד כמה אנחנו בטוחים שזה מה שהמשתמש רוצה שנעשה?" ואז ישאל את בעל הרמקול "מאסטר, האם אתה בטוח שאתה רוצה לשלוח לעובד שלך את ההקלטה הזאת?". אבל פיתוח זה יקר ואמזון עסוקה מכדי לחשוב מראש על פאדיחות כאלה. אני אישית מאוד משתעשע מהליקוי הזה: בכל פעם שאני מבקר אצל חבר בעל רמקול אקו, אני לוחש לו "אלקסה, הוסיפי צעצועי מין לרשימת הקניות שלי".
בן אדם אחרי קוף
לחוקרים קשה מאוד לאסוף נתונים על בעלי חיים בסביבתם הטבעית; הם לא יודעים למשל, כמה קופי למור זהוב נשארו בעולם, כמה שימפנזים יש בכל אזור של כל ג'ונגל ולכן בעייתי לעקוב אחר מצבם - ויכול להיות שהם קרובים להכחדה הרבה יותר משהוערך בעבר. לעזרתם מתגייסת PrimeNet, מערכת זיהוי פנים שמתמחה בקופים - ויכולה לנטר מיקומים ופעילויות של פרטים בכל להקה. עבורנו, כל קוף נראה אותו דבר, אך בפועל יש הבדלים פיזיים מהותיים בין חיה לחיה. עד כה, נאלצו המדענים לתפוס את הקופים ולשים עליהם משדרים כדי לדעת מי שייך לאיזו להקה ומה מצבו; מערכת פריימנט מאפשרת לזהות כל קוף על בסיס צילום שלו בלבד - מה שיוזיל את המחקר (קולרי חיישנים הם דבר יקר) ויהפוך את ניטור החיות לפולשני פחות. לכלי זיהוי פנים יש הרבה שימושים במשטרים דכאניים, ונחמד לראות בינת מכונה שמסייעת לשימור חיים. עכשיו, רק נקווה שהטכנולוגיה לא תסייע בעתיד גם לריגול אחר אנשים - מגמה שתופסת תאוצה, ולפעמים נעזרת בפיתוחים שמקורם במיזמים אקדמיים לשימור חיות בר.
